fbpx

תנו לראשי הערים לנצח // הטור של שרון כידון

0

בסדרה האמריקאית 'בוס' גילם קלסי גרמר את ראש עיריית שיקגו. דמות אפלה ומושחתת, שעושה שימוש ציני ואופורטוניסטי בתפקידה ולוקחת את העיר ותושביה כבני ערובה. בישראל אנחנו פחות מכירים תסריטים כאלה. מעטים הופכים ל"אדוני העיר" הכל־יכולים. שיטת ממשל אחרת, שיטת תקצוב אחרת, סמכויות שונות. שלטון מרכזי ולא פדרלי. יש גבולות לכוח.

ועדיין היו וישנם ראשי רשויות רבים שהם שם נרדף ליישוב שלהם. במקרים רבים, כתוצאה מכהונה ארוכה – כשאין כאן הגבלת קדנציות. רשימה חלקית: טדי קולק בירושלים, אבא חושי בחיפה, שלמה להט (צ'יץ) בתל אביב, פנחס אילון בחולון. וכיום: מרים פיירברג בנתניה, מוטי ששון בחולון, רוביק דנילוביץ' בבאר שבע ורון חולדאי בתל אביב.

על אף האמצעים המוגבלים, בשלטון המקומי צומחת מנהיגות עוצמתית, שחורגת לעיתים מעבר לניהול ענייני הרשות המקומית. ברוב המקרים, למעשה, המנהיגים האלה אינם רואים ברשות תחנת ביניים בדרך לפוליטיקה הארצית, להפך. הם רוצים להיות במקום שבו ניתן להפגין עצמאות מחשבתית וניהולית. להטביע חותם בלי כאבי ראש קואליציוניים, מתחים פוליטיים וקטטות תקשורתיות.

משבר הקורונה הבליט פעילויות של גיבורים מקומיים כאלה, בעיקר אל מול אוזלת היד של הניהול ברמה הלאומית. רבים מהם נטלו לעצמם את המושכות עוד לפני שהתוכניות של הפרויקטור רוני גמזו המליצו לעשות זאת.

והרי זה די מתבקש, שמי שמכיר את תושביו היטב, את מוסדות החינוך ואת אורחות החיים, יהיה מי שייטיב לשרטט וליישם את המציאות החדשה. המנהיגות המקומית גם יכולה להעניק סיוע לעסקים עם פחות מגבלות בירוקרטיות כדי לעזור להם לשרוד. הם גם יודעים הכי טוב אם אפשר ואיך אפשר לפתוח את מוסדות החינוך. וזאת למרות שלעיתים הם סופגים אובדן הכנסות גדול ממיסי ארנונה, למשל.

כרמל שאמה הכהן, ראש עיריית רמת גן שהגיע מהפוליטיקה הארצית, בחר להפגין עצמאות בהחלטות ורכש בדיקות עבור תושביו. הוא איפשר להם להיבדק באופן נרחב ללא קשר לפרמטרים הנהוגים בקופות החולים. הוא גם ניהל מאבק ללא פשרות למנוע זליגה של התחלואה מבני ברק לרמת גן, ושם ידו באש כאשר הואשם בשנאת חרדים.

טל אוחנה מירוחם החליטה לא לחכות לפוליטיקאים ולמשרד הבריאות, ולסגור את בתי הכנסת תוך דיאלוג עם התושבים הדתיים והחרדים בעירה. ד"ר עליזה בלוך בבית שמש התמודדה עם ממדי תחלואה קשים והקימה סיירת הסברה עירונית עצמאית שהגיעה לבתים והדגישה את הסכנות בפני התושבים. רפיק חלבי בדליית אל־כרמל הנהיג מדיניות קפדנית, עד שהוריד משמעותית את התחלואה. ליאת שוחט מאור יהודה הפעילה קמפיין הפחדה אפקטיבי עם שילוט חוצות ברחבי העיר. ורון חולדאי, שכבר ביסס לו מעמד של "מנהיג מדינת תל אביב", לקח החלטות מרחיקות לכת עם משמעויות כלכליות עבור העסקים בעירו.

אלה רק כמה דוגמאות לכך שכאשר נותנים אמון במנהיגים מקומיים – רק מרוויחים. מדובר במנהלים המכירים היטב את הזירה שלהם ואת התושבים שלהם ומקיימים קשר יומיומי עם השטח. במשרדים הממשלתיים המסורבלים, התקציבים וההקצאות לא פעם טועים בדרכם אל היעד, או בכלל לא יוצאים בדרך אליו. הרשויות המקומיות הצליחו בשנים האחרונות להפחית משמעותית את רמת השחיתות שפשתה בהן בעשרות השנים הקודמות. רבות החילו סטנדרטים ניהוליים מסודרים וקפדניים יותר, ובהתאם זכו לאמון ציבורי גבוה יותר. ודאי בהשוואה למה שמתחולל בין הציבור לזירה הפוליטית הארצית. הגיעה העת לתת להם יותר סמכויות, יותר תקציבים, ולא לפחד מצמיחתם של גיבורים מקומיים חדשים.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook