דיוני התקציב מתרחשים לרוב בחורף, אבל בשנה הזאת את הקור הירושלמי החליפו המזגנים בחדרי ועדות הכנסת. דווקא בעיצומו של משבר כלכלי נאלצה המדינה להתנהל במשך יותר מחצי שנה ללא תקציב מעודכן, בשל חוסר היציבות הפוליטית. כשלבסוף קמה ממשלה – העומד בראשה בנימין נתניהו הבין שהוא רוצה ללכת על תקציב דו־שנתי. ודאי כשצריך להבטיח ודאות פיננסית ולאפשר הקצאת משאבים לטווח ארוך. "זהו תקציב לשנה וחצי כדי להימנע ממעבר בדרך הייסורים הזאת בעוד חודשים ספורים. יחד עם זאת, אנו שומרים על הזכות להיות גמישים בהתאם להתפתחויות המשבר הכלכלי", הסביר אז נתניהו בכנסת.
זוהי לא פנטזיה על סיום פלונטר התקציב (שעומד בעינו בעת ירידת הגיליון לדפוס), עמידה בהסכם הקואליציוני והימנעות מעוד סבב בחירות, אלא מקרה שקרה באמת. רק שהשנה היא 2009 והמשבר הכלכלי הוא משבר הסאב־פריים העולמי. המהלך לא זכה לתמיכה רחבה: כלכלנים הסבירו שלצד היתרונות של מדיניות ארוכת טווח, העברת תקציב כזה עלולה להוביל לחוסר התאמה שלו לשינויים בסביבה הכלכלית, העולמית והמקומית, בעיקר בימים שבהם הכלכלה מראש לא יציבה. גם באופוזיציה, שם רואים בכל אישור תקציב פוטנציאל למחלוקות שיובילו לפירוק הממשלה, התנגדו בתוקף. אבל נתניהו נותר בשלו, הוא לא יעבור את ה"ייסורים" הכלכליים והפוליטיים הללו פעמיים בשנה אחת. בשנים שאחרי הוא אימץ את השיטה הזו. למרות חוק היסוד שדורש אחרת, פעם אחר פעם השנה הפכה לשנתיים בהוראת שעה, ונתניהו אף החל לפנטז על תקציב תלת־שנתי. עד שב־2017 בג"ץ שם ברקס להתנהלות הזאת, וקבע שמדובר בשימוש לרעה בחוק. למרות זאת, כשנתניהו וגנץ חוקקו את ההסכם הקואליציוני הם הסכימו שהתקציב הדו־שנתי יעשה קאמבק כתנאי להקמת ממשלת הרוטציה. ודאי מתוך הבנה שעד שיחוקק, יישאר מעט מאוד והתקציב יהיה למעשה לשנה ורבע.
אז מה השתנה? תקציב אין כבר זמן רב, משבר כלכלי יש, וחוסר היציבות ואי־הוודאות עמוקים מאי־פעם. רק שהפעם, נתניהו כבר לא ראש הממשלה הבלעדי, והרצון שלו לחפש נקודת יציאה לבחירות מבלי לתת לגנץ להיות ראש ממשלת מעבר ברור. והנה היוצרות מתהפכות: לפתע נתניהו, ששנים הלך נגד קריאות גורמי המקצוע באוצר שצידדו בתקציב חד־שנתי, נפגש עמם ומשתמש בתמיכתם במהלך כגושפנקה. אלא שמאז גם גורמי המקצוע הספיקו להתהפך: מאחר שההצבעה על התקציב כבר לא נראית באופק, עד שזה יעבור נהיה כבר במרחק פסיעה מהשנה הבאה. לכן הם כבר תומכים בתקציב דו־שנתי, ולצד זאת מבקרים מהלכים כלכליים רבים אחרים שהממשלה מובילה לאחרונה – כמו חלוקת מענק לכל אזרח. הפעם לא חלף עשור, רק כחודש, עד שנתניהו שינה שוב את הטון ב־180 מעלות. "אני מבקש שלא ייתנו לי הרצאות על כלכלה כל האנשים האלה. כולם היו בניי ובנותיי, עם כל הכבוד", תקף לאחרונה בחריפות את בכירי משרד האוצר.
נתניהו צודק, יש לו הבנה עמוקה וארוכת שנים בכלכלה, הבעיה היא שבימים אלו הוא לא מתעסק בה. האתגרים הכלכליים שעומדים בפני הגורמים המקצועיים המגבשים את התקציב רבים מתמיד בתקופה מורכבת זו: מחד ישנם צרכים חדשים רבים שנוצרו כתוצאה מהמלחמה בנגיף הקורונה, מאידך שירותים רבים שהוזנחו ורפורמות שתוכננו ונותרו על המדף ממתינים לתקציב שאמור לתת להם מענה, וכל זה מתנהל בתוך בור תקציבי שהקרקע שלו הולכת ונשמטת. אבל כל אלו כמעט ולא נמצאים בשיח, כפי שנדחקו לשורות האחרונות של טור זה. ככה זה כשהתקציב הופך בראש ובראשונה לכלי ניגוח פוליטי.
–
- לכלכל את הצעדים // אפשר לנצח גם בבריאות וגם בכלכלה? // מאת עמית תומר
- מכתב כן לאחיי השמאלנים (והימנים גם) // הטור של נדב איל
- לכחול לבן, רע יכול להיות טוב // הטור של ירון דקל