fbpx

טבע שני // הטור של עמית תומר

0

שלושת הקופים היו במקור סמל להימנעות מהרוע. בימינו, הם נחשבים לסמל להימנעות ככלל, טמינת הראש בחול. קשה שלא להיזכר בפסל המפורסם כשקוראים את כתב התביעה נגד חברת טבע, החשודה בתיאום מחירים עם המתחרות: בין 524 העמודים מסתתר אזכור קצר של פגישה מ־2013, שבה נוכחוֹת עובדת החברה, שתפקידה לשמור את מחירי התרופות גבוהים, ומנהלת בכירה יותר. כשהעובדת מתגאה בקשריה הענפים עם מקביליה בחברות המתחרות, המנהלת מכסה את אוזניה, כמו לא שומעת את תוכן הדברים, אבל במקביל מעלה חיוך על פניה שלא מותיר מקום לספק. האנקדוטה הזאת ממחישה, בעיניי, יותר מכל את מה שמסתמן בשנים האחרונות כטבע שני בחברת טבע.

 

לפני מספר חודשים נפגשתי עם קאר שולץ, מנכ"ל ענקית התרופות. תור של עיתונאים חיכה בבית סוקולוב בתל אביב לריאיון בארבע עיניים, לכל אחד הוקצבו עשר דקות בלבד. בכל זאת, בשונה מהשאר, החלטתי "לבזבז" מהזמן היקר כדי לשאול אותו על החקירה נגד טבע שמתנהלת בארה"ב. שולץ השתהה לרגע, כמו לא התכונן לשאלה, אבל אז ענה בנחישות: "בדקנו את כל המידע הפנימי – מיליוני אימיילים שברשותנו – ולא מצאנו שום ראיה לכך שעשינו טעות, לכן לא סביר שיהיו לתיק הזה השלכות משפטיות חמורות". שנינו לא ידענו שזמן קצר לאחר מכן הכותרות השוליות־יחסית על חקירה מתמשכת, יהפכו לתביעה שתגרום לטבע למחוק יותר מ־10 מיליארד שקל משווייה בתוך יממות ספורות, ולא תאפשר למניה להתאושש עד היום. אגב, לפי אותה תביעה, הסיבה שבטבע לא הצליחו למצוא מיילים מפלילים הייתה שהמנהלים בזמנו דאגו להעלים את הראיות, לכאורה. אבל נדמה ששולץ פשוט בחר לכסות את עיניו מהתרחישים הללו, אז טבע עוד נטמעה בחברה טובה – כמעט 20 ענקיות תרופות נחשדו באותו קרטל – אבל בזמן ששם התעלמו מהבעיה, רבות אחרות מיהרו לחתום על הסכמים, הפכו לעדות מדינה והותירו את טבע לבד באור הזרקורים הלא מחמיא.

 

טבע כבר רגילה להסתבך בשערוריות – היא הודתה בפרשת שוחד טרנס־אטלנטית, נתבעת במקביל על התמכרות למשככי כאבים וכבר הסכימה לשלם קנס של עשרות מיליונים בתביעת הסדר אחת מני רבות, ובין לבין קיבלה החלטות חוקיות אבל גרועות. בהדרגה, החברה שהייתה שם נרדף לגאווה ישראלית הופכת לכלימה, ובמקביל מוציאה יותר ויותר פעילות מן הארץ.

 

אבל מול העובדות הללו היא אינה היחידה שצריכה להתבייש, כי את תפקיד הקוף האחרון שמשלים את המשוואה – זה שרואה ושומע הכל, אבל לא פוצה את פיו מול כל זה – ממלאת הממשלה. אף אחד ממנהיגינו לא התייחס בשבועות האחרונים להאשמות נגד טבע וחמור מכך – לפגיעה האנושה שהפנסיות שלנו, שעדיין מושקעות במה שנחשבה ל"מניה של המדינה", סופגות בכל טלטלה הנובעת מהן. כשטבע החלה בתוכנית הקיצוצים, איימו ראש הממשלה והשרים שאם טבע תעז לפטר עובדים או לסגור את המפעלים בבירה זה יהיה הסוף להטבות המפליגות שקיבלה החברה מהמדינה במשך שנים, ואפילו ידרשו חלק מהכספים בחזרה. אבל כששולץ לא מצמץ מול המילים הקשות, התברר שהן ריקות מתוכן, ומעולם לא הפכו למעשים. הפעם, בזמן שאת ההסתבכות האחרונה של טבע – ששוב מעמידה בסכנה הן את העובדים שנותרו והן את בעלי המניות – כבר ליוותה שתיקה רועמת, בלטה כותרת אחת: "רשות המיסים בוחנת: מבצע רווחים כלואים 2" – חברות ענק שישחררו רווחים יקבלו הנחות מפליגות במס החברות. נחשו מי ככל הנראה תהיה אחת המרוויחות הגדולות ממהלך כזה.


 

צילום: עופר וקנין, "הארץ"

 

 

הטור פורסם בגיליון יוני 2019 של ליברל.
חלק קטן מהכתבות והטורים במגזין זמין ברשת.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עם הכתבות המלאות וכל הטורים עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019