fbpx
Desktop Image Mobile Image

חיים באר: יש לחזור אל ”ארון הספרים היהודי"

1

כמו שדג אינו יודע מה זה מים אלא מרגע שמוציאים אותו מתוכם, שרק אז הוא מבין את משמעות המים ויודע שהוא נולד במים וימות במים, ושם הוא חי ונושם ופועם, פוגע ונפגע, עוזב ונעזב, כך אני והיהדות.

עכשיו, ממרום שנותיי – בחורף הקרוב אהיה בן 70 – אני יודע שהיהדות בשבילי היא כמו המים בשביל הדג. היא לא הייתה ואיננה יכולה להיות הבחירה שלי, כיוון שבחירה אינה ניתנת לאדם, כי אם כורח. אופציה יחידה ובלעדית.

נולדתי לתוך הוויה יהודית אינטנסיבית, ירושלים, שנת 45‘. בשלהי שנות ה־40, כשעמדתי על דעתי, ראיתי געגוע עצום לפורמט החדש שהיהדות קיבלה; יהודים בתוך מדינה ריבונית. אני זוכר את האושר שחש אבי כשהביא לי את הבול העברי הראשון, של הדואר העברי, להדביק אותו על מעטפה עם מכתב לסבתי. ליהדות הישראלית החדשה היה טעם של דבק, החיבור בין הבול, דגל ישראל והחיים הפרטיים, החד־פעמיים.

אני זוכר גם את הריח המשכר של צבע הדפוס של השטרות הראשונים. הייתה לנו חנות מכולת ואבא החליף את השטרות הישנים, המנדטוריים, בחדשים והביא אותם בסטיפה עם הבנדרולה. ריחו המשכר של הכסף העברי היהודי הראשון מאז המרד של בר כוכבא. עד היום בשבילי לחיות בארץ ישראל זו התמונה הבלעדית של קיום יהודי אמיתי, אותנטי. אצלי מחובר הכול – ארץ ישראל, מדינת ישראל, קיום יהודי.

עם השנים הפך אצלי הקיום היהודי למדויק יותר, כשלתמונה נכנס אלמנט נוסף – ארון הספרים היהודי (מושג שהפכתי להליך חוקי בתרבות, כשימוש, אף שלא אני טבעתי את המונח הזה). אם צריך להגדיר ”מיהו יהודי“, עבורי זה אדם שחי בארץ ישראל, מדבר עברית, והוא בן בית בכל הרבדים, או מוכן להיות בן בית, פתוח לכל המדפים של ארון הספרים היהודי.

בעיניי, כל מי שהוא יהודי, נוספת לו נקודת זכות. בניגוד להומניזם הלא לאומי של עיתון ”הארץ“, למשל. העובדה שיש ליהודי נקודת זכות אינה אומרת שצריך לנהוג אחרת כלפי זרים. ועדיין, ישנה תחושת ”עניי עירי“; מי שמוכן להצטרף למסע האדיר הזה – מאור כשדים, מעבר הנהר, דרך שערי אושוויץ אל ”שער העלייה“ ואל הארץ המובטחת – הוא יהודי. כל ניסיון להגדיר יהודי באופן הלכתי, חוקי, משפטי הוא היום לא יותר מתמונת ראי לחוקי נירנברג. אם החוקים הנאציים קבעו שכל מי שיש בעורקיו 25 אחוז של דם יהודי הוא יהודי, גם בשבילנו במדינת ישראל הוא יהודי על פי חוק השבות. אנחנו מכריזים בפני כל העולם שכל מי שהנאצים רצו להשמיד מוזמן להצטרף אלינו למסע. כל מי שהגורל היהודי נוגע בו – כל מי שרוצה ליטול חלק בחיינו, ”כל איש אשר ידבנו לבו“ – הוא בן ברית שלנו.

אני דג יהודי. זה הים שלי. ובים הזה, בעצם באוקיינוס הזה, יש אזורים סוערים ויש שקטים.  יש גם משולשי ברמודה הרי אסון. היו מי שאמרו על כהנא שאינו יהודי. אבל כהנא יהודי, והוא אחד מאותם משולשי ברמודה שלנו, אזור של שרטונות וסכנות, שאותו צריך לעקוף. אבל אין לנו ים אחר.

כמי שכל חייו חי באופן אינטנסיבי ומודע את הלשון, ברצוני להצביע על הזיקה הנפלאה שהתקיימה מאז ראשית הנוכחות היהודית החדשה בארץ ישראל בחיות נפלאה בין השירה העברית החדשה למקורות היהודיים העתיקים. בעיניי זוהי תופעה שהיא הביטוי המושלם למזיגה הזו שבין יהדות לעבריות. יש משהו נוגע ללב בכך שרחל המשוררת, ששפת אמה ותרבותה הייתה רוסית, באה לארץ ישראל, מאמצת את התנ“ך וכותבת בעברית חיה כל כך. היא כותבת על מיכל בת שאול כעל ”אחות רחוקה“, ועל רחל אמנו היא מעידה ש“דמה בדמי זורם“.

הכאב הגדול ביותר שלי כמורה לספרות, כעורך ועיתונאי, וכמי שנפגש עם צעירים, הוא ההתרחקות מאוצרות התרבות היהודית, מהרצף, מההישגים של דורות של יוצרים יהודים – החל במחברי התנ“ך, חכמי המשנה והתלמוד, הפייטנים, מחברי התפילות, הוגי הדעות, פילוסופים, ועד מספרי הסיפורים החסידיים.

אבל יש לחזור לא רק אל ”ארון הספרים היהודי“ העברי, אלא גם אל עולמותיהם של מחברים יהודים שכתבו בשפות אחרות. להוסיף עוד ועוד מדפים לארון זה, ליצירותיהם המופלאות של באבל ברוסית, ברונו שולץ בפולנית, קפקא בגרמנית, אלבר כהן בצרפתית, סול בלו ומלמוד באנגלית וכמובן שלום עליכם ביידיש. מה שיהיה פה, בארץ ישראל, באוקיינוס היהודי, בעוד 70 שנה, מצער ומשמח אותי גם יחד.

משמח, מכיוון שיש שעות ואפילו ימים שאני אופטימי. לפנים, כשרצית ללמוד בקיבוץ גמרא או לעיין בסידור תפילה או במחזור, היו סוקלים אותך באבנים. ואילו היום, היום קיים מגוון בלתי רגיל של התארגנויות וחוגים ללימוד טקסטים יהודיים דוגמת בינה, עלמא, קולות ועוד.

ומצער, מכיוון שאני חושש מהשתלטותה הסופית של האמריקניזציה, הדיקטטורה של שפת האייקונים והמסרונים, וכתוצאה מכך מהתנוונותה של השפה. היעלמות הרפרנס, היעדר העומק, אובדן היכולת לדבר במטאפורה יהיו הרסניים. לפחות לא אהיה כאן ו“אל אראה במות הילד“.

חיים באר הוא סופר ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook