שיחת הטלפון בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו השבוע, לא מבטלת את השפל החדש שאליו הגיעו היחסים בין ארצות הברית וישראל. ביידן סימן את ממשלת ישראל כקיצונית ביותר בקריירה הפוליטית הארוכה שלו וביקר את המדיניות שלה, הבית הלבן גם קרא לרשויות החוק בישראל לכבד את הזכות להפגין – אמירה יוצאת דופן ביחס למדינה דמוקרטית ריבונית. היחסים ההולכים ומעכירים מדאיגים בפני עצמם משום שישראל תלויה כלכלית וביטחונית בארה״ב. אבל מעבר לזה, ההתרחקות מקהילת המדינות הליברליות-מערביות לטובת עתיד לא נודע עם חברים אי-ליברלים חדשים היא מסלול מסוכן. מאז הידרדרות הדמוקרטיה בהונגריה היא צועדת במסלול הזה.
קשה לזכור, אבל הונגריה הייתה פעם הדמוקרטיה המבטיחה ביותר במזרח אירופה. היום היא נתונה לסנקציות כלכליות ויחסיה עם מדינות אי-ליברליות אינם מהווים תחליף לקשרים עם המערב. ומצד שני, כפי שמדגימה המחאה הרחבה כאן, ישראל אינה הונגריה, ורבים מהישראלים רואים הן את הזהות והן את האינטרס הכלכלי שלהם ככרוכים באופייה הדמוקרטי של המדינה.
מאז עלה לשלטון ויקטור אורבן ב-2010, הקשרים בין הונגריה ומדינות המערב ידעו מעט עליות והרבה מורדות. כמעט חמישה אחוזים מהתקציב של הונגריה מגיע מהתקציב השוטף של האיחוד האירופי, כך שסנקציות של האיחוד הן הרות גורל עבור המדינה הזאת. אבל אורבן הימר שהאיחוד הוא מוסד איטי ומסורבל שיתקשה לחסום את צעדיו. הוא לא טעה. בשנים הראשונות, בעודו מחרב את הדמוקרטיה בהונגריה על ידי סירוס בית המשפט החוקתי והגבלה כמעט מוחלטת של המרחב התקשורתי, האיחוד האירופי גרר רגליים בחקירות רשמיות והליכים משפטיים אינסופיים נגד הונגריה, שרבים מהם עדיין נידונים. כדי להימנע מסנקציות, ממשלת הונגריה חזרה בה פה ושם באופן סמלי ממהלכים שלא נגעו לליבה של ההפיכה המשטרית. כנראה שאורבן גם בנה על כך שלמדינות אירופה לא עד כדי כך אכפת מהדמוקרטיה ההונגרית. הן מתעניינות בעיקר בכלכלת האיחוד (והונגריה אינה חלק מגוש האירו), ואם בהונגריה הקטנה אין יותר חופש תקשורת, נו מילא.
אבל לעתים אפילו האיחוד האירופי מצליח לשנס מותניים. ב-2020 הסכימו מדינות האיחוד על מענקים מרחיקי לכת לשיקום כלכלי של נזקי מגפת הקורונה, כספים שעברו מהמדינות העשירות לעניות יותר באיחוד. אבל למדינות האיחוד התחיל להימאס מהונגריה, וההסכם כלל, בפעם הראשונה, את השמירה על שלטון החוק כתנאי לקבלת כספים. (נראה שחוקים אנטי להט״בים היו הקש האחרון עבור מדינות עשירות כמו הולנד, שלא רצו לראות את הכסף שלהן הולך למדינה להט"בופובית). בעקבות התנאי הזה, הונגריה וגם פולין שסובלות ממשבר כלכלי עמוק, טרם ראו יורו מהמענק הנדיב. המיאוס כלפי הונגריה הגיע לשיאים חדשים בעקבות יחסיה הקרובים עם רוסיה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. הונגריה אמנם מצייתת לסנקציות על רוסיה, אבל מנסה באופן קבוע לתקוע טריז בגלגלי האיחוד בנושא הזה. ייתכן מאוד שאורבן הלך רחוק מדי עם המדיניות הפרו-רוסית, והונגריה תשלם על כך את המחיר.
במידה רבה מהלך הדברים נכון גם לגבי ישראל. ממשלת נתניהו עוד פחות מחושבת מממשלת אורבן – אורבן מונע משחיתות, בעוד שהממשלה הנוכחית בישראל היא קואליציה שמורכבת ממגוון אינטרסים כלכליים ואידיאולוגים שגוררים אותה לצעדים מרחיקי לכת במהירות , לכן קהילת מדינות המערב כבר מסתייגת מתוכניות הממשלה לערעור שלטון החוק.
