fbpx

המשימה של איווט // הטור של רותם דנון

מתי, איך ולמה החליט אביגדור ליברמן לחסל פוליטית את נתניהו?

0

מה רוצה אביגדור ליברמן? להגיד שוב שהאיש בלתי צפוי זה לגרום לקלישאה השחוקה ביותר לחפש צוק כדי לצלול אל מותה. ועדיין, אם תשאלו "איווטולוגים" ותיקים, כאלה שנמצאים בקרבתו עוד מהימים שהיה ימין המלך בליכוד, הם יגידו בייאוש שגם הם כבר אינם מבינים אותו. שוב, לא שמלכתחילה מדובר בדמות מפוענחת מי יודע מה.

ליברמן נחוש לסיים את הפרק הארוך של נתניהו בסיפור הישראלי. לא בטוח שאישית, פוליטית, ייצא לו משהו מזה. ודאי לא מה שנתניהו עצמו היה מוכן להציע לו, ושם הפרדוקס לכאורה. אולי ילך בכלל לעשות לביתו אחרי שישלים את משימתו

ליברמן הוא תופעה פוליטית מוזרה. מותג פוליטי שורד בדרך כלל על בסיס סיפור יציב. הרי לא נקנה מתנובה מכוניות, ונעקם פרצוף אם אפל תוציא קו של מכנסי ג'ינס. גם אצל פוליטיקאי, השינויים במותג האישי בדרך כלל מינוריים. צוברים מסה, ותק, "גרוויטאס". מתחילים בנקודה מסוימת ונעים למרכז מכיל יותר. מלבד הקושי של המיינסטרים לקבל מלכתחילה את האיש הקפוא, המבהיל משהו, בעל המבטא הכבד – ליברמן תעתע עוד יותר ושבר את הקוקדס השיווקי לפוליטיקאי הישראלי. הוא אחד השחקנים האלסטיים ביותר שידענו. נערת הגומי של הפוליטיקה הישראלית. הוא חבר לרשימות שונות עם ישראל ביתנו, או רץ לבד. הצטרף כמעט לכל ממשלה, ועזב כמעט כל ממשלה. התמרכז, ואז הקצין ימינה, והתמרכז שוב. מכר סדר יום מדיני, ואז ביטחוני, ואז שוב מדיני, ואז עשה סלטה לאחור עם סדר יום אזרחי. פעם דיבר על עולים, אחר כך על חוק וסדר. פעם על עונש מוות למחבלים, ואז על ערביי ישראל; וכעת, חבריו לשעבר, החרדים, על הכוונת שלו. אפשר היה להגדיר אותו כסופרמרקט פוליטי, הבעיה היא שאת הסופרמרקט אנחנו לפחות יודעים איפה למצוא. ליברמן הוא יותר כמו חנות פופ־אפ, שמופיעה ברחוב שלך, ולמחרת בעיר אחרת לגמרי.

יתרה מזאת. ליברמן תמיד התייחס לישראל ביתנו כאל תחנת ביניים. אמצעי בדרך לחזרתו לליכוד. הוא לא גידל בה עתודת הנהגה משמעותית. למעשה, זו המפלגה עם חילופי הנבחרים התזזיתיים ביותר בהיסטוריה הפוליטית שלנו. לא שהוא חיפף. ליברמן בנה מנגנון יעיל מאוד, עם נוכחות מוניציפלית ולוגיסטית מעוררת קנאה. אך עם זאת, את עיקר יחסיו הפוליטיים המשיך לתחזק מחוץ לישראל ביתנו, עם ידידים ושותפים במפלגות אחרות, ובעיקר טיפח חברים ונאמנים במפלגת האם, הליכוד, אותה עזב ב־1998.

ביום האחרון למנדט של בני גנץ להקמת ממשלה, הופיע ליברמן בישיבת סיעה ונשא נאום נגד כחול לבן, הליכוד ובעיקר – כפי שהתרגלנו ממנו בעשרת החודשים האחרונים – נגד החרדים. לא משהו שלא שמענו קודם. אבל התגובה של ראשי החרדים, בעיקר של משה גפני, הייתה חריפה להפליא, בואכה היסטרית. "אפס", סנטו בו, "אנטישמי".

מאחורי הקלעים, על פי מקורבים לנתניהו ולליברמן, התחוללה דרמה של ממש, שפרטיה טרם פורסמו עד היום. מתווכים פעלו כדי להקים ממשלת ימין־חרדים עם ישראל ביתנו. בראשם, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, חברו הקרוב ובן חסותו של ליברמן וחברו הקרוב של אריה דרעי. על פי אנשים שמצויים בפרטי המו"מ, החרדים הסכימו ללכת לקראת ליברמן כמעט בכל דרישותיו, ואגב כך להסתכן משמעותית מול הרחוב שלהם. נתניהו? הוא מצידו היה מוכן לתת הכל, עד רוטציה על ראשות הממשלה עצמה (כנראה לשנה עד שנה וחצי). דברים שליברמן לא היה יכול אפילו לחלום עליהם כשהקים את ישראל ביתנו.

אך למחרת, ולאחר שניתק קשר עם המתווכים (שמצידם היו משוכנעים שהכל סגור), הפציע ליברמן באותו נאום – שנשמע סטנדרטי, אך כנראה טמן בחובו "אחורה פנה" דרמטי שהקפיץ את החרדים. שני הצדדים יכחישו את הדברים, באופן טבעי. אבל חמתן הקיצונית של יהדות התורה וש"ס מתיישבת עם ההיגיון שהם היו מוכנים לסכן עצמם פוליטית בענייני חוק הגיוס ושאר הירקות הבאושים שבינם לבין ישראל ביתנו. אפילו לקבל את ליברמן כראש ממשלה בהמשך. לבסוף, לכאורה, קיבלו סטירה. כזו שאנחנו, הבוחרים, אפילו לא היינו מודעים אליה.

——

יש מי שסבורים שאביגדור ליברמן כלל לא בטוח שהוא כבר רוצה להישאר בפוליטיקה לטווח הארוך. זו אינה המערכת שהכיר ואהב. נתניהו של 2015 ואילך הוא נתניהו אחר. ובהתאם, ליברמן מאז הפך ליברמן אחר. הראשון השתלט סופית על הליכוד, שהפכה מפלגת ביבי ממסד עד טפחות. לליברמן אמנם נשארו שם חברים, אבל שאריות נאמניו שהיו נטועים במפלגה היטב, כבר אינם שם או שאינם נאמנים. כשהוציא מנתניהו את משרד הביטחון תמורת חמש אצבעות בקואליציה, גילה את ביבי החדש. המלך שאין בלתו. האחרון התעלל בו בחדווה במשרד הביטחון, כשהוא מנהל את המערכת מעל ראשו, בשיח ישיר עם צמרת צה"ל.

ליברמן אינו אדם נוטר בדרך כלל. גם לא לנתניהו. הוא למוד השפלות ומכיר את האופי האינסטרומנטלי המוחלט של הבוס לשעבר. ומצידו של נתניהו, ליברמן הוא אחד האנשים היחידים שהפחידו אותו, לפחות בעבר. מבחינת משפחת נתניהו, המהות שלך תמיד תהיה התפקיד הראשון שלך. היית פעם עוזר? תמיד תישאר עוזר. ליברמן עצמו משוכנע שנתניהו החל להתקלקל ביום שהוא – איווט – עזב אותו, והחלל שהשאיר התמלא בדומיננטיות של האישה (ולאחר שנים רבות, גם בזו של הבן הבכור). בכלל, השניים האלה הם יצורים שונים מאוד. נתניהו הוא יותר דרוויניסט מפוליטיקאי: זכר אלפא ביום טוב, סתגלן ושורד ביום רע; ליברמן? פוליטיקאי בדם. ביבי תמיד תיעב את הליכוד; איווט תמיד אהב את המפלגה.

מבחינת ליברמן, אפיזודת תיק הביטחון הייתה השפלה אחת יותר מדי. אחרי איחוד רשימת הליכוד־ביתנו ב־2013, חשב שיגשים את תוכניתו רבת־השנים ויפלס דרך חזרה לליכוד, ובהמשך יכבוש אותו. אחרי שעזב את הממשלה ההיא, ערב מבצע 'צוק איתן', חווה פריחה פוליטית. הוא התמרכז, הציג תוכנית מדינית, רִענן את תדמיתו התקשורתית ואת שורות מפלגתו. בסקרים של סוף אותה שנה, זינק לאזור ה־15 מנדטים. ואז באה פרשת ישראל ביתנו. פרשה שמקורבים לליברמן טוענים כי עד היום הוא משוכנע שלנתניהו יש חלק מסוים בהתנעת חקירתה. זוהי כמובן קונספירציה שאין לה שום ביסוס ידוע, וגם ליברמן עצמו לא אמר את זה מעולם בפומבי. אבל הדם הרע היה ונשאר. הנקמה הגיעה עם אי־ההצטרפות לממשלה ב־2015. אחרי שבכל זאת חבר אליה וחווה את אותה השפלה, הפעם ממרום הקומה ה־14 בקריה, גמר אומר לחסל את נתניהו. מבחינתו, האחרון התקלקל, ואין לו תקנה. הוא חושב שנתניהו קלקל את המערכת הפוליטית לבלי הכר. טוטאל־לוס. שהאיש הוא סכנה למדינה עצמה.

ליברמן נחוש לסיים את הפרק הארוך של נתניהו בסיפור הישראלי. לא בטוח שאישית, פוליטית, ייצא לו משהו מזה. ודאי לא מה שנתניהו עצמו היה מוכן להציע לו, ושם הפרדוקס לכאורה. אולי בא לו להיות שר אוצר לזמן־מה, רק כדי לעשות וי על שלושת המיניסטריונים הבכירים ביותר. אולי הוא עוד רואה נתיב לראשות הממשלה, כשהוואקום שישאיר נתניהו ייאלץ את המערכת הפוליטית להתעצב מחדש לחלוטין.

ואולי לא. כמי שהתרגל לאורך השנים לרמת חיים גבוהה מאוד מחד, ומאידך נזהר שלא ללכת באזורים האפורים, כשעינו הבוחנת של החוק פקוחה כל הזמן, אולי ילך לעשות לביתו אחרי שישלים את משימתו. הקרוואן הקטן בנוקדים הלך וגדל עם השנים, הפך לחווילה מרווחת. אפשר לדמיין את מי שהיה "מנכ"ל המדינה", ראש מפלגה של 15 מנדטים בשיאה, שר חוץ ושר ביטחון, משקיף על הפוליטיקה מרחוק, מגבעות גוש עציון, בידו אחד מבקבוקי היין המשובחים שהוא מחזיק במרתפו. זאת, כמובן, רק אם וכאשר החור בצורת נתניהו ינוקב סופית בחגורת הקטל הפוליטית שלו.

•••
•••
LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook