הנזיפה הפומבית שנזף בנימין נתניהו בערן יעקב, מנהל רשות המיסים, במהלך שיחת זום מרובת משתתפים מהמגזר העצמאי, המחישה שני דברים. האחד: חוסר האונים של הממשלה בהתמודדות אפקטיבית, כולל הממד הבירוקרטי, בשעת משבר – אמיתי. השני: חשיבותם של פקידים בכירים, שעד כה רוב הציבור כלל לא שמע עליהם, בדיוק בתקופה הזו.
חוסר היציבות השלטונית והמשבר הכלכלי דחפו לקדמת הבמה שניים כאלה. יעקב הנ"ל, ומנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר. פתאום ראש רשות המיסים, ששומעים עליו בימי שגרה במקרה הטוב אם איזשהו סלב נתפס מעלים מס; והממונה על הביטוח הלאומי, טייטל שנשמע אפור יותר משמיים בינואר – הופכים שניהם לכוכבי המשבר. בזמן שבו מערכת הזרמת הכספים – מהציבור לממשלה ומהממשלה לציבור – צריכה להתמודד עם מצב שלא הכירה, ולמעשה תפקוד המשק תלוי בגמישותה ובשינויים תדירים, הם הופכים משפיעים מאי פעם. וכשכל העסק לא עובד – כמובן, תמיד אפשר להאשים אותם. אל מול ההאשמות של פוליטיקאים שלא מספקים את הסחורה, מצופה מאנשים בעמדות שלהם, שומרי סף גם הם, להחזיק מעמד. להיות מקצועיים ולא להתפשר על מקצועיות לטובת גחמות.
בינתיים, הם מחזיקים מעמד מול הלחצים, השיגיונות והקפריזות. מול חוסר הקוהרנטיות, חוסר המקצועיות והכאוס הניהולי. נגיד בנק ישראל כבר התרגל, לצערו, שדעתו נשמעת הרבה פחות. בכירי האוצר (ע"ע בקטגוריה זו) נשברו ועזבו. ורשות המיסים והביטוח הלאומי ממשיכים לשמן את גלגלי השיניים, כדי להכשיר את המכונה הענקית שלהם לעוד הרבה ימים קשים.
–
