מחקר חדש בדק ומצא את מה שרבים שמו לב אליו גם ככה: הוליווד הכריזה על התנזרות. הכוכבים עדיין חתיכים, הכוכבות עדיין יפהפיות, אבל אותה תעשייה שהביאה לנו את "אינסטינקט בסיסי" ו"חיזור גורלי" הולכת ונהיית יותר פוריטנית לאחרונה: לפי מנתח הנתונים סטיבן פולוז, בעשור האחרון חלה ירידה של 40 אחוזים בסצנות סקס בקולנוע.
בתחילת המאה ה-21 עוד יכולנו לראות סרטים מיינסטרימיים ומתוקצבים היטב כשבמרכזם מיטב כוכבינו, וקהל היעד שלהם עבר ממזמן את גיל 18. אבל ב-15 השנים האחרונות קולנוע מיינסטרימי ופופולרי הפך להשקעה בטוחה רק אם כל המשפחה יכולה לשבת מולו. לכן כל כך משמח לראות סרט כמו "מתחרים" בקולנוע, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא עושה את מה שסרט בעצם צריך לעשות: לא בהכרח לשבור קופות, אבל כן לגרום לאנשים לדבר עליו.
משולש האהבה הטניסאי הזה נחשב בעיני רבים לסרט הסקסי של השנה, ועדיין מצליח לנסח את כל החרמנות הזאת לכדי טקסט קולנועי חכם, מבדר ומפתיע. למעשה, כך הוא מוכר את עצמו, בהבהרה שהוא בא להדליק אבל לא להביך: על הפוסטר העברי שלו מופיעים שלושת שחקניו, לבושים מכף רגל ועד ראש, ובראשו ציטוט מפי אבנר שביט של "וואלה": "הסרט הכי לוהט, מחרמן וסקסי של השנה". בנוסף, בשדרות רוקח הוצב שלט חוצות ובו נכתב שחור על גבי לבן: "זוג מחפש צלע שלישית לערב מהסרטים, 054-3393951". אלו שביקשו להבין מי הזוג שמחפש פרטנר.ית בצורה כל כך לא שגרתית, גילו שמספר הטלפון הנ"ל מוביל למודעת פרסום לסרט. סרט לאנשים חושבים, אבל כאלה עם ליבידו.
זהו סיפורם של שני בנים ובת: זוג חברים שגדלו על מגרש הטניס, והטניסאית היפהפייה שמפרידה ביניהם. אבל זה לא עוד משולש אהבה רגיל. הסיפור מתפרש על פני 13 שנה, מזגזג בין עבר להווה, ומבהיר לנו בשלב מוקדם שיתכן ושני הבחורים האלה נמשכים אחד לשני יותר משהם נמשכים לבחורה שהם לכאורה נלחמים עליה.
זה באמת הסרט הכי סקסי של השנה, אבל המיניות המבעבעת שלו לא באה על חשבון הכוכבת הראשית, לא מקטינה או מבזה אותה. וזאת עוד סיבה שבגללה הוא מצליח להתהדר בסקסיות שלו, בוודאי בתקופה כל כך פוריטנית בהוליווד: יש שיגידו שהוליווד הפסיקה להציג סצנות סקס בסרטיה כתגובה ישירה למהפכת ה-#MeToo . כאילו במאים וקולנוענים כל כך נחרדו מהשיח המתחדש מסביב לסקס ומיניות, שהם פשוט התעצלו לכתוב סצנות סקס שמכבדות את מי שמשתתפים וצופים בהן.
ב"מתחרים", המיניות נוכחת והיא עובדת, אבל בניגוד למה שהתרגלנו לראות מהוליווד, המיניות הזאת אינה מיזוגנית בשום צורה. בשנות התשעים, שרון סטון טענה שסצנת הכיסא ב"אינסטינקט בסיסי" הרסה לה את הקריירה; כ-30 שנים לאחר מכן, רבים מהמרים שזנדאיה תזכה למועמדות ראשונה לאוסקר בזכות "מתחרים".
דווקא הגברים הם אלה שמוחפצים בסרט: העירום היחיד שנראה בו הוא גברי, והשחקנים הראשיים מייק פייסט ("סיפור הפרברים") וג'וש אוקונור (הנסיך צ'ארלס מעונות 3 ו-4 של "הכתר") נראים כל הסרט כאילו נשלפו מיום צילומים מיוזע ל"ספורטס אילוסטרייטד". הם גם מוכשרים נורא והדמויות שהם מגלמים זוכות לפיתוח דרמטי מכובד, אבל בסופו של דבר, אחת הסצנות המותחות בסרט מתרחשת בסאונה בה השניים לבושים במגבות שמכסות את מבושיהם בקושי, וסצנת השיא של הסרט נראית כמו המשחק המקדים הזועם ביותר בתולדות הקולנוע.
הם לא השחקנים הראשונים שהוליווד שולחת לחדר כושר ומושחת בשמן, אבל יש משהו מרענן מאוד בדרך שבה "מתחרים" מציג את הגברים הראשיים שלו. ידוע שהוליווד מתייחסת לכל דבר – בין אם מדובר בסרט גיבורי על או בדרמת איכות עגמומית – כהזדמנות להציג נשים כאובייקט מיני.
הגברים שמסביבו, לעומת זאת, יהיו אולי מחזרים נאים ומרשימים, אבל המצלמה לעיתים נדירות תתאהב בהם כמו שהתאהבה במרילין מונרו או בשרון סטון. ב"מתחרים", הבמאי לוקה גואדנינו ממקם, מאיר ומצלם את שני הגברים הראשיים בצורה שבאופן מסורתי שמורה רק לכוכבות (ולבראד פיט ב"תלמה ולואיז").
אין שום דבר חדש בכך שסקס מוכר, אבל השאלה היא איזה סקס, והאם הוליווד סוף סוף גילתה שיש סקס אחר. ב"מתחרים" אין אף סצנת סקס רשמית: יש את מה שבא לפניו ואת מה שבא אחריו. אבל הרענון האמיתי מגיע במערכת היחסים בין שני הגברים, תחרותית לכאורה אבל הומו-ארוטית במובהק.
סרטים רבים אהבו לשתול רמזים קווירים כשתיארו חברות אפלטונית בין שני גברים ("אהבה בשחקים" שמציג את גיבוריו כאלים יווניים נוצצים, "מועדון קרב" הוא סרט על גברים שנפגשים במחשכים כדי להתגושש בעירום חלקי), אבל מעט מאוד מהם היו כל כך בולטים. גואדנינו ביים את "קרא לי בשמך", אחד הסרטים הגאים המכוננים של השנים האחרונות, ועכשיו, שבע שנים לאחר מכן, מסתמן שבסצנה אחת מ"מתחרים" המערבת צ'ורוס, הוא הצליח ליצור סרט אפילו יותר הומואי, ובתקציב של 50 מיליון דולר.
והרי לכאן הכל מתנקז, בסופו של דבר: הכסף שמדבר. ואם נחזור רגע למחקר של סטיבן פולוז, הוא הסתמך על רשימת 250 הסרטים המצליחים ביותר מכל שנה בעשור ומשהו האחרונים, וגילה שהוליווד הפסיקה לדבר אל הקהל המבוגר, זה שמותר לו לראות סקס בקולנוע. שמעט מאוד סרטים עם תוכן אלים ומיני זכו להזדמנות לשבור קופות.
אבל בשנה האחרונה אנחנו רואים סנוניות של חזרה לימי הזוהר של הקולנוע ההוליוודי הבוגר של שנות התשעים: "אופנהיימר" הוכיח שאפשר לגרוף קרוב למיליארד דולר עם סרט רציני בן שלוש שעות (ובו שתי סצנות סקס שנויות במחלוקת), "סולטברן" באמזון פריים היה לתופעה ויראלית גם כשהיה מלא כולו במיניות קינקית ותמוהה. ועכשיו "מתחרים": ההישגים הקופתיים שלו צנועים בינתיים, אבל עבור לא מעט הוא נהיה לשיחת היום. לכו תדעו – אולי הבאזז יחזיק מעמד מספיק זמן עד לאוסקר. מתברר שדווקא יש ביקוש לקולנוע על אנשים שפשוט רוצים מאוד לשכב אחד עם השני – מי היה מאמין?
