fbpx

חיפש אוצר ומצא אתונות // הטור של עמית תומר

0

במשך חודשים היה תלוי בלשכתו של מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד לוח שנה, אותו הפך למעין "טבלת ייאוש". כל יום שחלף זכה לציור של סמיילי, שסימל את התקרבות תאריך היעד הנכסף: סיום כהונתו. בין אם משה כחלון היה מקבל שוב את משרד האוצר ובין אם היה נכנס לתפקיד שר אחר, באב"ד תכנן לצאת. הוא כבר היה קצר רוח להתחיל את תקופת הצינון שלו, ואחריה לעבור למגזר הפרטי. אבל אז הגיעו הבחירות החוזרות ויחד איתן הגיע השלב שבו לא ניתן היה להתעלם יותר מהגירעון התופח. באב"ד החליט לאחרונה לחזור בו – הטבלה ירדה מהקיר, המנכ"ל נותר עם הייאוש.

 

ארבע שנים קודם הגיע באב"ד לאוצר חדור מוטיבציה ותחושת שליחות. כבר ב־2010, בעודו משמש כמנהל הכללי של הפעילות בישראל ובמזרח הקרוב בענקית הספנות צים, סימן בריאיון ל'דה מרקר' מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול: "אף כי נהוג לעשות את המסלול ההפוך, ארצה להגיע למגזר הציבורי, אל תפקידי פקידות בכירה במשרד האוצר, או לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי. גם אם אשתכר רבע מהיום – בעיניי זו תהיה מטרה נעלה וחשובה יותר".

 

אבל כשבאב"ד קיבל את כל מה שרצה, גילה שהמקום ששאף להגיע אליו ניצב בין הפטיש לסדן – מצד אחד, המחויבות לכחלון ולמפלגת 'כולנו', שאיתה רץ לבחירות ואף היה במרחק מנדט מלהפוך בעצמו לחבר כנסת. מנגד, העבודה לצד פקידים חמושים במספרים, שתפקידם לשמור בקנאות על קופת המדינה. הפוליטיקאי עד לפני רגע והכלכלן הבכיר התקשה לרקוד על שתי החתונות.

 

במבחן התוצאה, לאורך כל הקדנציה, הוא נשאר נאמן וקרוב לשר האוצר, בעוד שאת גורמי המקצוע – בראשם ראש אגף התקציבים שאול מרידור ושאר אנשי אגפו – הרחיק בהדרגה עד להדרה כמעט מוחלטת. הפער ביניהם הלך וגדל עד שהגיע בתקופה האחרונה לשיא של 12 מיליארד שקל, חריגה מיעד הגירעון הקבוע בחוק שעוד צפויה להתרחב. גם כעת, אם שואלים את באב"ד, צריך לפעול לצמצום הבור התקציבי, אבל לא מדובר בדרמה ולכן אפילו ייתכן שאין מה להבהיל את הציבור בפרסום הנתונים. לפי הגורמים המקצועיים, לעומת זאת, זוהי צרה צרורה שהוזנחה יותר מדי זמן.

 

מי צודק? האמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע – אסור לשכוח שהמדיניות הכלכלית של כחלון ובאב"ד סיפקה הטבות רבות לציבור הישראלי, במיוחד לשכבות החלשות; אבל כנראה החגיגה הזאת הייתה צריכה פשוט להיגמר בשעה מוקדמת יותר. כעת, דבר אחד בטוח: הדרך היחידה למנוע קטסטרופה היא שכולם יניחו את האגו בצד וישלבו כוחות. דווקא בימים שהיועץ המשפטי לממשלה אישר בצעד חריג לבצע קיצוץ רוחבי בתקופת בחירות – הגיעו הרוחות באוצר לנקודת רתיחה, ומה שהעסיק יותר מכל את הנפשות הפועלות היו מאבקים פנימיים, מי הדליף למי ומי הוזמן לאיזה דיון. רק בבוקרה של ישיבת ממשלה נזכר שר האוצר להניף בין הצדדים דגל לבן. מאז חזר השקט למשרד הירושלמי ברחוב קפלן, אבל הגורמים המקצועיים מכינים את עצמם לסערה הבאה. באב"ד, שכבר אין זמן מוגדר לפרישתו, חייב להישאר הפעם מאופק ולהוכיח שהוא נשאר מהסיבות הנכונות – לא מסע נקמה בפקידים שחתרו תחתיו, אלא השבת הכלכלה הישראלית לחוף מבטחים. אחרי הכל, זו המטרה החשובה והנעלה שבשבילה ייחל להגיע לתפקיד.
.


.
צילום: מיכל פתאל, "הארץ"
.

רוצים לקבל את ליברל בכל חודש עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם
שתף