fbpx

לכלכל את הצעדים // אפשר לנצח גם בבריאות וגם בכלכלה? // מאת עמית תומר

באוצר הבינו שאין להם בשרוול פתרון אחר. וכל עוד יתרכזו בלהניח עוד פלסטר על ערימת הקודמים, בכל פעם וברגע האחרון, גם לא יהיה

0

מאות נדבקים חדשים ביממה ואי־ציות להנחיות – זו לא רק המציאות שאנחנו חיים בה כיום, זה היה המצב בחודש מארס שבעקבותיו הוכרז לראשונה על סגר בישראל. את הבשורות על צעדי הפתיחה המחודשת של המשק מלווה בנימין נתניהו במנטרה קבועה: "זה כמו אקורדיון. אתה פותח, ואם אתה רואה את המחלה חוזרת ומתפשטת, אתה מהדק. עלינו להיות מוכנים לזה". אלא שבינתיים הניגון הזה חוזר רק בדיבורים. ההקלות על המשק נמשכו עד לאחרונה, ונראה שחזרה לסגרים כוללים כבר אינה על הפרק. לא מפני שאין חשש ברמה הבריאותית; פשוט בגלל שהמשמעות של הכרה ופעולה דרסטית בגל שני של תחלואה, תגרום לצונאמי כלכלי.

בסוף יוני הודיעו ראש הממשלה ושר האוצר על הארכת הזכאות לדמי אבטלה עד לאמצע אוגוסט. יממה לאחר מכן התברר שגם העצמאים לא יישארו מקופחים – הם יזכו לחבילת סיוע בהיקף של 2 מיליארד שקל. "אני שומע את הזעקות שלכם", אמר נתניהו, אבל בסביבת שר האוצר ישראל כ"ץ נשמעו באותם ימים גם קולות אחרים. הן מקורביו, הן הגורמים המקצועיים באוצר, טענו ערב הבשורה על המשך חלוקת דמי האבטלה כי ההארכה שנתנו עד כה מספקת. שם טוענים שמעסיקים מסַפּרים על עובדים שלא ששים לחזור, כי המצב הנוכחי שבו הם זכאים למרבית משכורתם בלי לעבוד נוח להם; ומנגד על משרות פנויות בענפים מסוימים שאין להן דורש. "בסופו של דבר במשבר הגשם יורד על כולם, ולא רק המדינה תיפגע בו. אנשים יצטרכו להתפשר על עבודה שלא היו מבצעים בשגרה, ואולי גם לרדת ברמת החיים", תקף גורם באחד ממשרדי הממשלה.

לבסוף הבינו שם שאין להם כרגע בשרוול פתרון אחר. וכל עוד יתרכזו שם בלהניח עוד פלסטר על ערימת הקודמים, בכל פעם וברגע האחרון, גם לא יהיה. למדינה אין מידע בזמן אמת על מספר המובטלים, ולגופים שמטפלים בהם בשגרה אין יכולת לדאוג לתשלומי דמי האבטלה ולנסות למצוא פתרונות תעסוקה למובטלים יחד – אז הם מתעסקים בעיקר בחלוקת הכסף הטכנית. אז נכון, מספר המובטלים עדיין עצום, פי כחמישה מבזמן שגרה, אלא שחמישה חודשים לתוך המשבר, מי כבר זוכר מהי שגרה.

מהצד השני, מעסיקים רבים זועמים. "אנחנו למדנו את הלקח, אם יהיה גל שני, נוציא כמה שיותר עובדים לחל"ת. כי כשניסינו להיות בסדר ולשמור עליהם, לא קיבלנו שקל מהמדינה", אמר לי לאחרונה אחד ממנכ"לי החברות הגדולות במשק, והוא לא היחיד. התוכנית לשימור עובדים לימדה את המעסיקים שמי שרק יגיד שקשה לו, ולא יביע את זה בהחלטות כואבות, לא יזכה לסיוע. פרסום הדו"חות הכספיים של קבוצת פוקס, שבהם התברר שדווקא מי שצעק הכי חזק הוא הראשון לחלק דיווידנדים לבעלי המניות שלו – רק העמיק את תחושת השבר. המשמעות של זה היא שסגירה נוספת של מקומות העבודה עלולה להוביל את שיעורי האבטלה לשיא חדש.

את הגל הראשון של הקורונה אפיין חוסר ודאות – לא ידענו באילו היקפים היא תגיע לארץ, אם התמונות מאירופה יחזרו על עצמן גם אצלנו וכמה קורבנות היא תגבה. מהבחינה הזאת מצבנו מעט השתפר. אבל בזירה הכלכלית, הוודאות רק הרעה את המצב – בחודשים האחרונים גילינו שמנגנוני הסיוע עובדים לאט מדי ומסורבל מדי, ולא מנותבים תמיד למקומות הנכונים. אם הקורונה תזמן לנו גל שני, למקבלי ההחלטות תהיה לפחות הזדמנות שנייה – להיערך מראש הפעם, להפיק לקחים ולנהוג אחרת.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook