fbpx

המרוץ של מיקי זוהר // האם הוא יהיה יו"ר הקואליציה הבא? // פרופיל מאת רונית ורדי

היתמות בגיל צעיר, ההתעשרות, הפוליטיקה המקומית, המריבות בתוך הליכוד, ההתקרבות אל נתניהו, הסימון כיו"ר הקואליציה הבא

0

הפגישה עם מיקי זוהר מהירה. מתקתקת. נקבעה מעכשיו לעכשיו. בלי מזכירות. בלי דוברים. בלי מניירות. וזה, ללא היכרות מוקדמת. קבענו בנמל יפו. בקומת הקרקע של מבנה האולפנים של i24 NEWS. מהלך דקות מהזולה הרומנטית של בני גנץ בנמל.

לקראת סוף מערכת הבחירות האחרונה, ולאחריה במהלך המגעים הקואליציוניים (שכשלו, כמובן), הכריזו עליו הכתבים והפרשנים כיו"ר הקואליציה הבא. מה שנקרא, Done Deal. קרוב ומקורב לבנימין נתניהו, שלא ספר אותו ודי זלזל בו בחלקה הראשון של הקדנציה הקודמת. נזכיר – הראשונה בלבד של זוהר הצעיר בכנסת.

הוא מגיע מצוחצח. קומתו גבוהה. צעדיו גדולים. מהירים. מותניו עגולים משציפיתי. שמוטים על חגורת מכנסיו. שיערו כהה. מגורז. מקליש מעט. עיניו בהירות. בן 39. ותנועותיו, סליחה על הסטיגמה, כשל סוחר גאדג'טים שסגר הרגע מכה בעלי אקספרס. לא שזה רע. אבל את הכסף סופרים רק במדרגות. ולמעלֶה אלה טרם הגיע. ומה אם המכס יתקע הסחורה? ומה אם הקונטיינר ייתקע בדרך? אז החשש קיים.

וזוהר נראה כמי שחושש. ומתעשת. וקם. ושוב נופל. "אני יודע שתכתבי עליי כמו כולם… שתשחטי אותי, שתוציאי אותי טיפש", אמר. ולרגע זה נראה מוזר. ואחר כך – מכמיר לב. אבל אז התברר שזו הערכתו השכיחה. שהמון עיתונאים כבר דיווחו על כך, שפרשנים עטפו אותו כך, ושב'ארץ נהדרת' חגגו על כך ללא רחמים. אז יכול להיות שהוא באמת חושש לצאת טמבל. אבל סביר יותר שמדובר בטקטיקה תקשורתית מחושבת. כי זוהר מחושב היטב. ורחוק מאוד מלהיות טמבל. נכון יותר להתייחס אליו כאל מראה, ראי, של הכנסת. של בלפור. המצודה. ושל רבים מאיתנו.

"הגעתי לכנסת", אמר לי, "בגיל 35. הייתי צעיר. ירוק. עשיתי שטויות. אמרתי שטויות. ואני מצטער על כל זה".

על מה למשל?

"על הדברים שאמרתי ללאה גולדין, אמו של הדר גולדין ז"ל, בעת שתקפה את ראש הממשלה בכנסת. אז הגנתי על ראש הממשלה".

אבל בעיניי אכן יש התנהלות מטרידה. עצובה, אמנם, וכואבת. אבל אנשים חוששים שהלחץ הפוליטי שהיא מפעילה להחזרת גופת בנה עלול לסכן חיי אחרים. כשהיא אומרת: "הדר הוא חלל צה"ל, לא גופה", זה נורא מפחיד. יש לזה השלכות איומות.

דווקא לזה – מיקי זוהר שתק. יכולתי לנחש מה עבר בראשו. הוא רצה שאנחש כך. אבל שתק. "אז את מקליטה?", הוא שאל. עניתי שלא. ובכל זאת המשיך, "איך יכול להיות שאת לא מקליטה?".

פרסום ראשון. זוהר מככב בעמוד הראשון בחוברת הטלפונים של קריית גת, שהוצאה לאור ע"י אביו // צילומים: אוסף פרטי

פרסום ראשון. זוהר מככב בעמוד הראשון בחוברת הטלפונים של קריית גת, שהוצאה לאור ע"י אביו // צילומים: אוסף פרטי

הכי חשוב? נאמנות

שני דברים נוספים, נדמה, הפכו את הח"כ הבולט ל"שק חבטות תקשורתי". הפערים התרבותיים שבין מתווך הנדל"ן מקריית גת שהיה לפוליטיקאי במישור הארצי. והנכונות לעשות הכל – אבל הכל – בשביל נתניהו, להתעלם משקרים ומספינים, לכאורה להמציא אותם בעצמו עבורו אם צריך.

רבים ומפורסמים בליכוד קדמו לו בכך. אבל הקצב והעוצמה הגיעו לממדים יוצאי דופן לעיתים. והוא, שנלחם על מעמדו, הולך לתוכנית של ליאור שליין, שצוחק לו לעיני הצופים. לא צעד מחושב כל כך, למי ששואף כה רחוק. ודאי מי שמסומן כיו"ר הקואליציה הבא, עמדה משמעותית וחזקה מחלק מתיקי הממשלה. יופי של פוזיציה. והוא עוד לא בן 40. אבל בשביל מה היית צריך ללכת לליאור שליין?

"טעות. היום – לא הייתי הולך".

ואיך תיפטר מהדימוי שנוצר לך?

"את רואה שאני ממתן עכשיו את הסגנון".

בפעם השנייה נפגשנו במצודת זאב, מטה הליכוד. הצטרפתי אליו למסע אחר צהריים אופייני. חתונה של אחד מקבלני הקולות הגדולים של ירושלים. בר מצווה של פעילה חשובה מנס ציונה. גם עכשיו הוא כמעט לבד. הנהג הוא גם העוזר. המושך בחוטיו. עלה מאוקראינה כילד. גדל בישראל. "לא חשוב איך קוראים לי", הוא אומר. "אל תזכירי אותי". ובהתחלה זה הדהים אותי. אחר כך הצחיק. ובסופו של דבר – וזה העיקר – הבהיר לי איפה אנחנו חיים. ודרישתו התקבלה. "אחרת, את לא יכולה לנסוע איתי", סגר האדם השלישי ולחץ על הגז.

מיקי, מה הדבר הכי חשוב בעיניך?

"נאמנות".

הליכודניק של פעם היה אולי עונה "המדינה" או "ארץ ישראל". או הבית. המפלגה. החברים. אבל הליכודניק של היום אומר "נאמנות". ומתכוון למנהיג. ואמנם, המנהיג קיבל ממנו כ־200 אלף שקל לשנה, אולי יותר. בעילה של הקלות מס, בחקיקה. מה יכול לשמח יותר את המנהיג הספציפי הזה ואת רעייתו מהחקיקה הזו. האם היה רגע כואב בחייו הפוליטיים מזה שבו גילה כי צבאות נתניהו נטשו אותו בפריימריז? שכל הטבות השכר שסידר לנתניהו לא גרמו לדחיפתו לאזורים בטוחים ברשימה? פלא שדיבר על כך בזמן אמיתי? שחשף את פגיעתו? 

זוהר נשוי לימית, המנהלת את עסקי הנדל"ן המשפחתיים שלהם, בקריית גת. ארבעה ילדים. נישא בגיל צעיר. היא מתרחקת מתקשורת. הוא אומר עליה שדעותיה נושקות לשמאל. גדלה במושב בשרון. בעבר נהג לספר שעשה הרבה לביתו. חייך למצלמות הטלוויזיה ואמר, "אני איש מצליח". יש לי הרבה כסף. והמשיך לנהוג את היגואר שלו גם כחבר כנסת צעיר. עד שהתעשת. וחדל. אפשר להעריך את רכושו בכמה מיליונים. רמת חיים נינוחה. מה זאת אומרת, שאלתי אותו.

"שמונה פעמים בשנה בחו"ל", ענה.

מעמד בינוני־גבוה. כמו ההוא, מהפתיח, שהביא אותה במכה בעלי אקספרס. זה לא דומה לרכוש של נתניהו, ברק או ליברמן. אבל, לפי הגיל, יכול היה להיות בנם. משרד התיווך המשפחתי פועל בקריית גת. משרדים שמניחים כי הם בבעלותו. באחד החללים הסמוכים מתאמן הבן המוזיקאי עם להקתו. ערבים. סופי שבוע. כל הבניין חוגג עם המוזיקה שלו. גם אנשי המקומון הפועלים בחלל סמוך.

אז ביקשתי ממיקי זוהר שישמיע את המוזיקה של בנו. היינו במכונית. בדרך. מהטלפון עלתה מוזיקה ישראלית רכה. מילים רגישות. כואבות. בדידות. דכדוך. זיכרון. שלמה ארצי. עברי לידר. זו המוזיקה של הצאצא. כולל נגיעות קלות של ג'ז. בשנה הבאה ילמד במקדש הלימוד המוזיקלי רימון.

תלמד משפטים, אמר לבנו. אבל הבן רוצה מוזיקה. "שמה הלב שלו. קשה להצליח בזה. מקווה שיהיה מאושר", אומר ועובר לשיר הבא. "אני הלכתי ללמוד בגיל 30. רק אז הבנתי שזה חסר לי. שאני צריך להשתכלל. להשכיל. אז אולי גם הוא יהיה ככה". ועוד שיר עובר. מוזר לעקוב אחרי אבא שמקשיב לשירה קורעת לב של בנו. איפה זה ואיפה חגיגת הנישואים הענקית שהגענו אליה. מתחם ענק. בראש גבעה. אולם. מרפסת. חצר. מנות שמנוניות. יין פשוט. הפרדה בין נשים לגברים. אבי החתן ואחיו נמנים עם הכוחות החזקים בסניף הירושלמי של הליכוד. קלאסיקה מפלגתית.

"תגידי", הוא שואל אותי אחר כך במכונית. "את מאמינה שיש אלוהים?".

סליחה?

"מה, את לא מאמינה שיש אלוהים?".

נו, באמת… מיקי, לאלוהים שלי קוראים זכויות אדם.

"אבל איך את יכולה להסביר איך העולם נברא? איך תסבירי מאיפה כל זה בא? ועשרת הדיברות בהר סיני?". שתקתי. לא בכל יום יוצא לך לחזור לגיל 16 או בעצם לשיחות תנועת נוער של גיל עשר. ודאי שלא יכולתי לנחש שאגיע לזה ביציאה מחתונה ענקית של ליכודניקים. עם פוליטיקאי כל כך בכיר. שהנהג שלו מסרב להזדהות. אז איך את חושבת שנברא העולם?

זוהר הצליח להשיג את תמיכת חב"ד במסע הפוליטי האמביציוזי שלו. והם הצליחו להשיג את תמיכתו בהם. למותר להזכיר את עוצמתה הפוליטית של חב"ד בקריית גת ובכלל. כבר שנים שזוהר קשור בה. מטפח סיפור פלאי על אודות לידתו שהתרחשה ביום ההולדת של מנחם מנדל שניאורסון, הליובאוויטשר בכבודו ובעצמו. להלן הסיפור מתוך פרסומי חב"ד:

"אמי נכנסה להיריון כמה פעמים אבל למרבה הצער פעם אחר פעם היא הפילה את העובר. הם היו מיואשים מאוד ואבי ז"ל החליט לנסוע לרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו. זה היה בתקופה שהרבי עוד קיבל אנשים ל'יחידות' באופן פרטי ואבי, שהכיר היטב את קהילת חב"ד בקריית גת, ביקש לנסוע עם אחד מאנשי הקהילה לקבל את ברכת הרבי. כיוון שהיה תלוי באחרים, העניין נדחה ונדחה עד שהנסיעה ירדה מהפרק, אבל בסופו של דבר הרבי הגיע אליו…

"כלומר, למרות שבפועל לא הצליח להגיע לרבי – לא התייאש. כנראה שהעובדה שהיה מלא באמונה בקב"ה גרמה לילה אחד לדבר מופלא. אבי חלם שהוא טס לרבי, נכנס לחדרו לבקש ברכה ואז הרבי עונה לו: אין לך מה לדאוג, יהיה לך בן זכר ומוצלח. אתה יכול לחזור לישראל בלב שקט ורגוע בידיעה שהכל יסתדר בצורה הטובה ביותר.

"אבא שלי התעורר נרגש מהחלום, העיר את אמי ותשעה חודשים אחר כך נולדתי. מאז גדלתי עם הידיעה שבזכות הרבי מליובאוויטש הגעתי לעולם הזה (…) ונכנסתי לכנסת 'בשליחותו' של הרבי – לשלמות העם. שלמות הארץ. ושלמות התורה".

עם הוריו בתחילת שנות ה־ 80

עם הוריו בתחילת שנות ה־ 80

ואמנם, בשעה שכיהן כרכז הקואליציה בוועדת הכספים, נלחם והתנה וסחט מיליוני שקלים ייעודיים למה שתיאר כחיזוק היהדות, וזאת כתנאי לתמיכתו בהעברת התקציב. וזה נוסף על חוק השבת שהציע, שאמור היה לאסור על פתיחת בתי עסק ביום המנוחה. את מלחמתו על החוק האריך גם אחרי שכבר סוכם על עיקורו. לטובת הסיבוב התקשורתי אצל הדתיים.

ולא רק זאת, אלא שבערב הפריימריז האחרון לרשימת הליכוד לכנסת, זוהר תרם ספר תורה לבית כנסת בקריית גת בנוכחות חברים מהכנסת. בתוך ימים היה לבכיר מומלציו של הפורום 'מתלכדים ליהדות' בפריימריז של הליכוד. הפורום דירג את הפריימריסטים לפי ארבע קטגוריות: שמירת שבת, היחס לזרם הרפורמי, היחס לקהילת הלהט"ב ומעמדה של הרבנות הראשית. מיקי זוהר זכה במקום הראשון.

מירי רגב כבשה את המקום השני בזכות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור – על אף התמונות בשביס שהפכו מגוחכות לאחר פרסום תמונות של מסעדות בלתי כשרות שבהן סעדה. גם היא, כדאי להזכיר, בת קריית גת.

מיקי מותש // צילום: אתר הכנסת

מיקי מותש // צילום: אתר הכנסת

היתמות שמבגרת אותך

נולד ב־1980. בקריית גת. אביו הגיע לעיר כילד עם משפחתו ממרוקו. אמו מטוניס, גדלה באחד המושבים באזור. קריית גת הוקמה כיישוב עולים מעורב. שונה מעיירות הפיתוח האחרות. מעורבת ומשגשגת מהן, יחסית.

במעברה שלצידה התגוררו ניצולי שואה לצד פליטים מצפון אפריקה. פולנים. מרוקאים. הונגרים. טוניסאים. רומנים. מתוכם יתפרסמו לימים בין השאר נינט טייב, אל"מ אופק בוכריס, ד"ר עליזה בלוך (ראש העיר הטרייה של בית שמש), מירי רגב. גם אמן הצילום עדי נס, שתיעד את בתי השיכונים של שנות ה־60 שבהם התגוררו.

מסקרנת במיוחד היא מי שגדלה בקריית גת, לצד אביו. פרופ' ענת אדמתי – מהכלכלניות המובילות בעולם. אדמתי הובילה בעשור האחרון את הקמפיין לרפורמה במערכת הפיננסית הבינלאומית. היא מלמדת באחד מבתי הספר המובילים בעולם, סטנפורד. הרצתה בבית הלבן. ב־2014 נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של השבועון 'טיים' – בקטגוריית 'פורצי דרך'. וגם ברשימת 100 ההוגים הגלובליים של המגזין 'פוריין פוליסי'. עכשיו היא עוסקת בהתחזקות תאגידי הענק. בַּקושי לאכוף חוקים על התאגידים ומנהליהם. "כשמדובר בפוליטיקאים, למשל, אנחנו חושבים שיש לנו כוח בקלפי. אבל לפי דעתי איבדנו שליטה. אפשר לומר שהתאגידים חזקים יותר מממשלות". לאדמתי יש שורה של המלצות לעיצוב יחסים חדשים בין התאגידים לסביבת פעילותם. אפשר להתפוצץ כשמשווים אותן להצעת החוק של זוהר לצנזור אתרי פורנו. הצעה שנתניהו התערב כדי לבלמה. אבל בפריימריז של הליכוד נראתה יופי־יופי. אגב, עם כל מאבקי השבת והפורנו והיהדות החרדה לקיומה, זוהר נחשב לחברו של רון קובי, ראש עיריית טבריה הצבעוני, הלוחם בחרדים. וישנם מי שטענו שהליכוד עצמו דוחף אותו לרוץ לכנסת, כדי לקחת קולות מאביגדור ליברמן.

עם שניים מילדיו

עם שניים מילדיו

ובחזרה לקריית גת. משפחת זוהר, על בניה וצאצאיה, משחקת כבר שנים במגרש הפוליטי העירוני. מרושתים. מבוססים. לאביו, אלי זוהר, היה ג'וב נוח בעירייה. תקופה מסוימת התחרה על ראשות סניף הליכוד. אבל הפסיד לדוד מגן, מקורבו של אריאל שרון. והתמודד ברשימה משלו למועצת העיר. וכמעט שנכנס. אחר כך הצטרף למפלגה המתונה 'יחד' שהקים עזר ויצמן עם פרישתו מהליכוד. רשימה אופנתית. מתונה. כחול לבן בממדים צנועים, של אותם ימים שבין שתי מפלגות הענק. ואלי זוהר, האב, אף הוצב ברשימה לכנסת. במקום לא ריאלי, אמנם. אבל פתיחה מבטיחה לאיש צעיר. שנה אחרי הבחירות, ב־1985, נהרג בתאונת דרכים. הותיר אלמנה ויתום בן חמש. מיקי.

כל חייו שמע הבן על הצרות שעשו לאבא בסניף. "איך האנשים של דוד מגן שתו לו ת'דם. ת'נשמה. גועל נפש מה שעשו לו. תיזהר. תלמד". כך הפנים: מפלגות אם – אסור לעזוב. תישאר במסגרת. היה נאמן למנהיג. ולעולם לא תעזוב את המגרש המרכזי. גם אם מתפוצץ לך וריד. תתמתן. תכיל. חכה לתורך. יש טעם להעיר שסופו של עזר ויצמן שמפלגתו התפוררה. ובלית ברירה הצטרף לשמעון פרס והמערך. שנים אחר כך זכה לעדנה מחודשת, כשהצליח להיבחר לנשיאות המדינה. תומכיו נפוצו במרכז המפה הפוליטית. הבולט בהם, פואד בן אליעזר, ידע היכן צריך לשחק ובנה מחנה עוצמתי במפלגת העבודה. נאמן למנהיגיה, עד שהפך בעצמו ליו"ר שלה.

עם רעייתו ימית

עם רעייתו ימית

דיונים על האינטרסים בשכונה

הביאו בחשבון: כשמיקי זוהר נולד, הליכוד כבר הייתה מפלגת שלטון. מנחם בגין כבר חתם על הסכם השלום עם מצרים והחל בנסיגה. התוכניות להקמת אוטונומיה ביהודה ושומרון כבר יצאו לדרך. זוהר צעיר מאיילת שקד. צעיר מנפתלי בנט. כשנולד, בנימין נתניהו כבר החל בדרכו לצמרת. או־טו־טו יהיה שגריר ישראל באו"ם ויתחיל במרוץ לראשות הממשלה. מפא"י היא כבר היסטוריה. מרכז הליכוד הוא המגרש הפוליטי הצבעוני של אותן השנים. הדילים. המכרזים שנתפרו בגלוי. הדירקטוריונים הגדולים שאוישו במקורבים ללא כישורים. השומן החל לנזול על הסנטר. חבר הכנסת הראשון כבר הורשע באותם ימים בקבלת שוחד. והוא היה חבר הליכוד. וזה היה כל כך מדהים – שהחוק טרם התייחס לאפשרות שחבר כנסת יורשע בפלילים. ולכן ח"כ שמואל רכטמן המשיך לכהן גם במהלך מאסרו. שירות בתי הסוהר היה מסיע אותו להצבעות במליאת הכנסת ומחזירו אחר כך לתאו. סופו של דבר, שהכנסת הקיאה את רכטמן מתוכה. אבל זה, רק כעבור זמן. ורק לאחר שבית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש. לא ייאמן: שנתיים־שלוש אחר כך, רכטמן השתחרר מהכלא ומיד חזר להתמודד על מקום ברשימת הליכוד בכנסת.

מאז, פחות או יותר, היו הפלילים לבת לוויה קבועה, כמעט בלתי נפרדת, של החיים הפוליטיים בישראל. שרים. ראשי רשויות. חברי כנסת. אהרן אבוחצירא. אריה דרעי. עזר ויצמן. משה קצב. אהוד אולמרט. בנימין בן אליעזר. ו"החשוד התמידי", וכיום העיקרי – בנימין נתניהו. זה לא מפא"י. זו לא ההסתדרות. מיקי זוהר נולד בישראל שכבר בלבלה בין נאה ללא נאה לעשותו. בין מותר לבין אסור.

וזה כנראה מסביר את האופן שבו השתין מראש המקפצה הכי גבוהה בעיר. וזה כשניהל בוועדה לצדק חלוקתי דיון על שכונת כרמי גת, בקריית גת, שבה מחזיקה רעייתו בנכסים – שזוהר העביר על שמה. ולא רק זאת, אלא שעיכב בוועדת הכספים העברה תקציבית של מיליארד שקלים לרשות מקרקעי ישראל בגלל שורה של חילוקי דעות, שהמרכזי שבהם עסק בהסכם הגג לפיתוח כרמי גת. זוהר קיים שלושה דיונים בנוגע לשכונה ולמצבה. איש ממשתתפיהם לא ידע שאשתו מחזיקה חמישה נכסים בשכונה, וגם משווקת בה נכסים לאחרים. ועדת האתיקה של הכנסת רשמה לו הערה. ועל זה נאמר: "לא היה כלום, כי אין כלום". זה לא אומר דבר עליו. זה בעיקר אומר עלינו. הוא לא מכיר מציאות אחרת. ממש כפי שאינו מכיר את הליכוד בלי כוחו האימתני של נתניהו. האחרון נבחר לראשות הממשלה כשהיה בן 16. ומאז היה שם תמיד. גם כאשר אריאל שרון הצליח לשנמך את נתניהו לרגע, עד שפרש מהמפלגה, שקע בתרדמת והותיר את הזירה למלך מלכי המלכים מקיסריה, לחזור ולכהן עד בלי קץ. המלעיזים, בינתיים, כמו גם כתבים ואחרים, מנסים למצוא קשר פסול בין פעילותו הפוליטית של זוהר מגיל צעיר, לאופן שבו הפך – גם בגיל צעיר – לבעל נכסים לא קטן. בינתיים, העלו חרס.

מכדרר פוליטיקה

דינה זוהר השקיעה בתבונה את כספי הפיצויים שקיבלה בעקבות תאונת הדרכים שבה נהרג בעלה. את עיקרם הזרימה לנכסי נדל"ן שרכשה בעיר. אלה סייעו לביסוס משרד התיווך שניהלה. כאן היה לה מזל גדול. אלה היו שנות הצמיחה של קריית גת. אלפי עולים חדשים מרוסיה התיישבו בעיר. משכילים. שאפתנים. יצרניים. מהנדסים. מורים. שר השיכון דאז, אריאל שרון, ידע את מי הוא משגר לעיירת התומכים שלו. וגם קידם שכונות שנבנו עבורם. אחריהם הגיעו מפעלי התעשייה החדשים. ותחנת רכבת. ההשקעות שעשתה היום במקום הנכון, ובזמן הנכון. וכשמיקי התבגר שלחה אותו לבתי ספר טובים מחוץ לקריית גת. וכך היה לבוגר המגמה הביולוגית־כימית היוקרתית של אורט רונסון באשקלון. בגיל 14 היה לו מינוי למכבי תל אביב בכדורגל. שרוף על הקבוצה. מתגלגל למשחקים בטרמפים ובאוטובוסים. בעצמו שיחק כדורסל. היה כישרון על המגרש. חלם להגיע לליגת העל.

חלומות על ה־NBA?

"לא. אני חולם את מה שאני יכול להשיג. הייתי חצי פינה עם קליעה מטורפת משלוש. וזה נשאר לי, עד היום קולע מצוין. משחק בימי שישי עם החבר'ה. לא זז. אבל עדיין קולע מצוין".

ובכל זאת, היו חייו עצובים. שני דודיו, אחיה של אמו, חלו בסרטן ומתו בזה אחר זה. גם היא חלתה. ואובחנה כמאנית־דפרסיבית. עם הפרעות אכילה. וסוכרת. וצמחה לממדים עצומים. סבלה משבץ מוחי. ומבעיות לב. ואז מדמנציה. והייתה תלויה בו. והוא, שטיפל בה במסירות, לא מפסיק להזכיר זאת. אף שסירבה לאשר בחתימתה את גיוסו ליחידה קרבית.

כמי שגדל כילד־איש, כבר מגיל צעיר, היה כמעט טבעי שנישא כבר במהלך שירותו הצבאי, כסמל טירונים בניצנה. והתבגרותו הואצה אף יותר. מיקי זוהר התפרסם כשהיה ממקימי קבוצת הכדורסל מכבי קריית גת. התחיל בליגה ב' והזניקה עד לליגת העל. במסלול דומה לזה שעשה דוד ביטן, עוד פוליטיקאי שצמח בסניף ליכוד לא רחוק בראשון לציון. ללא החשדות בפלילים. מכבי קריית גת, אגב, הסתבכה בחובות והתפרקה – בפעם השנייה והסופית – לפני שנה.

בגיל 24 כבר הקים זוהר רשימה עצמאית לקראת הבחירות למועצת העיר. ממש כפי שעשה אביו בשעתו. אלא שהוא, הבן, ניצח במקום שבו האב כשל. בבחירות 2008 רץ שוב וזכה במנדט אחד. אחר כך חישב את המסלול והתמקד בסניף הליכוד. פעל, פקד, השתלט. רץ ב־2013 בראש רשימת המפלגה למועצה, נבחר וכיהן כסגן ראש עיר, יו"ר החברה הכלכלית והממונה על הספורט. אז החל להיפרד מניהול הנדל"ן המשפחתי.

בגיל 30 הלך ללמוד משפטים במכללת רמת גן, אבל לא סיים את ההתמחות. באיגוד הכדורסל, שם ניסה להיבחר כיו"ר, היו שטענו שהציג עצמו כעו"ד. לא נכון, ענה. שקרן, ענו לו. אמרתי: משפטן. הוא אמר עורך דין, אמרו. ואז עשה את הצעד החשוב של חייו, ויתר על ההתמודדות. שלום, תודה, להתראות. בתוך שנים אחדות יעמוד בראש ועדת הספורט של הכנסת. והם יזחלו אליו. אתם תראו.

בינתיים סיים את התואר השני במשפטים באוניברסיטת בר־אילן. וב־2015 נבחר לנציג הנגב ברשימת הליכוד לכנסת. "יש לי תמונה מיום הבחירות שבה אני עומד בין הקבר של אבי לקבר של אמי. אני הולך אליהם ביום הפטירה ובימים גדולים בחיים. ביקשתי מהם עזרה. אני חושב שהם גאים בי. כל מה שאתה עושה בחיים זה כדי שההורים יהיו גאים בך, ובשביל שלילדים תהיה דמות לחיקוי. וגם כדי שה' יהיה מרוצה שאתה יהודי טוב".

בין חזן לביטן

ובאמת, קל יותר להשיג כ־2,000 קולות כנציג הנגב בפריימריז של הליכוד – ולהיכנס לכנסת. קל מלהיבחר לראשות עיריית קריית גת. קל מלהיבחר לראשות איגוד הכדורסל. במובן מסוים, לאנשים מסוימים, קל יותר גם מלעמוד במבחני לשכת עורכי הדין ולנחות במשרה במשרד נחשק. זוהר נכנס לכנסת ב־2015, שנת הניצחון של נתניהו, ששינה את האחרון באופן מוחלט. בין הטירונים, אך המבוגרים ממנו, שהגיעו גם הם מהמחוזות, היו דוד ביטן (6,213 קולות) ודודי אמסלם (2,423 קולות). שניהם מבוגרים ממנו. מנוסים ממנו. מרושתים ממנו. לכן הקדימו אותו במינויים ליו"ר הקואליציה. והיה גם את הפרחח של המשכן, אורן חזן, שנכנס במשבצת האחרונה וסחט שלל תפקידים במשכן מנתניהו, רק כדי שיהיה צייתן (יחסית). זוהר קיבל במחוז הנגב 1,906 קולות, שהספיקו למקום בטוח בעשירייה השלישית של הליכוד.

ריב מתוקשר. ביטן // צילום: אמיל סלמן ׳הארץ׳

ריב מתוקשר. ביטן // צילום: אמיל סלמן ׳הארץ׳

הוא מונה למרכז הקואליציה בוועדת הכספים. אדם שהשקפת עולמו הכלכלית מתונה. כמעט סוציאליסטית. אבל כדי להיות בסדר עם בעל הבית, הוא מגדירה כ"קפיטליזם סוציאליסטי". שזה כמו לומר "בשר חלבי", או להפך.

ובכל זאת הוא החל את כהונתו בוועדה בתבונה. שתק. קרא. למד את החומר. עבר זמן עד שהחל לזוז. חלפו שנתיים עד שהסתבך. ב־11 בינואר 2017 שידרו בגלי צה"ל הקלטה של ויכוח בינו לבין דוד ביטן. אז יו"ר הקואליציה הכל יכול. זוהר דרש לקבל הקצבות פוליטיות על סך 150 מיליון שקל לשנתיים. הוא קיבל רק 40 מיליון שקל ועיכב את אישור התקציב בוועדת הכספים.

זוהר לביטן: "לא מעניין אותי אף אחד, לא ביטן, לא ראש הממשלה (…) נטו מיקי זוהר. ואני אומר לך שאני אעשה נזק יותר גדול ממה שאתם מדמיינים כולכם (…) מה אתה חושב, שאתה יכול לאיים עליי? תאיים על נאוה בוקר (…) ואני רוצה להגיד מה אני חושב על התקציב הזה לכל הציבור במדינת ישראל. איך התקציב הזה הולך לעבור ומה האינטרסים שמאחורי התקציב הזה. ואני רוצה לדבר בדיוק את כל מה שיש לי על הלב (…) איך הקואליציה מתנהלת, איך התקציב מתנהל, מה סדרי העדיפויות (…)".

ביטן: "אל תאיים עליי. שב בשקט, יותר טוב. למה מי אתה? אני יו"ר הקואליציה, חבובי (…) תגיד מה שאתה רוצה (…) אתה לא תקבל שקל, איך אני? אם אתה מקבל 150 (מיליון שקל), אין לך בעיה בתקציב. אם לא, אתה תלך לטלוויזיה להגיד. אין שום בעיה".

כל זה, כאמור, שודר לאוזני האומה. וצף כקצף על מים. ח"כ סתיו שפיר הודיעה שתפנה למבקר המדינה בדרישה לעצור את חלוקת הכספים הקואליציוניים. "ההקלטות הן הוכחה שמפלגת השלטון הביאה את המאפיה והקזינו לתוך הכנסת".

ואיך כל זה נגמר?

בכלום. אורן חזן שהוחשד (אך אין הוכחה) בהקלטה ובפרסומה, עף מהכנסת בינתיים. סתיו שפיר מוגדרת מאז על ידו כ"אישה רעה". ומי שנהנו מעשרות המיליונים שכן הצליח לחלץ מביטן – לא ישכחו לו זאת לעולם. עובדה. מעמדו הפוליטי התחזק. גבירותיי ורבותיי, קבלו את ראש הקואליציה הבא שלכם, אם נתניהו ירכיב ממשלה חמישית. כנראה.

בינתיים, ביטן שקוע עד צוואר בחקירות בחשד לשחיתות חמורה, ממתין, עייף ומרוט, שנתניהו יקיים עוד אחת מהבטחותיו הלא ממומשות וימנה אותו לשר; ונדמה כי התרחק מבלפור, בזמן שהנמסיס הצעיר שלו מהקדנציה הקודמת, זוהר, התקדם יפה מאוד.

הווילה של נתניהו // צילום: אלון רון, ׳הארץ׳

הווילה של נתניהו // צילום: אלון רון, ׳הארץ׳

חרוץ וממוקד. סוף דבר

מיקי, מה לדעתך הדבר שחשוב שיהיה ליו"ר קואליציה טוב?

"נאמנות. ומקצוענות. הבנה פוליטית. יצירתיות. לדעת לקרוא תקנונים. בקיאות משפטית. ובזה אני לומד הרבה מיריב לוין ומזאב אלקין".

לפני שנה בדיוק הציג מיקי זוהר דוגמה אפקטיבית לנאמנותו ומקצוענותו. היה זה בעת שהכנסת אישרה את הצעתו לתיקון חוק מס ההכנסה לשכר ראש הממשלה. אלה, להזכיר, ימים קשים לנתניהו. קשה לגייס תרומות. אנשים מפחדים. אספקת הסיגרים הוקפאה. והעתיד לוט בערפל. והנה מיקי זוהר הצליח לסדר לנתניהו אפשרות לקבלת פטור ממס, שפירושה הכנסה כספית משמעותית. החוק יאפשר למדינה לפטור את ראש הממשלה ממס בגין תשלומים שהמדינה משלמת למחיית משפחתו באחד מבתיו. וכן פטור ממס על שימוש ברכב השרד הממוגן.

החוק יחול על כל ראשי הממשלה הבאים, וגם על נתניהו במשך חמש שנים לאחר שיפרוש. משכורתו של ראש הממשלה תתוקן לאחור בסכום של אלפי שקלים לחודש. ובכך הוסדרה תוספת כספית אדירה לחשבון הבנק של נתניהו. אותו חשבון שקשה, כידוע, לשכנע אותו להוציא ממנו כספים. וגם נינוחות כלכלית לשנים הבאות. וזה היה רק הפתיח לקדנציה של מיקי זוהר, המיועד לראשות הקואליציה.

הנאמנות לנתניהו, הבולטות בשטח, העבודה הקשה, הביאו אותו רחוק ממה שניבאו לו רבים. מי שנחשבו לעושי הצרות בכנסת הקודמת, או סומנו כבעלי מאפיינים ליצניים, או סתם לא מכובדים מספיק עשייתית או אינטלקטואלית, נדחקו מהרשימה. בוחרי הליכוד העדיפו לבחור איכותי יותר מאשר קולני. שימו לב להיפלטותם של אורן חזן, איוב קרא, יהודה גליק, ענת ברקו, נורית קורן. רבים חישבו שזה יהיה גם גורלו של זוהר. אבל הוא רציני וחרוץ ממה שמניחים מבקריו. בפריימריז האחרונים נאלץ כמובן לרוץ ברשימה הארצית, הוא לא היה מכוכבי המקומות הראשונים, אבל הכפיל פי עשרה את מספר הקולות שקיבל במחוז בפעם הקודמת. 19,260 קולות, ומקום 29 ברשימה, לאחר שיבוצים ושריונים שונים. זוהר כאן כדי להוכיח לכולם שהצחוקים על חשבונו, או הלעג לעמדותיו ואמירותיו, הם רק רעשי רקע. הוא עובד, הוא מצליח. הגן של הבושה, זה שכמעט עוקר מהליכוד של היום, עוזר בכך לפעמים.

המהלך התמוה בעד איילת שקד

למרות הנאמנות למשפחת נתניהו, הודיע זוהר במערכת הבחירות הנוכחית הודעה מוזרה במיוחד. כזו שמייצרת בדרך כלל זעם בלתי נשלט במעון ראש הממשלה בבלפור. בתחילת יולי התבטא פומבית על תמיכתו בהצנחת איילת שקד לליכוד. מה קרה לך? שאלתי אותו. החלטת להתאבד? זה עניין רגיש, בלשון המעטה, אצל אשת ראש הממשלה.

"שטויות. את חושבת שמישהו באמת מנהל את הפוליטיקה לפי רגשות? אין לזה שום קשר לרגשות. איילת שקד הייתה מביאה לנו 70 אלף קולות. זו התמיכה שלה. ובנוסף, הייתה משאירה את נפתלי בנט בחוץ".

וגם מחלישה את מירי רגב. יכול להיות שזה היה בהפוך על הפוך דף מסרים שקיבלת מנתניהו? כדי שבבוא היום, אחרי הבחירות, תוכלו להפריד בינה לבין בנט?

"אין דפי מסרים. ראש הממשלה זימן אותי לפגישה רק לאחר שפרסמתי את עמדתי".

שקד // צילום: אילן אסייג, ׳הארץ׳

איילת שקד // צילום: אילן אסייג, ׳הארץ׳

לא מתבייש בכלום | השקיפות של זוהר

עידן בנימין מהאתר שקוף (מאה ימים של שקיפות) נצמד אל מיקי זוהר כצל במשך חמישה שבועות, בפברואר־מרץ 2018. ודיווח על צעדיו. בלי פרשנות. בלי העמקה פוליטית. כמו טייפ. כמו מצלמה:

עידן בנימין: "הפעם היחידה שסירב לענות לשאלה הייתה בעקבות דיון בוועדה לביקורת המדינה. הוא הגיע כדי להגן על התאחדות התעשיינים. ונראה כמקדם את דף המסרים שלהם".

האם תודרך לפני הישיבה?

מיקי זוהר: "כן".

על ידי מי?

"אני לא יכול להגיד לך".

חברת כנסת אחרת, מפורסמת ומוערכת, הציגה עמדה זהה לשלו. טיעונים זהים. אבל היא הכחישה שהשתתפה בתדרוך. זהו מיקי זוהר. אדם שקוף. גם כשמפרסמים דברים לא נעימים על אודותיו, כל עוד מדייקים – אין לו טענה. הוא אומר: זו האמת שלי. ואם לא מתאים לכם – תאכלו את הכובע. תתפוצצו. פעם הביא לדיון את ראש עיריית קריית גת, עם חברת מועצה. הדיון עסק בהקמת תחנת כוח, והם התנגדו לה.

יום קודם לדיון פנינו ליועץ המשפטי של הכנסת וטענו שהוא, כתושב קריית גת, לא יכול לעסוק בעניין. כך התברר שחברת המועצה שהוזמנה גם הייתה התורמת היחידה שלו בפריימריז. לא בסדר, אמרנו לו. ותשובתו? "היא גם הבת דודה שלי".

עוד דוגמה משקוף: "לא מזמן עשינו כתבה על תרומות לפריימריז. כל חבר כנסת ליכודניק קיבל 323 אלף ש"ח לפי החוק החדש (החוק שהעבירו אנשי הליכוד למימון הפריימריז של הח"כים על ידי המדינה, ר"ו). הבעיה עם הכסף הזה שהוא לא שקוף. אי אפשר לדעת מה עשו בזה. כשפנינו לח"כים ושאלנו מה עשיתם עם זה, מיקי זוהר היה חבר הכנסת הראשון שענה לנו, והציג את הפרטים שביקשנו. סך הכל ענו לזה רק שלושה חברי כנסת מהליכוד: מיקי זוהר, זאב אלקין ושרן השכל שהשיבה לאחר לחץ מתון. ממרצ ענה לזה רק מוסי רז. הליכודניקים היו הכי שקופים. ובתוכם מיקי זוהר – השקוף מכולם. ואגב, אין חובה לדווח את הפרטים הללו".

פלסטין כפוארטו ריקו | התוכנית המדינית של זוהר

איפשהו במהלך הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, החליט מיקי זוהר להציג תוכנית מדינית משלו. מוזרה משהו. כל ניסיון לפענחה מעורר מבוכה. שלא לומר ייאוש. לפלסטינים, לפי זוהר, תהיה דמוקרטיה. אבל הם לא יוכלו להצביע לכנסת.

צילום: איליה מלניקוב, 'הארץ'

צילום: איליה מלניקוב, 'הארץ'

אז איזו מין דמוקרטיה זו?

"הם ינהלו את חייהם בעצמם. לכל יישוב תהיה הנהלה עצמית".

ולכל יישוב יהיה בית חולים משלו? כבישים משלו. מערכת חינוך, תברואה וחשמל עצמאיים?

"יוכלו לשתף פעולה ביניהם".

עם מי בנית את התוכנית הזו? 

"עם עצמי. אני מבקר במקומות. משוחח עם אנשים".

היית בחברון? ברמאללה, בשכם? דיברת עם אנשי הרשות הפלסטינית?

"הייתי… אני משוחח ולומד כל הזמן".

ויש לזה איזושהי היתכנות ריאלית?

"כן. זה דומה, למשל, לפוארטו ריקו".

למודל פוארטו ריקו יש יתרונות, זה נכון. והראשון שבהם: המרחק מישראל. והקרבה לקאריביים. זה כל כך רחוק – שאפשר לפנטז על מדינת אי נהדרת. תאילנד של אמריקה, כמעט. כמה ישראלים יודעים מה באמת קורה שם. וכמה מתוכנו מוכנים להודות בכך? פוארטו ריקו הוא אי מוכה גורל שנמצא בחסות אמריקאית. לתושביו דרכון אמריקאי. הם אינם מצביעים בבחירות הפדרליות לקונגרס ולנשיאות בוושינגטון. הם אימצו חוקה שמגדירה אותם כמדינה עצמאית המאוחדת עם ארה"ב, ולה ממשל מקומי שאותו הם בוחרים.

בדומה לרשות הפלסטינית, פוארטו ריקו פשטה את הרגל. מרבית חובותיה נמצאים בוול סטריט. משולמים על ידי החסכונות הפנסיוניים של ארה"ב והתאגידים הגדולים. המודל של פוארטו ריקו כל כך מוצלח – שלמעלה ממחצית הפורטוריקנים השתמשו בדרכון האמריקאי שלהם, והתיישבו בארה"ב. בשביל האמריקאים מדובר בכאב ראש נורא. בבעיה הומניטרית וכלכלית נוראה. אלא שפוארטו ריקו היא בכל זאת מדינה קטנה. 4 מיליון איש. רחוקה מוושינגטון. רחוקה מניו יורק. האם ניתן לומר זאת גם על יהודה ושומרון? על הרשות הפלסטינית? שלא לדבר על סנטימנט לאומי, שחורג מענייני היגיון של סדר רצוי בידי צד אחד.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook