"לו הייתי נאלץ לבחור בין מדינה שיש בה ממשלה ואין בה עיתונות, לבין מדינה שיש בה עיתונות ואין בה ממשלה, הייתי בוחר באפשרות השנייה", אמר פעם תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות הברית. כמובן, עדיפה מדינה שיש בה ממשלה ויש בה עיתונות מתפקדת, נושכת, מסמנת גבולות, אך בברירה בין השתיים – הכיר ג'פרסון בכוחה של התקשורת לעצב את המציאות ובחשיבותה לחברה דמוקרטית־ליברלית.
לא לשווא, כפי שניתן יהיה להיווכח בין עמודים אלה, מקדישים המנהיגים הפופוליסטיים חלק ניכר מזמנם ומרצם לפגיעה בתקשורת, לניסיונות להשתלט עליה ולהשתיק קולות ביקורתיים. משום שבאין עיתונות, הם יכולים לפגוע במיעוטים, לרסק את החלשים, לבטל זכויות אדם, לדכא מחאה, להמציא אויבים ולפלג ולהפריד בכדי למשול.
עיתונות, כאשר היא נעשית מהמניעים הנכונים, היא דרך לתיקון עולם וליצירת חברה בריאה יותר, והיא אחד המוסדות המשמעותיים ביותר בשמירה על הדמוקרטיה מפני חורשי רעתה.
'ליברל' בגרסתו החדשה מביא לקדמת הבמה את התפיסה הזו – עיתונות שנאבקת בשחיתויות ובהשחתה מוסרית, שמאירה פינות אפלות, שמציגה את המציאות כהווייתה ושואפת לשפר ולתקן אותה. אנחנו מאמינים בכוח של העיתונות להשמיע את קולם של מיעוטים ומגזרים מושתקים, ולתת גב למאבקים למען צדק ושוויון.
–
גדלתי בשולי החברה, באזור הדמדומים שבו מערכות החינוך והרווחה כושלות; במקום שרובנו מעדיפים לא לראות, לא לדעת על קיומו. נדדתי בין החברה החרדית, לדתית־לאומית, לחילונית; בין הפריפריה של הפריפריה, לבין המרכז. למדתי להכיר את החברה הישראלית על כל רבדיה, על הצדדים הקשים והצדדים הנפלאים בה, וישנם רבים כאלה שגם הם יבואו כאן לידי ביטוי בהמשך. כמעט מדי יום הבטחתי לעצמי להשתמש בכל כלי אפשרי על מנת לתקן.
עם השנים למדתי שלא את הכל אוכל לשנות ולא בידיי בלבד ניתנה החוכמה, אבל אני מאמין שיש דרך נכונה – מאמין בדמוקרטיה ליברלית, בערבות הדדית, בסולידריות, באחריות קולקטיבית. מאמין במדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, שיש בה מקום לכל הגוונים ולכל הקולות.
לא פחות מאלה, בימים של פופוליזם ותרבות של הפרחת שקרים, חשובה ומשמעותית לי האמת, וחשוב לא פחות האמון – זה בזה, ושל כולנו במוסדות שמחזיקים אותנו כאן יחד, שלא נתפרק לרסיסים – משום שלא חשוב מה נאמר, אם איש לא יאמין.
בעיניי, אין זהו תפקידה של העיתונות להיות מאוזנת – משום שאין איזון בין פוגע לנפגע, בין חזק לחלש, בין עשיר לעני, בין רוב למיעוט. תפקידנו לשאוף לייצר את האיזון, להשמיע את מי שאינו נשמע, לצמצם פערים.
לתפיסתי, כפי שתובא כאן בגיליונות הבאים, כל ילד זכאי לחינוך טוב, לתנאי פתיחה שווים, לסיכוי להגשים את חלומותיו. וכל אדם זכאי לקורת גג, להגנה, למקום לברוח אליו כשהגוש בגרון מאיים לחנוק. וכל אחד זכאי לבריאות, לרופאים טובים שיטפלו בו – ולא משנה היכן הוא גר. וכל אחת זכאית לחיות בביטחון. וכל אדם זכאי לאפשרות לספר את הסיפור שלו, האישי, הלאומי, הזהותי.
משום כך, בכל גיליון נקדיש נפח משמעותי לעיסוק בנושא אחר, שרלוונטי ומשמעותי בעינינו לחיים שלנו כאן. נפרסם תחקירים, כתבות, מאמרים ומחקרים חברתיים הנוגעים לדמוקרטיה וליברליזם, לדת ומדינה, לפערים בין פריפריה למרכז ולצדק חברתי.
כמובן, כפי שהיה עד היום, נקפיד לספק לכם חומר קריאה איכותי, מעמיק ומעורר מחשבה. תודה למו"ל, לאוניד נבזלין, על האמון, על האמונה בדרך ועל הנכונות לפעול ליצירת חברה טובה יותר.
מוזמנים להצטרף לשינוי, קריאה מהנה.
–