אולם בסופו של דבר, הדמוקרטיה שלנו חשובה בעיקר לנו, הישראלים. השלכות בינלאומיות יגיעו, אבל כלל לא בטוח שזה יקרה בזמן כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית. זה ודאי לא קרה בזמן עבור הונגריה, שבה, בהיעדר תקשורת חופשית, כבר נראה לא סביר להחליף את השלטון על ידי בחירות.
בשנים האחרונות נתניהו מחפש קשרים חדשים מעבר למערב, כתחליף לארה״ב שמתעניינת פחות ופחות במזרח התיכון. זוהי גם המדיניות ההונגרית. אורבן הצהיר עוד ב-2010 שהמטרה שלו היא לפתוח את כלכלת הונגריה לשווקים לא מערביים, והוא אכן פעל להידוק היחסים עם רוסיה וסין. היחסים האלה הניבו פירות מסוימים: פוטין העניק להונגריה תנאים מועדפים לרכישת גז טבעי, שמאפשרים לאורבן לסבסד אנרגיה לתומכיו מהמעמד הבינוני-נמוך; סין, מצידה, מתכננת לבנות אוניברסיטה בהונגריה, כזו שאולי אמורה להחליף את אוניברסיטת מרכז אירופה המשגשגת שהקים ג׳ורג׳ סורוס, ואורבן גירש מהמדינה. אבל היחסים האלה אינם מהווים תחליף למסחר והשקעות ממדינות אירופה: יותר משבעים וחמישה אחוז מהסחר של הונגריה – הוא עם מדינות האיחוד. הכלכלה ההונגרית נשענת על מדינות האיחוד גם עבור תעסוקה. הונגריה מספקת כוח עבודה זול לחברות אירופאיות עשירות, בעיקר חברות רכב גרמניות. הקשרים האלה מועילים כלכלית גם למדינות החזקות ולכן גם הסנקציות על הונגריה הן מוגבלות.
קשר נוסף שמטפחים גם אורבן וגם נתניהו הוא עם התנועה השמרנית בארה״ב. אורבן הימר ומוסיף להמר על דונלד טראמפ, והמדיניות האנטי להט״בית שלו הפכה אותו לאייקון עבור שמרנים אמריקאים כמו מושל פלורידה המתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית, ריק דה-סנטיס. לעת עתה, התוצאה של הבחירה המובהקת במפלגה הרפובליקנית בהונגריה דומה לתוצאה בישראל – שפל חסר תקדים ביחסי הונגריה-ארה״ב וסנקציות על בנק הונגרי החשוד בקשרים עם רוסיה.
גם עבור ישראל, בלתי אפשרי להחליף את הקשרים עם מדינות המערב בחברות מהעולם האי-ליברלי. העולם המערבי-ליברלי מתבסס הן על אינטרס כלכלי והן על אידיאולוגיה משותפת של כלכלה חופשית, דמוקרטיה וזכויות פרט. בזכות ארה״ב, מעמדה של ישראל בו הוא יציב, למרות שמדינות אירופה מתנגדות לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות. העולם האי-ליברלי לעומת זאת אינו מתבסס על אידיאולוגיה משותפת עמוקה אלא על אינטרס מיידי, ובמדד הזה, ישראל נמצאת נמוך מאוד בסדר העדיפויות של מדינות כמו סין ורוסיה. מעבר לזה כמובן, התלות הביטחונית של ישראל בארה״ב היא גבוהה ואין לה תחליף.
למרות קווי הדמיון, ישראל אינה הונגריה. ישראל עשירה יותר ובעלת מסורת דמוקרטית ממושכת. בישראל, כמו במרבית החברות העשירות, קיימת כלכלה מגוונת שבמרכזה מעמד בינוני רחב ומשכיל יחסית, שמעוניין בשלטון שנענה לצרכיו, בכלכלה חופשית ובשמירה על זכויות פרט. למרות אחוזי עוני ניכרים בישראל, יש בה שכבה רחבה ועשירה שמחויבת לדמוקרטיה ורואה אותה הן כרכיב זהותי מרכזי, והן כחיונית להמשך שגשוג כלכלי כחלק מקהילת מדינות המערב הדמוקרטיות. הציבור המגוון הזה נאבק על עתידה של ישראל כבר שלושים שבועות וכל עוד הוא נמצא כאן ומחויב למדינה באופן יותר עמוק ובמספרים גדולים בהרבה מאלה שנראו בהונגריה ואף בפולין, המאבק על עתידה הדמוקרטי של המדינה טרם הוכרע.
ד"ר הדס אהרן היא חוקרת לאומיות, פופוליזם ודמוקרטיה באוני' ג'ורג' וושינגטון ומכון מולד.
