fbpx

מספיק עם הסקרים | מאת נחמה דואק

0

"לשני הצדדים אין ממשלה", מכריזים הפרשנים הפוליטיים במהדורות אחרי עוד סקר, בזמן שדווקא יש ממשלה ואין בחירות. בין אם מדובר בהתמכרות לבידור ובין אם בניסיון לקבע נרטיב: האם לא הגיע הזמן להיגמל?

במערכון נוקב ומשעשע בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" (קשת), נראה אחד השחקנים מחקה את הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל, מפריח לאוויר שאלות מופרכות לסקרים. השיא מגיע כאשר הוא מציע את השאלה: "אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם, מה הן היו אומרות על"…

המערכון הזה רלוונטי מתמיד, כאשר חדשות לבקרים מתפרסמים במהדורות החדשות השונות, וגם באתרים, סקרים שקובעים למי נצביע בבחירות, שכזכור התקיימו רק לפני כשבעה חודשים, ובעקבותיהן קמה ממשלה שחיה ומתפקדת. המהדרין אף מוסיפים לפרשנות, שוב ושוב, את השורה התחתונה: "לאף צד אין ממשלה". הבעיה עם המשפט המדובר, ועם קדחת הסקרים הזו בכלל, היא, ובכן, שיש ממשלה, ואין בחירות באופק הנראה לעין.

"הסקרים הקובעים הם רק אלו שנעשים ביום שהמערכת הפוליטית מתחילה להתעצב לקראת הבחירות", כך מסביר יוסי טקטיקה, בעל משרד לאסטרטגיה תקשורתית. "גם אז, כמעט ולא מזיזים מגוש לגוש, אלא אם כן יש התפצלות של מפלגה כמו שעשה סער ובכך הכריע את הבחירות. כרגע חבל אפילו על האנרגיה".

בין עיתונות לבידור

אז למה, בעצם, נערכים סקרים בתקופה הזו? ואם כבר נערכים סקרים, כיצד התוצאות תופסות פעם אחר פעם את הכותרות? האם זה נובע מרצונם של חלק מהשחקנים בזירה הפוליטית – פוליטיקאים ועיתונאים כאחד – לקבע נרטיב בנוגע לממשלה או שמא המניע הוא בידורי בלבד?

כמובן, ישנם סקרים מתבקשים, כמו אלה המחלקים ציונים לתפקודה של הממשלה בסוגיות שונות, ובראשן הקורונה והביטחון, ולא על אלה נלין. גם לא על סקרים שפוליטיקאים נוהגים לערוך לעיתים תכופות, כדי לבחון לאן נושבת הרוח הציבורית. זה לגיטימי ומבחינתם אפילו מתבקש. זה עוד כלי עבודה בארסנל שעומד לרשותם.

השאלה היא מדוע הכתבים ועורכי המהדורות לוקחים את הסקרים הללו ועושים מהם סיפור עיתונאי. הטיעון המרכזי ששמעתי מכיוונים שונים הוא שהקהל אוהב סקרים בדיוק כפי שהוא אוהב ריאליטי, ולכן כלי התקשורת מספקים לו את הבידור שאפשר לכנות "אינפוטיימנט", אינפורמציה בידורית.

כך, באחת השאלות בסקר שפורסם באמצע דצמבר בחדשות 13, שאל פרופ' קמיל פוקס את הנסקרים: "האם אתם רוצים שנתניהו יחזור?". מבחינה עניינית, זו שאלה לא רלוונטית: ראשית, משום שאין בחירות שבהן יכול נתניהו לנצח או להפסיד. שנית, נתניהו הוא נאשם במשפט שמתנהל ממש בימים אלה, והשאלה אם יורשע וייפרד מהמערכת הפוליטית אינה נתונה לשיפוט הקהל.

ובכל זאת, מדוע נשאלה השאלה? כמובן, בידור, ריאליטי. אם יוחזר המודח מאי השדים. פרופ' פוקס הסביר כי הסקר נערך במלאות חצי שנה לממשלת בנט. "כך גם עושים בארה"ב כדי לדעת את האהדה לממשל", אמר. לגבי תוצאות המנדטים הוסיף: "אני תמיד אומר ללקוחות שלי, אל תאמינו אף פעם בסקרי מנדטים כשהם רחוקים ממועד הבחירות ואל תסיקו מהם על תוצאות הבחירות. תאמינו למגמה".

שלמה פילבר מדיירקט פולס, העורכת סקרים שוטפים, אומר את הברור מאליו: "הישראלים נרקומנים של סקרים ושל פוליטיקה. מסקרים שעשינו, 50% מהציבור הם פריקים של תוכניות אקטואליה, וסקרים הם הדובדבן שבקצפת".

