עבור בעלי פוקס, הקורונה החלה כהזדמנות: איש העסקים הציב עצמו בחזית הקרב של המגזר העסקי, כשהתקוטט באולפנים עם יועצו הכלכלי של נתניהו על הסיוע הדל שנתנה הממשלה. טענותיו היו נכונות, סגנונו אמנם בוטה אבל צעקותיו שיקפו זעקה שרבים שפרנסתם נלקחה מהם הרגישו שהם לא מצליחים להשמיע, וכך הוא סחף אחריו מאות עסקים – גדולים כקטנים. אלא שאז החל להיחשף הבלוף: ויזל, שקנה את כרטיס הכניסה שלו לחדרי קבלת ההחלטות בזכות התמיכה הרחבה שזכה לה כשמיתג עצמו כ"רובין הוד", פעל על פי עדויות רבים למען הרשתות הגדולות, כמו האימפריה שלו.
במבחן התוצאה, העסקים הגדולים זכו כל אחד למענקי מיליונים על החזרת עובדים, גם אלו שממילא היו זקוקים לכוח האדם כדי לשוב לפעילות. בתחילה נראה שהקורונה גורמת לכולם לטבוע, אך רק מי שיש לו כוח, כסף וגישה לשלטון זוכה לגלגל הצלה יציב. והתמונה תהפוך בעייתית עוד יותר: זמן קצר אחרי פתיחת החנויות מחדש הודיעו בפוקס על חלוקת דיווידנדים של כ־50 מיליון שקל, ואז פרסמו דו"חות כספיים מצוינים שחשפו כי במהלך התקופה שבה טען למצוקה, ענקית האופנה בכלל הרוויחה יותר מבאותה תקופה בשגרה. ויזל השפיע לרעה על רבים כשהשלה את מקבלי ההחלטות, שמצידם נתנו ללוחצים – ומנעו מעסקים שלא מצליחים להחלים כלכלית עד היום סיוע מקיף יותר. האירועים האחרונים עוררו סערה ציבורית שהותירה אותו קירח מכל הכיוונים – מחד ויתר על המענקים שכה נלחם עליהם, מאידך נדמה שזה כבר לא שינה את דעת הקהל. נותר רק לראות אם הצרכנים בכלל מודעים – ויצביעו בחלקם ברגליים.
–
