fbpx

תקראו את שפתיו // הטור של עמית תומר

0

"לא אעלה מיסים", זוהי אולי המנטרה שעליה חזר שר האוצר כחלון הכי הרבה במהלך הקדנציה שלו. מי שחרת על דגלו להיות שר האוצר הכי חברתי, לא יכול להרשות לעצמו לפגוע בכיס של האזרחים. בעיקר באלו המשתייכים לשכבות החלשות. אבל לא פעם בארבע השנים האחרונות, העיקרון הזה פשוט לא הסתדר עם המציאות.

 

כשוועדת המחירים המליצה להעלות את מחירי מוצרי החלב שבפיקוח, מסיבות טכניות – הנוסחה הקבועה הראתה שחומרי הגלם התייקרו – כחלון סירב בכל תוקף. הגורמים המקצועיים ניסו להסביר לו שמדובר בהתייקרות של אגורות בודדות למוצר, המחלבות זעקו שבשבילן זה מצטבר להפסד של מאות מיליונים.

 

גם בסביבתו של כחלון החלו ללחשש שלא מדובר בהתנהלות רציונלית: "השיקול הפוליטי הקר היה מוביל אותו דווקא לפעולה ההפוכה – להזדרז לחתום על הצו ולתת לשינוי המינורי לעבור מתחת לרדאר – אבל בנושא הזה אין עם מי לדבר, הוא גדל על המוצרים האלו, ובמקום שממנו בא כל הפרש במחיר משפיע".

 

אבל הבעיה היא שלא מדובר בג'וק אחד. את המס על הטבק, למרות קריאות של שורת ח"כים וארגוני בריאות, כחלון הצהיר שיעלה רק על גופתו המתה. גם שם הוא טוען לפגיעה בחלשים, אלא שיש הטוענים כי דווקא העובדה שהעישון נגיש עבורם כל כך – היא הפגיעה בהם.

 

כאן נראה שכחלון פועל מהראש ולא מהרגש – הוא הודה פעם שבעצמו אינו נוגע בסיגריות, או סיגרים, קודם כל כי זה מסריח, אבל הוא יודע שזה מסוג הגזירות שהמצביעים לא שוכחים. אם תשאלו את קודמו בתפקיד, יאיר לפיד, אחת הסיבות המרכזיות לצניחה במנדטים של מפלגתו בבחירות האחרונות, לדעתו, הייתה שהמהלך הכי זכור שעשה כשר אוצר הוא להתעסק עם מחירי הערק.

 

בקמפיין הבחירות הנוכחי, המסר העיקרי במצע הכלכלי של לפיד הוא כבר: "אם נתניהו ינצח בבחירות, הוא יעלה מיסים".

 

אף אחד לא רוצה להעלות מיסים, אבל לפעמים אין ברירה. ואצל כחלון, המשותף לשני המקרים הוא שהם עלולים להתפוצץ לו בכל רגע בפרצוף, ודווקא בעיתוי הרגיש ביותר לפוליטיקאי: עתירות שהוגשו לבג"ץ מאיימות ששופטיו יחליטו לכפות את ההתייקרות, שבועות ספורים ואפילו ימים לפני ההליכה לקלפי.

 

בישיבה מתוחה שהתקיימה לאחרונה במטרה לקבוע כיצד תגיב המדינה לבג"ץ שהגישה חברת תנובה, ניסה מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שאם לא יצטרף למאמץ לדחות את ההכרעה לאחרי הבחירות, הנזק שיכול להיגרם לאזרחים – שיספגו עלייה של כמעט 6% במחירי מוצרי החלב – יהיה גדול משמעותית מזה של המחלבות. אותן תמיד ניתן יהיה לפצות אותן על הזמן שהמתינו.

 

כשראה המנכ"ל שהיועץ לא משתכנע, הטיח בו כי "זו תעמולת בחירות הפוכה. לא יכול להיות שבתקופת בחירות אסור להוריד מיסים, או לנקוט מהלכים לטובת האזרחים, אבל מותר להוביל מהלך שברור שיוביל לדעת קהל שלילית".

 

יש משהו בדבריו של באב"ד, אלא שמי שהחליט להתמהמה בקבלת ההחלטות הלא נעימות היה שר האוצר בעצמו, שעכשיו אוכל את הדייסה שבישל. ודווקא עליה – הוא עלול לשלם ביוקר.

 

צילום: אליהו הרשקוביץ, 'הארץ'

 

הטור פורסם בגיליון פברואר 2019 של ליברל.
חלק קטן מהכתבות והטורים במגזין זמין ברשת.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עם הכתבות המלאות וכל הטורים עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019