אם גם אתם הבחנתם לאחרונה בלא מעט רכבים חשמליים סיניים הפוקדים את כבישי הארץ והעולם – זה לא מקרי, זה לא מפתיע – וזה גם לא הולך להשתנות בקרוב. איך הכל התחיל? הישארו איתנו
יוני אביב
בעידן שבו אנו חיים, אין זה מפתיע לגלות ששוק שלם, או אפילו תעשייה שלמה, נשלטת על-ידי הסינים. זה התחיל לפני שני עשורים עם מוצרי אלקטרוניקה לבית, המשיך בזה האחרון עם שוק הסמארטפונים העצום, ורלוונטי במיוחד בימים אלה בכל מה שקשור לתחום הרכבים החשמליים.
אז יתכן וזה לא אמור להפתיע במיוחד שמדינת הענק הפכה לשחקנית גדולה גם בענף הרכב אך מאידך, מדובר בשוק שעד לא מזמן נשלט אבסולוטית על-ידי היצרניות האירופאיות והאמריקאיות הוותיקות. אז איך בכל זאת הפך הרכב החשמלי הסיני ללהיט העכשווי, ומה נעשה בצד השני של העולם כדי שכל מכונית שניה או שלישית בכדור הארץ תהיה תוצר של חברה סינית? כל התשובות כאן.
עלייתו של הרכב החשמלי הסיני – איך הכל התחיל?
זה כנראה לא יהיה מוגזם לומר כי הסיבה העיקרית לכך היא שהסינים היו שם לפני כולם. כלומר, לא בהכרח מבחינה רעיונית אלא ביצועית או במילים אחרות: דיבורים, תכנונים וכמה רכבי אבטיפוס חשמליים היו חלק מהשיח המוטורי כמעט מאז שהתחיל המילניום השלישי, אבל עד לפני שנים ספורות עדיין היה נדמה שמדובר לכל היותר בקוריוז. מעין טכנולוגיה עם יותר אתגרים מיתרונות, ועם סוגיות סבוכות מאוד בכל הנוגע לתשתית או למוכנות של היצרנים לאמץ את הדבר החדש. נדמה היה כי ללא רוח גבית, חקיקה מתאימה והגדרת מטרות אגרסיבית, דבר לא יחל לנוע בכיוון הנכון – וזהו בדיוק המקום שאליו הסינים הגיעו לפני כולם.
מניעים לשינוי אמיתי תוך קבלת סיוע ממשלתי
בפועל, מחשבותיהם של הסינים על הנעה חשמלית לכלי תחבורה התחילו עקב רצונם להילחם בזיהום האוויר המחריף בערים הגדולות בסין. כשכל עיר בינונית מונה עשרות מיליוני אנשים המייצרים עשן, פיח ואינספור מזהמים לאוויר – התערבות ממשלתית שתיצור שינוי אמיתי היא הכרחית. אז בתחילה, טיפלו הסינים בעיקר באוטובוסים ובקטנועים והסבו אותם לכלים חשמליים לגמרי. מרגע שראו כי טוב או במילים אחרות, הזיהום פחת, הטכנלוגיה השתכללה והוכיחה את עצמה והתלות בנפט הצטמצמה, הבינו הסינים שאפשר להחיל זאת גם על שוק המכוניות הפרטי. כמו שלרוב קורה אצל העם החרוץ הזה, גם בסמגנט המוטורי זה דברים החלו להתגלגל די מהר. למעשה, בשנת 2018 כבר נמכרו בסין יותר מכוניות פרטיות לשוק המקומי מהכמות שנמכרה בכל העולם יחד. כן, כולל אירופה, יפן וארה"ב.
הממשלה בסין בהחלט סייעה להתרחשותה של המהפכה החשמלית בשוק הרכב, בין היתר בהשקעה של עשרות מיליארדי דולרים בעידוד התעשייה המקומית לפתח עוד ועוד כלי רכב חשמליים. מדובר גם על סבסוד של חלק מהפרויקטים וגם על הטבות מס שונות, שיעזרו ליצרניות הרכב המקומיות להבין שזה הולך להשתלם להן. בנוסף, גם העובדה שסין ממילא מחזיקה במצבורים עצומים של חומרים כמו ליתיום וגרפיט – החיוניים לייצור הסוללות החשמליות שמניעות את שוק הרכב החשמלי כולו, לא הזיקה, בלשון המעטה.
התעוררות עולמית
במקביל, חלה התעוררות גם בשאר מדינות העולם. לפני כשלוש שנים החלו יצרניות הרכב האירופאיות להבין כי התקנים ההולכים ומחמירים של זיהום האוויר ברחבי העולם, יחייבו אותן להציע דבר נוסף פרט למנועי בעירה פנימית רגילים. בשלב זה רובן כבר החזיקו לפחות בדגם היברידי אחד בארסנל הדגמים שלהן – אך שם זה נגמר.
אם זה לא הספיק, מדינות ברחבי אירופה וגם כאן אצלנו בישראל, כבר החלו להציב יעדים אגרסיביים מאוד למעבר מבנזין לחשמל. חלקן אף נקבו בתאריך יעד שאחריו לא יהיה ניתן לנוע על הכבישים במדינה עם כלי תחבורה שאינו חשמלי.
הפלישה הסינית
אל הוואקום הזה הצליחה להיכנס תעשיית הרכב הסינית הצליחה, ובגדול. כשהיא מכוונת גם לנהגים שעבורם שמירה על כדור הארץ היא ערך עליון, אבל גם לכאלו חובבי טכנלוגיה וחדשנות – החלה להציע מאות דגמים של עשרות רבות של חברות. חלקן חדשות לגמרי ואחרות, חטיבות חשמליות של יצרניות וותיקות יותר.
ההתקדמות הזאת כמובן לא נעצרה בשנתיים שלוש האחרונות. עוד ועוד דגמים נפלטו מפס הייצור עם נתונים מרשימים מאוד בכל מה שקשור לטווח הנסיעה בין טעינה לטעינה, כמו גם כמות הפיצ'רים הטכנולוגיים והמערכות המתקדמות בתא הנוסעים ומתחת למכסה המנוע. כשלוקחים את כל זה בחשבון, קל להבין מדוע דגם סיני כזה או אחר, זוכה לאמון כה גדול מנהגי העולם בכלל, וישראל בפרט.
לסיכום, בכל מה שקשור לחזית הסינית, המהפכה עדיין בעיצומה. אחרי שהיצרנים המקומיים הוכיחו היתכנות כלכלית ויכולת לייצר עבור השוק המקומי והעולמי – הממשלה הסינית כבר יכולה להרשות לעצמה לדחוף את הנושא בצורה פחות אגרסיבית. כבר די ברור שהכיוון הוא חשמלי לגמרי, ועוד יותר ברור שהסינים ימשיכו לתת את הטון בסגמנט המוטורי הזה. סעו בזהירות.
