"מי שמפר את החוק חייב לעשות זאת באופן פתוח, אוהב, ותוך מוכנות לקבל את העונש. אדם שמפר חוק שמצפונו מסמן כבלתי צודק, ושמוכן לשאת בעונש מאסר כדי לעורר את מצפונם של בני קהילתו לאי-הצדק שבחוק, אדם כזה למעשה מפגין את צורתו הנעלה ביותר של הכבוד לחוק."
(מרטין לות'ר קינג ג'וניור, המכתב מבית הכלא העירוני של ברמינגהם)
מהו אי-ציות אזרחי?
פעולות שמהוות אי-ציות אזרחי הן פעולות שאמנם כרוכות בהפרת חוק, אבל מתקיימות בגבולות הבאים:
- אלה פעולות בלתי-אלימות.
- אלה פעולות מחאה, כלומר, פעולות שמשמשות כאמצעי לביטוי פוליטי.
- אלה פעולות שאינן כופרות בסמכות המדינה באופן כללי, אלא רק מהוות אמצעי מחאה קיצוני יחסית נגד צעדים מסוימים של המדינה או של גורמים מרכזיים בה.
- מי שנוקטת בפעולות אלה מוכנה לשאת בעונש לשם כך, מה שמדגיש את מידת המחויבות שלה למטרה המוסרית הרלבנטית.
מי שנוקטת באי-ציות אזרחי, אם כן, אינה מפרה את החוק לתועלתה האישית ואינה מסתירה את הפרת החוק. להיפך, היא משתמשת בעובדה שהפרת חוק היא צעד חריג ומרחיק לכת – בדרך כלל גם בביוגרפיה שלה עצמה – כדי למשוך את תשומת הלב לנושא מרכזי וחשוב, להביע הסתייגות מוסרית חזקה ממדיניות, לשכנע גורמים רשמיים ואחרים בחומרתה של הבעיה במדיניות הזאת, להעלות את מחיר מימוש המדיניות ולהביא לשינויה.
על-פי קריטריונים אלו, חסימת כבישים, למשל, עומדת בתנאים לאי-ציות אזרחי מוצדק: היא אינה אלימה; היא אינה כופרת באופן כללי בסמכות המדינה; המשתתפים בה אינם מתיימרים לטעון שפעולותיהם חוקיות, אלא רק שהן מוצדקות נוכח הצורך לבלום את ההפיכה החוקתית; והם מוכנים לשאת בעונש על החסימה. בנוסף, החסימה אמנם פוגעת ברווחתם של אזרחים, אלא שמשקל הפגיעה נמוך ביחס לחומרת האיום.
האם אין סתירה בין הפרת חוק לבין דמוקרטיה?
הפרת חוק היא בדרך כלל, כמובן, צעד בעייתי במדינות דמוקרטיות. עם זאת, המסורת הדמוקרטית מכירה בפעולות של אי-ציות אזרחי – כל עוד הן עומדות במגבלות לעיל – כפעולות חשובות במסגרת המשחק הדמוקרטי, לא כקריאת תיגר עליו. ההיסטוריה של המחאה, גם במדינות דמוקרטיות, מלאה בדוגמאות מפוארות של אי-ציות אזרחי מסוג זה. כמה דוגמאות מפורסמות לכך הן "מסיבת התה של בוסטון" שסימנה את תחילת המאבק האמריקאי לעצמאות; מאבק הסופרג'סטיות באנגליה למען זכות הצבעה לנשים; ותנועת זכויות האזרח האמריקאית שנאבקה באפליית השחורים בדרום ארה"ב.
אי-ציות אזרחי במדינה דמוקרטית ייחשב כמוצדק במיוחד, אם הוא אי-ציות שנועד להילחם על היסודות הדמוקרטיים של המדינה ונגד חוקים וממשלות שמסכנים אותם. לכן, אי-ציות אזרחי כחלק מהמאבק הנוכחי הוא דוגמה מובהקת מאין כמותה של אי-ציות אזרחי ששואב את הצדקתו מערכי היסוד של הדמוקרטיה עצמה.
מתי לכלול אי-ציות אזרחי במאבק?
ראשית, מכיוון שאי-ציות אזרחי הוא אמצעי קיצוני יחסית, יש לנקוט בו רק כשהמטרה חשובה דיה. ההגנה על יסודות המשטר הדמוקרטי בישראל היא ללא ספק מטרה כזו.
שנית, יש למעט ככל האפשר בפגיעה באינטרסים של אנשים שאינם מעורבים במאבק. אבל כאן צריך להבהיר: מחאה ומאבק פוליטיים אינם עניין נעים, חינני ומסודר. גם במאבק הנוכחי, ברור לחלוטין שבלי אמצעים בלתי-נעימים, לא היו מושגים הישגי המאבק עד כה. אז כן, גם חסימת כבישים פוגעת באינטרסים של חפים מפשע. אבל הפגיעה בהם שולית יחסית לחשיבות המאבק.
שלישית, אין לקדש דווקא אמצעים של אי-ציות אזרחי. יש לנקוט גם באמצעים יעילים אחרים, ככל האפשר. אבל במאבק הנוכחי אנו רואות ורואים – לנוכח נחישות הקואליציה להמשיך בצעדיה ההרסניים – שאין שום מוכנות להקשיב לצעדים מתונים יותר. גם מבחינה זו, אם כן, בשלה השעה לפנייה ללא היסוס גם אל אי-ציות אזרחי כחלק מארסנל המאבק.
רביעית, גם פעולות של אי-ציות יש לנקוט בתבונה. במלים אחרות, יש לנקוט בפעולות שיש להן סיכוי של ממש להשפיע, כחלק מהמאבק הכולל. השפעה יכולה להיות מסוגים שונים: מניעת קיום ישיבה של הקואליציה; גרימת אי-נוחות קשה לגורמים בקואליציה (למשל, כשהם מגיעים לנאום בכל מיני מקומות); העלאת מודעות בקהילות רלבנטיות שונות (למשל, עידוד אנשי צבא מילואים לנקוט בעצמם בצעדים משמעותיים); עידוד אקטיביזם בתוך ישראל; עידוד וחיזוק של המחנה הנאבק ועוד. חשוב שלא לבזבז את המשאבים הרלבנטיים – ראש וראשון להם הוא המסירות של הנוטלים חלק במאבק – באופן בלתי-יעיל.
בהפיכה המשטרית צריך להיאבק בשלל שיטות פעולה – אחת מהן היא אי-ציות אזרחי. לשיטת פעולה זו מסורת מפוארת וארוכת שנים ששואבת את הצדקתה מערכי הדמוקרטיה עצמם. רובם המוחלט של עצורי החודשים האחרונים הם אזרחים שומרי חוק, שמעולם לא דרכו לפני כן בתא מעצר ואינם מתייחסים בקלות ראש להפרת חוקיה של המדינה. ואכן, במדינות דמוקרטיות אין הצדקה לכך שאזרחים יפרו את החוק בכל פעם שמדיניות ממשלתית כלשהי אינה מוצאת חן בעיניהם. הצדקה זו שמורה למקרים קיצוניים במיוחד – ובפרט למקרים שבהם הממשלה פועלת לריסוק יסודות המשטר הדמוקרטי ואיתם את חובת הציות לחוקי המדינה. זוהי מציאות החיים שלנו כיום.
דוד אנוך הוא פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים
