fbpx

מוסר כפול // הטור של שרון כידון

0

אנחנו, הישראלים היושבים בציון, מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם יהדות התפוצות וייתכן שמתחזקים "מוסר כפול" בכל הנוגע ליהודים שאינם מתגוררים בארץ הקודש. יש לא מעט התנשאות בדרך שבה אנחנו מאפשרים או לא מאפשרים ליהודי "הגלות" להתערב בענייני מדינת ישראל, ומהצד השני, איננו חדלים מלהמשיך את מסורת ה"שנור", ולהמשיך להתרפס ולרצות בקרבתם של ראשי קהילותיהם.

 

לאורך ההיסטוריה נשענה ישראל על יהדות התפוצות, ולא רק בממד הכלכלי. ראתה עצמה מאז ומעולם כגרעין שסביבו מעטפת תמיכה של יהודי העולם, ובעיקר צפון אמריקה. משנותיה הראשונות ישראל ידעה שכל פעילות משמעותית "תעוגל" כלפי מעלה על ידי הדוד מאמריקה; וכך הסתייע צה"ל, כך הוקמו פארקים, בתי חולים, פקולטות וכיכרות. כל זה לא גרם לישראל לראות במנהיגות היהודית חלק מקבלת ההחלטות אצלנו. התפיסה הייתה שאנו מתחזקים את מקום המפלט של יהדות העולם אם וכאשר. אנחנו שסובלים את חבלי הקמת המדינה, עושים זאת למען כל יהדות העולם – וזו תשתתף במפעל הזה, שמשמש לה כפתרון ליום סגריר, נוכח ההיסטוריה הטרגית של עמנו.

 

העסקה הייתה ברורה: אנחנו מייבשים ביצות ונלחמים בצבאות ערב, והם אוכלים בייגל ולקס ושמים דולרים במעטפות. סידור נוח.

 

במערכת היחסים הזאת הכל היה ברור עד שמשהו השתבש בדרך. ומה שהשתבש הוא שאנחנו וגם הם השתנו. ישראל היא לא אותה ישראל, והגולה היא לא אותה הגולה. בעוד שבאמריקה גדלים דורות חדשים של יהודים מסוג חדש שהולכים ומאבדים את הקשר לדת ולמושג ישראל, גם אצלנו החברה נעשית יותר ישראלית ופחות יהודית. הצמיחה הכלכלית מאפשרת יותר גאווה ופחות תלות. והדברים הללו באים לידי ביטוי במערכת היחסים שהופכת להיות פחות קרובה ופחות סינרגטית. אם נשים בצד את ה"יידישקייט" ואת הערכים היהודיים של ערבות הדדית, גם במישור הפרגמטי יש לישראל המון מה להפסיד בנתק ההולך וגדל.

 

החדשות הטובות הן שישראל בעלת זכות קיום גם ללא התמיכה הכלכלית של העם היהודי – החברה שלנו היא חברה יצרנית, צומחת ועומדת על רגליה. המגזר השלישי בהחלט נהנה מהתמיכה הכלכלית הניכרת שמעמידים לרשותו הארגונים היהודיים. זה אולי לא הכרח קיומי, אבל בהחלט לא כדאי לוותר בנקל על תרומות של מיליארדי שקלים שמושקעים בחברה הישראלית.

 

החדשות הפחות טובות הן שליהדות התפוצות יש משקל אסטרטגי רב בכל הנוגע למדיניות החוץ והביטחון של ישראל, וישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו. ההזנחה של הקשר היא אובדן מאחז חשוב ביותר הדרוש לנו וקיומי עבורנו. הקונגרס והסנאט מלאים נציגים יהודים מכל גוני היהדות – האנשים הללו הם שמשפיעים על מדיניות הממשל האמריקאי ועל הסיוע הביטחוני הכה דרוש לישראל. ויתור על הקשר הזה הן מסיבות פוליטיות (חבירה לרפובליקנים והתרחקות מהיהדות הדמוקרטית ברובה), הן מסיבות של דת (כניעה לגורמים אורתודוקסיים המתנגדים לזרמי היהדות האחרים) והן מסיבות של הזנחה – כמוהו כוויתור על נשק שובר שוויון חיוני. כשם שישראל לא יכולה לוותר על היתרון הצבאי הניכר שיש לה, היא אינה יכולה לוותר על היתרון האסטרטגי שלה בארה"ב והוא הלובי היהודי. זו משימה לאומית שאין להקל ראש בחשיבותה, והגיע הזמן שבממשלה הבאה הוא יוגדר כיעד חשוב, כזה שמפסיקים לזלזל בו או לטאטא אותו מתחת לשטיח.

 

* הכותבת לקחה חלק בתכנית קומיוניטי של 'גשר', קרן שטיינהרט ומשרד התפוצות, שבמסגרתה נפגשה עם ראשי הארגונים היהודיים בארה"ב

 

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – לחצו כאן

 

צילום: Michael Brochstein, Getty Images IL

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook
רון קובי

רון קובי // בדיחה עצובה

אברהם דוב גרינבוים / 12/10/2019
יוסי כהן

יוסי כהן // מוסד פתוח

אור הלר / 11/10/2019
משפחת נתניהו

משפחת נתניהו // הקרב האחרון

רותם דנון / 11/10/2019
מירי רגב

מירי רגב // רעש לבן

רותם דנון / 11/10/2019
איילת שקד

איילת שקד // חוסר בשלות

רותם דנון / 10/10/2019
סתיו שפיר

סתיו שפיר // מניה מנופחת

ליברל / 12/10/2019
נפתלי בנט

נפתלי בנט // תעודת בגרות

רותם דנון / 12/10/2019
שליטי הטוויטר

שליטי הטוויטר // לריב, בקיצור

הדס ריבק / 11/10/2019
רפי פרץ

רפי פרץ // אפיזודה מפד"לית חולפת

רותם דנון / 12/10/2019