במאמר שפורסם בחודש מארס 2019 ב'ליברל', מאת הח"מ, תחת הכותרת "קואליציית גנץ־חרדים?", כתבתי את השורות דלהלן: "ויש גם את עומר ינקלביץ', מועמדת מספר 23 בכחול לבן, והמסתמנת להיות הח"כית החרדית הראשונה. לא, החרדים לא אוהבים את זה, היא בהחלט שוברת את ההגמוניה החרדית, אבל במקרה שלה היא לא באה בהתרסה, לא פעלה נגד המפלגות החרדיות ולא הייתה שותפה לשדולות הנשים שפנו לבית המשפט בתביעה להכרה. ינקלביץ' בהחלט יכולה להיות גשר נוסף בין החרדים לגנץ בלי לפיד".
היו כאלו שלא אהבו את זה. באתר 'כיכר השבת' צוטטו בכירים במערכת הפוליטית החרדית שאמרו כי הדברים הם על דעת הכותב בלבד ואינם משקפים את עמדתם וכו'. "עמדת המפלגה נקבעת בידי מועצות גדולי התורה ולא בידי עיתונאים שונים".
אך בחלוף הזמן מתברר שינקלביץ' המושמצת לא מעט, שהגיעה לעמדה הבכירה ללא עזרת החרדים – וחרף רצונם והסכמתם – הצליחה להפשיר את הקרח בין הצדדים. האישה שנחשבה "מוקצה" בשעתה, ואשר ח"כ חרדי שאל "מי זו?" – כבשה את לב הקונצנזוס החרדי והפכה לגשר בין העולמות. היא זוכה לכבוד מלכים בסיוריה בערים החרדיות. היא מייצרת שיח בין הפונקציונרים של המפלגה החילונית ברובה, לבין גורמים משמעותיים בקרב החרדים. כשרת התפוצות היא הופכת אבן על אבן להיטיב עם המוסדות החרדיים, והייתה מי שהכירה במצוקת החולים המאומתים החרדים ששוכנו במלוניות קורונה.
לא נבקש התנצלות מ'כיכר השבת', אבל לפחות שייתנו במה גם לטור הזה.
–
