קידום סוציאל־דמוקרטיה פמיניסטית ושוחרת שלום הוא הדרך לבנות מחדש את מדינת ישראל.
"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".
כך תיארה מדינת ישראל את הדמוקרטיה היהודית שלה בהיווסדה. כך, השוויון הוא האתגר הגדול ביותר המונח לפתחה של ישראל. גם כדמוקרטיה, גם כמדינת העם היהודי.
הציונות ינקה מהתפיסות ההומניסטיות והאוניברסליות של הדת והתרבות היהודית, ובאותה נשימה הגתה את מדינת ישראל כחילונית ואזרחית והייתה מעוגנת במחויבות עמוקה לתפיסה של שוויון בין בנות ובני אדם. הדמיון והתכנון הציוני ראה את המדינה כמדינת רווחה, שמבטיחה צדק חלוקתי ורשת ביטחון במובנה הרחב, לכל אזרח ואזרחית.
אלא שבמשך שנים רבות הלכה מדינת ישראל והתרחקה מהחזון הזה. זה שנים שהציונות נוכסה ושמה נישא בפי אלה שהפכו את מדינת ישראל לאתנוצנטרית, לדתית, למקדשת כלכלה ניאו־ליברלית פוגענית, לרודפת זרים, למשוסעת ולרחוקה מאוד משוויון ומשוויון זכויות, גם מדיני וגם חברתי.
המהלכים האלה, שנעשו בכוונה פוליטית בגיבוי כסף גדול מחוץ לישראל, החלישו חלקים גדולים בחברה הישראלית – כלכלית, אזרחית ופוליטית – וניצלו אותם. מול הכוחות שחוללו את השינוי הזה ישנם רבות ורבים הנאבקים על הערכים המקוריים של הציונות, על דמוקרטיה, הוגנות וצדק חברתי. יותר מזה, רוב הציבור בישראל מגוון, תוסס ורוצה שוויון יותר מאי־פעם.
האתגר הגדול ביותר של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית הוא לחזור לחזון הציוני שהקים אותה ולהתחייבות שלנו כלפי עצמנו במגילת העצמאות שלנו באופן עדכני וחדשני. חזון שיתרגם את הכמיהה לתיקון לפעולה, ויחבר את המגוון האזרחי לביטוי פוליטי היסטורי.
מדינת ישראל חייבת להיות מדינת רווחה אמיתית. כזאת שכל האזרחיות והאזרחים בה, תושביה ותושבותיה, מתקיימים בביטחון ובכבוד, שמונעת ריכוזיות של כוח כלכלי גדול מדי בידיים מעטות, ושדואגת לשירותים חברתיים איכותיים לכל: חינוך שהוא באמת בחינם לכל הגילאים, גם לפעוטות; בריאות גופנית ונפשית מונעת מחלות ומעצימה; תחבורה ציבורית נגישה, אמינה ורצופה; מרחב אישי בטוח לכל אדם מכל מין, מגדר, עדה וסוג מוגבלות; וקורת גג שאפשר להשיג ובטוח לגור תחתיה ועם שאר הדיירים בה; אוויר נקי, אנרגיה נקייה, חקלאות ראויה ומזון בריא ומקיים בגידולו ובצריכתו.
ישראל חייבת להיות מדינה שהיא הבית של העם היהודי; שלוח השנה שלה עברי; ששפתה העברית חיה ומתחדשת תמידית ושחזון הנביאים מנחה אותה ומעניק השראה למוסר של חירות, צדק ושלום. אבל ישראל חייבת להיות ישות מדינית אזרחית, לא דתית. חוקי המדינה חייבים להיות חוקים שהתקבלו בהצבעה בכנסת, לא חוקי הלכה.
ישראל חייבת לשמור על ביטחונה באמצעות הסכמים מדיניים. היא חייבת לשמור על יכולותיה המודיעיניות ועל כוחה הצבאי, אבל ישראל חייבת לעבור לבנות את כוחה על הושטת יד לשלום לשכנותינו הקרובות והרחוקות. לא עם כולן אפשר להגיע לשלום, אבל ישראל חייבת ליזום מתווה אזורי שיאפשר לה להגיע לסיום הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ישראל חייבת לצאת משטחי יהודה ושומרון ולהשתחרר מהשליטה בעם אחר.
כל אחד מהחלקים בחזון הזה חיוני כדי שישראל תהיה המדינה הדמוקרטית שהיא צריכה ויכולה להיות. אי־אפשר לוותר על אף אחד מחלקי הפאזל. ובשביל לעמוד באתגר הזה, האתגר הגדול ביותר הוא לפעול למען שוויון.
בלי הבנה וקבלה של שוויון אנושי, שוויון בין בנות ובני אדם, אי־אפשר להבין למה צריך לבזר את הכוח השלטוני, הכלכלי והצבאי. בלי מחויבות לשוויון כערך, אי־אפשר למנוע הפרדה ואפליה על רקע מין או מגדר מסיבות של שוביניזם או דת. בלי הפנמה של הצורך העמוק בשוויון, אי־אפשר לקדם פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני ואת הפסקת השליטה שלנו בפלסטינים.
עמוד השדרה של המאבק לשוויון הוא ההכרח בקידום השוויון המגדרי. נשים נמצאות בכל מגזר, בכל עדה, בכל דת. נקודת המבט הפמיניסטית, שכופרת בהקצאת תפקידים ומשאבים לפי מין, מגדר או נטייה מינית ורואה את הצרכים והאינטרסים של נשים וגברים ושל ילדות וילדים מכל הצבעים כשווים, חייבת להיות חלק מרכזי מבנייה מחודשת של החזון הציוני.
אם תרצו, קידום סוציאל־דמוקרטיה פמיניסטית ושוחרת שלום הוא הדרך לבנות מחדש את מדינת ישראל. זה החזון העדכני של מפלגת העבודה. המפלגה שכבר לקחה פעם חלק משמעותי מעשיית הבלתי יאומן והיא מאמינה בכל ליבה שאפשר לעשות את זה שוב. אין זו אגדה.
–
