הסאטירה החברתית והדתית עתיקה כימי היהודים. כבר בספר שופטים משתעשע המחבר, אשר מנסה להסביר את נחיצותו של מלך, בציור בני עמו כבוּרים אשר בניסיון לעבוד את אלוהים עוברים על הדיבר השני ויוצרים לו פסל ומסכה ("הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף לַה'… לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה" – יז, ג). בתלמוד אוהבים החכמים לגחך על יהירותם או נוקדנותם של עמיתיהם, ובימי הביניים צחק ר' אברהם אבולעפיה על יריביו המקובלים וכתב שבעוד שהנוצרים שילשו את אלוהים, עץ הספירות של הקבלה מציע עשרה אלים.
מן הסתם, גם ההתנגדות לסאטירה עתיקה כימי היהודים, ובכל דור קמים לנו קוזאקים של הקב"ה, שרואים עצמם אחראים על גבולות השיח. קיומם של אלה אינו מפתיע אפוא, ומה שיש לברר הוא מדוע דווקא החרד"לים (בעיקר) – הרב טאו, הרב אלי סדן, ח"כ סמוטריץ' – קוראים לצנזור 'היהודים באים', ומדוע דווקא עכשיו.
חלקה הראשון של השאלה פשוט: החרד"ל, כלומר החלק בציונות הדתית שאימץ אדיקות הלכתית ותפיסת עולם אנטי־מודרנית, רואה עצמו כמפיץ המורשה היחיד מטעם הקב"ה של התורה. נכון, זו תפיסה אורתודוקסית בסיסית, אולם עבור החרד"ל מדובר גם במרכיב עיקרי של זהות. רק לרבניו ניתנה הסמכות והיכולת לפענח את צפונות המסורת, רק להם ההרשאה וההשראה האלוהית להתאימה להווה, וההתעקשות הקולנית על אלה מושרשת בלב ההוויה החרד"לית.
'היהודים באים' משודרת כבר שנים, אולם בתקופה האחרונה הפכה לשם דבר. זה לא הרייטינג, כמו ההד הציבורי שהיא זוכה לו והמקום התרבותי שהיא תופסת. התכנית הפכה לאייקון, עד כדי כך שקטעים ממנה שולבו באתר של משרד החינוך כהצעה לשימוש עבור מורי תנ"ך (בעקבות המחאה, הורה שר החינוך יואב גלנט להורידם). הסדרה מהווה עוד ביטוי של העניין המחודש של הישראלים החילונים במורשתם, לצד בתי המדרש הפלורליסטיים, קבלות השבת ההמוניות ומרכזי הקבלה. גדולתה היא בסיפוק צד הומוריסטי וביקורתי לגל "ההתעוררות היהודית" של העשורים האחרונים. וזה הרי מה שהקפיץ את החרד"לים: עצם העובדה שיוצרים חילונים – נטלי מרכוס ואסף בייזר – חופנים את כתבי הקודש (יחד עם פכים חשובים בהיסטוריה הישראלית המודרנית), לשים אותם כרצונם, מציגים בפומבי את יופיים ואת כיעורם, וזוכים להכרה רחבה על פועלם. במילים אחרות, פעולת הניכוס המחודש של החילונים, הריקליימינג של מורשתם, היא שהכניסה ללחץ את הקומיסרים לענייני תורה. אין להם בעיה עם בורות חילונית, כי חילונים בורים אפשר ללמד, או לכל הפחות לתפעל. אבל חילונים שסבורים שהמסורת היא שלהם בדיוק כפי שהיא של שומרי המצוות הם סכנה למונופול הפרשני של החרד"ל.
"אנחנו מאמינים שביקורת חילונית על התנ"ך היא לא ביקורת 'חיצונית' על מורשתו של האחר, אלא חלק מדיאלוג פנימי", כתבו יוצרי ושחקני הסדרה בהודעה שפרסמו, וזה בדיוק מה שמדאיג כל כך את מתנגדיהם. את האמירה המפורסמת של יעקב חזן, על ש"רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארצות", יש להפוך: החרד"ל רוצים דור של עמי ארצות. דור של אפיקורסים שהתורה מתגלגלת על לשונם מעורר בהם היסטריה ומוציא אותם מדעתם.
–