זו כנראה הסיבה שמדי יום יש שש שעות של אקטואליה בפריים טיים. אבל לא לשם כך נתכנסנו. כלומר, השאלה היא לא רק מה הציבור רוצה, אלא מה תפקידה של העיתונות ומה תפקידם של העיתונאים, שמציגים את הסקרים, שבדרך כלל הם כתבים או פרשנים פוליטיים נחשבים ופרנסתם אינה על הבידור.

 

הנרטיב השקרי

הסוגיה השנייה, הבעייתית יותר, היא העובדה שהסקרים מקבעים נרטיב שקרי. כך, הסקרים שפורסמו בחדשות 12 הראו שמפלגת תקווה חדשה לא עוברת את אחוז החסימה. ומיד, מהדהד ראש האופוזיציה בנימין נתניהו את התוצאות במסרים שלו ושל הליכוד, ומקבע נרטיב כאילו אין לגיטימציה לפעולותיו של שר המשפטים גדעון סער, שהרי בסקרים לבחירות, שאינן באופק, הוא אינו עובר את אחוז החסימה. בסקר עוקב, שפורסם בחדשות 13, סער כבר עובר את אחוז החסימה ומתייצב על 4 מנדטים, אבל זה לא בא לידי ביטוי במסרים של נתניהו.

בכיר בליכוד, שמצוי בפרטי הסקרים ובהזמנתם, קובע כי הסקרים מציגים מצג שווא, ונשענים לעיתים על מידע לקוי ומעוות. "קחו לדוגמה את הקורונה", הוא אומר. "משה פייגלין חזר אלינו לליכוד. הוא ידוע כמתנגד לחיסונים, אבל בפוזיציה הנוכחית בליכוד, הוא לא יוצא נגד כפיית החיסונים".

הוא גם מספר שלא אחת אנשי ליכוד מבקשים שיתקפו את נתניהו ומשפחתו, כי זה רק מחזק את הבייס ומבעיר אותו, ואז זה גם בא לביטוי בסקרים. "לו עורכי התוכניות ברדיו ובטלוויזיה היו מחליטים לא לתקוף יותר את נתניהו ומשפחתו, התמיכה בו הייתה צונחת בצורה משמעותית".

לדבריו, לסקרים יש חלק נכבד במיצובו הבלתי מעורער של נתניהו. "כל מי שבליכוד הוא קודם כל בעד נתניהו", הוא ממשיך. "יש זהות מוחלטת איתו. חלק לא מבוטל מהם הושלך לשם כריאקציה למתקפה של התקשורת ושל השמאל עליו ועל משפחתו. זה בא לידי ביטוי בסקרים בערוצים, ואז אנחנו משתמשים בסקרים כדי לקבע את המצב".

ונתניהו, מנהיג הרשתות החברתיות, מהדהד מאותם סקרים את מה שחלק מהעיתונאים מקבעים בפסקנות: ממשלת בנט נחלשת. בפועל, אפילו על פי אותם סקרים, גם לנתניהו אין ממשלה. את זה מרבית הפרשנים בטלוויזיה בוחרים לציין באופן משני.

מכיוון שאי אפשר לחשוד בעורכים, בכתבים ובפרשנים שהם אינם יודעים את הלו"ז הפוליטי, אין אלא להעריך שבמודע הם משתפים פעולה עם הצורך ב"בידור אינפורמטיבי" וערים לקיבוע הנרטיב השקרי.

להיגמל מההתמכרות

לטענת השר אלי אבידר, כפי שאמר למקורביו, צמרת המדינה מכורה לסקרים. "הם לא זזים בלי סקרים ושימות העולם", אמר. "כך גם במרצ ובעבודה. זו גם הסיבה שניצן הורוביץ מאבד את הבייס הדמוקרטי־ליברלי שלו, כשהפך לתומך של איכוני שב"כ ותווים ירוקים, ואז חזר מהתמיכה וחוזר חלילה. הם רואים בסקרים שהציבור בפאניקה, שאנשים בחרדה, והם פועלים בניגוד לאידיאולוגיה. או רואים שהציבור מתעצבן, והופכים את עורם. כמות השטויות, ששתי המפלגות האלו אומרות בממשלה מדהימה. הכל בגלל סקרים שהם עושים".

התמכרות לסקרים אינה תוכנית עבודה. מדינה דמוקרטית אינה מדינת משאלי עם, ומנהיג שלא יזוז בלי לשאול לפני כן את הציבור פשוט לא יעשה שום צעד. בן־גוריון לא שאל את הציבור אם להקים את המדינה, אלא הקים. מנחם בגין לא עשה סקר לפני שחתם הסכם שלום היסטורי עם מצרים.

בדמוקרטיה פרלמנטרית בריאה הציבור בוחר את מנהיגיו ומצפה מהם לקבל את ההחלטות הנכונות עבור כולם, ותפקידם של עיתונאים ופרשנים לענייני מפלגות הוא לעשות עיתונות, להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, ולא להתעסק בעיתונות בידורית.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook