אביגדור ליברמן לא מצמץ מול נתניהו, והכשיל אותו בדרך לממשלה חמישית וחסינות ממשפט. איך זה נראה מאחורי הקלעים, כיצד התחדשה 'ישראל ביתנו' אחרי הזעזועים שעברה, ואיך נערכים שם – ומולה – למועד ב' של הבחירות?

ביום הבחירות ב־2015 בשעה שמונה בבוקר הגיעה קסניה סבטלובה, אז מועמדת לכנסת ברשימת המחנה הציוני, להוסטל של עולים באשדוד. "ניסינו לעשות חריץ ברשת הקשרים של ישראל ביתנו. העולים ישבו על ספסלים בחוץ. קיווינו לדרבן אותם להצביע למחנה הציוני, אבל התברר שהם כבר הספיקו להצביע לליברמן וחזרו לנוח על הספסל, וכל זה עד השעה שמונה בבוקר. הפעילים של ישראל ביתנו נטועים בקהילה, הם לא מגיעים ברגע האחרון לפני הבחירות. הם שם כל הזמן".

הקמפיינים יתעוררו בסוף הקיץ, כשבועיים־שלושה לפני הבחירות, לשם מכוונים את הכוחות, את האש, את ההצהרות הגדולות. בישראל ביתנו המערכה מתבשלת הרבה לפני שכולם הציבו את הסירים על האש. לא רק עשרות אלפי הסבתות מהפריפריה, כפי שמכונות המצביעות הנאמנות של ליברמן בכל רחבי הארץ, גם אנשי ימין שחולמים על מדינה ללא כפייה דתית יהיו מאגר הקולות שממנו תשאב המפלגה החוגגת 20 שנה. הם מקווים להגיע למינימום של שמונה מנדטים, ומי יודע, אולי לחזור למספר דו־ספרתי. אנחנו לא באופוריה, אומרים שם, "אבל אין ספק שעלינו על משהו שמדבר להרבה ישראלים. שרק ימשיך ככה", אומר ל'ליברל' מקורב לליברמן.

המפלגות האחרות מתחבטות ומתלבטות, תוהות איך לעצור את ליברמן. נתניהו ממנה יועץ לענייני יוצאי חבר העמים, מעלה קמפיין מוקדם בשפה הרוסית. יש אומרים שגם עודד את המרוץ לכנסת של רון קובי, ראש עיריית טבריה, שיוצא נגד החרדים. בינתיים ליברמן שועט קדימה, קובע סדר יום, גורר את כולם אחריו, גם את ראש הממשלה. מוריד את הכפפות מול שותפו והבוס שלו לשעבר, משהו שבשום מפלגת ימין אין אומץ לעשות באמת.

"ליברמן כל הזמן במערכת בחירות, קצת כמו ש"ס", אומר גבי וולפסון, פרשן פוליטי באתר ניוז.רו. "הוא מתראיין בלי סוף לתקשורת הרוסית, נפגש לתדרוכים עם עורכים ועיתונאים, לישראל ביתנו יש קבוצות בפייסבוק שמעבירות את המסרים שלהם. ליברמן עמוק בקמפיין". ישראל ביתנו כבר העלו כמה סרטונים לרשתות החברתיות והציבו שלטי חוצות ("לא למדינת הלכה"). קשה לזוז בירושלים בלי להיתקל בהם. במפלגה מעריכים שבעיר הבירה יצליחו לסחוף אליהם את מאוכזבי נתניהו. ליברמן מגויס למערכה. פה הוא מבקר במסעדת טעמי במרכז ירושלים, יום לפני סגירתה המתוקשרת ומהגג על הקשר שלו לעיר ("הטעם האותנטי של ירושלים של פעם, אליו אתגעגע מאוד"). והנה הוא פונה למאגר מצביעים אחר, משוטט בין הדוכנים בשבוע הספר בתל אביב, משוגר לאינסטגרם של צעירות נלהבות.

אפילו ההכרזה על כפיית ממשלת אחדות הייתה חלק מהקמפיין. ניסיון שהשתלט על סדר היום הפוליטי לזמן ממושך והפתיע את הבית בבלפור. וזו רק ההתחלה, צפו להפתעות מרעישות הרבה יותר, אומר ל'ליברל' אדם המקורב אליו, ורומז על אירוע שבו נאום של ליברמן ירעיש את אמות הסיפים. אני מציע לך לא להחמיץ, הוא אומר ודוחק בי להגיע.

הקרב מול נתניהו

מערכת הבחירות תהיה מלוכלכת, מנבא המקורב לליברמן, ומתכוון למאבק בין חברי העבר איווט וביבי. זו תהיה מלחמה פסיכולוגית ומילולית שכמוה לא ידענו כאן. כבר עכשיו כל ניואנס נשקל, כל ריאיון עיתונאי נסרק במסרקות בחיפוש אחרי סדקים, חולשות, לא רק מי ימצמץ ראשון אלא מי ייכנע, מי ישכב על הרצפה אחרי נוקאאוט. גם ליברמן וגם נתניהו לא טירונים, הם מכירים זה את זה, יודעים איפה ללחוץ. והם לוחצים. בקמפיין הבחירות, במהלך המו"מ הקואליציוני, ומאז ההכרזה על פיזור הכנסת. שלושה חודשים של שיכרון חושים.

האש התחממה עוד בקמפיין הקודם. בישראל ביתנו מתקשים לסלוח למה שהם מכנים התרגיל של נתניהו. ליברמן התחייב להמליץ על נתניהו לנשיא ולהצטרף לממשלת ימין, שום גנץ ושום נעליים. בתמורה הבטיחו בליכוד לא להתקרב לקול הרוסי, להשאיר את המגזר לליברמן. כמיליון מצביעים דוברי רוסית, 15 מנדטים. כחמישה הולכים באופן מסורתי לליכוד, ארבעה לישראל ביתנו. בליכוד לא התכוונו לוותר על השפע הזה. במהלך הבחירות טפטפו שם מסרים. ושלושה ימים לפני הבחירות נתניהו התראיין לכלי תקשורת רוסיים. בישראל ביתנו מעריכים שנתניהו שתה להם כך שני מנדטים לפחות. הכעס שם עדיין מבעבע. כשליברמן טוען בכל הזדמנות שאצלו מילה היא מילה, הוא גם מכוון לנתניהו, מה הוא חושב על המילה שלו.

על הרקע הזה קשה היה להתחיל לנהל מו"מ רציני. המסלול לכישלון היה על השולחן. הזחיחות של נתניהו מחד והזעם המצטבר ורב־השנים של ליברמן מאידך – נכחו בטרם שריקת הפתיחה. ואם זה לא מספיק, הם היו צריכים להתנהל מול יריב לוין, שהוביל את המו"מ מטעם הליכוד. למשך זמן קצר בסוף 2018, תחילת 2019, שבועיים וחצי למען הדיוק, לוין היה מ"מ שר הקליטה. הוא מיהר לפטר את מנכ"ל המשרד אלכס קושנר, מקורבו של ליברמן. קושנר, מקום שמיני ברשימת ישראל ביתנו, היה חבר בצוות המו"מ של ישראל ביתנו. זה מול זה ישבו בכפר המכבייה המפטר והמפוטר. דם רע היה בחדר. כולנו בסופו של דבר בני אדם, אומר המקורב לליברמן.

עודד פורר, קושנר וכמה פונקציונרים מפלגתיים, ביניהם מנכ"לית המפלגה אינה זילברגרץ והדובר אריה וישנבצקי, היו אחראים על ניהול המו"מ. על השולחן היו הגדלת הפנסיות לקשישים, ראשות ועדת הפנים של הכנסת, חוק הגיוס כמובן – ועוד כמה עניינים. בישראל ביתנו הייתה תחושה שצוות הליכוד לא ממהר להיענות לדרישות. "הם ניהלו את המו"מ כאילו כדי לפוצץ את זה. הם הסכימו שנשב בראש ועדת הפנים, אבל רק חצי קדנציה. לגבי בדיקות דנ"א לעולים הסכימו לאיזשהו נוסח מעורפל. על הפנסיות אמרו שזה יקר מדי, הרבה כסף. אבל גם לחרדים הבטחתם הרבה כסף, אז למה לא לפנסיות? הם סירבו להראות לנו סיכומים עם הסיעות החרדיות. למדתי עליהם מהתקשורת וממקורות נוספים. כשכבר הסכימו, לא היה מה להראות לנו מפני שהם לא חתמו על שום הסכם. התחושה שלנו הייתה שהמו"מ נוהל ברשלנות", אומר פורר. לוין, מצידו, טען שישראל ביתנו הגיעו עם דרישות בלתי אפשריות, שלושה שרים וחמישה תיקים. בישראל ביתנו כינו אותו בתגובה "שקרן אולטימטיבי".

בכל מקרה, לכולם היה ברור שצוותי המו"מ הם סייד קיק. הדיל המשמעותי ייסגר בפגישות בין נתניהו לליברמן. הם נפגשו שלוש פעמים, שוחחו גם על החסינות של נתניהו. ליברמן אמר שמבחינתו ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. "הייתה תחושה שראש הממשלה רוצה שנתחייב לנושאים שחשובים לו", אומר מקורב לליברמן. הם דיברו על חוק הגיוס ועל מדיניות ישראל בעזה. עם כל הכבוד לחוק הגיוס, מתווה מפותל שכמעט איש אינו מבין, עזה חשובה יותר. שם הם דווקא הגיעו להסכמות יחסיות, עד כמה שאנחנו יכולים לתפוס באופן שפוי מדיניות ביטחונית כקלף פוליטי במו"מ קואליציוני. אבל זו התקופה.

הסוגיה הביטחונית

אחרי שנתיים וחצי במשרד הביטחון, ליברמן היה זקוק להכרזה שראש הממשלה מקבל את עמדותיו הביטחוניות. בנובמבר 2018 ליברמן התפטר, לאחר שנתניהו מסמס את כל דרישותיו למדיניות תקיפה יותר בעזה. חצי שנה של מתיחות גבוהה הסתיימה בפיצוץ. "הוא רצה לתת עדיפות לעזה, הצבא סבר שביטחון הצפון קודם", מסכם בכיר לשעבר במשרד הביטחון.

נתניהו, כמו גם הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, התעלמו הלכה למעשה מליברמן. כשניסה לעצור העברת דלק לרצועת עזה, נתניהו הגביל את סמכויותיו. בישיבות הקבינט המדיני־ביטחוני נתניהו הראה לכולם מי הבוס, העביר תחושה שהוא לא סופר את ליברמן, יצר מסלול דיבור ישיר עם הרמטכ"ל מעל לראשו של שר הביטחון. "ההרגשה הייתה שמזלזלים בליברמן, שהוא לא הצליח להשפיע", אומר אלוף לשעבר שמכיר את החדרים המדוברים. "הוא לא דיבר בשפה שהצבא מבין, פעל כפוליטיקאי, לא הקיף את עצמו בצוות מקצועי של אנשי צבא לשעבר".

ההישג היחיד של ליברמן כשר ביטחון, אומר אותו אלוף, היה מינויו של אביב כוכבי לרמטכ"ל מעל לראשו של נתניהו, שהעדיף את אייל זמיר. "אבל גם זה לא הישג משמעותי במיוחד מפני שהצבא רצה את כוכבי. ליברמן לא נלחם כאן בכוחות גדולים, הוא פשוט זרם עם הרצון של הצבא". ליברמן מתגאה בפעילותו נגד איראן בסוריה, ש"נעשתה בפרופיל נמוך", בהרס 17 מנהרות טרור ובחיסול 240 מחבלים, לצד עשרות הישגים נוספים – מסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים ועד הקמת שכונות מגורים לאנשי קבע.

נתניהו הוסיף להלום בליברמן גם אחרי שהאחרון עזב את משרד הביטחון. הוא לבש את הבאטלדרס ולקח את תפקידו, בשילוב הידוע שעשו בעבר בן־גוריון, רבין וברק, הצטלם בכל הזדמנות בתרגילים מבצעיים, באימונים ובטקסים, ומכר עצמו כשר ביטחון חלומי, במקביל להיותו ראש ממשלה שצריך להתמודד עם תיקים פליליים כבדים. "ליגה אחרת", כולנו זוכרים. במקביל קידם את מכירת תעש לאלביט, עסקה שליברמן עיכב מחשש להדלפת ידע ביטחוני. השאיפה של ליברמן להקים חיל טילים תהפוך, כפי הנראה, לאות מתה. אם כי ראש הממשלה נזהר שלא לשבור את הכלים. עופר וינטר, המזכיר הצבאי של שר הביטחון, נשאר בתפקידו גם אחרי עזיבת ליברמן. כך גם מקורבו האולטימטיבי של ליברמן, שרון שלום, רל"ש שר הביטחון. פגיעה בהם הייתה הכרזת מלחמה של ממש. נתניהו, לעומת זאת, פיטר את יועץ שר הביטחון להתיישבות, קובי אלירז, שעבד צמוד לליברמן, אבל לא היה מינוי ישיר שלו. שם נתניהו בעיקר הסתבך עם כמה מתנחלים

הכרזה של נתניהו על שינוי המדיניות בעזה הייתה יכולה להיחשב לניצחון שיחזיר את ליברמן לחיק הקואליציה. אבל כבר לא בטוח שזו תהיה דרישתו המוחלטת. ודאי לא בממשלת אחדות. "עם כל הרמטכ"לים בכחול לבן, ליברמן מבין שאין טעם להתעקש על משרד הביטחון", אומר מקורבו. אחרי הבחירות ידרוש כפי הנראה את תיק האוצר או החוץ.

המתווכים נכשלים

בחזרה למו"מ הקואליציוני. כמה וכמה שליחים ניסו לרכך את האווירה בין הצדדים. ביניהם אריה דרעי ואיש העסקים הבריטי שמואל חייק, יו"ר קק"ל בריטניה, המקורב לליברמן ולאחרים בצמרת הפוליטית בישראל. נתניהו לא התכוון להודיע על שינוי המדיניות בעזה, והיה בטוח שליברמן יוותר על הניואנסים הדקים של חוק הגיוס. שברגע האחרון ייסוג וירוץ אל חיק הקואליציה. היה לו על מה להישען. בליכוד חשבו שליברמן עייף, חסר אנרגיה, ייכנע לבסוף. בניסיון להחלישו הורו בבלפור ללכת לו על הראש. ההוראה חיש קל התחלפה, כשהתברר שהכיסוח מוסיף לו נקודות. ליברמן, מצידו, ביקש מחברי הכנסת שלו לחדול מראיונות כדי לא להבעיר אש. גם הוא היה בטוח שנתניהו, החלש והמפוחד תחת איום כתבי האישום, ייכנע לדרישותיו.

והיה המו"מ עם אבי גבאי. בישראל ביתנו אומרים שידעו על המגעים בין הליכוד לעבודה, עוד ביום לפני הפרסום. על פי מקורב לליברמן, הם החליטו לא לחשוף את המו"מ הזה. תנו לראש הממשלה להסתבך בבור שהוא כורה לעצמו, הורה ליברמן למי שהורה.

בלוחמה הפסיכולוגית שהתנהלה בין נתניהו לליברמן היו אינספור עקיצות קטנות שנועדו לבלבל את היריב. ליברמן מומחה בזה. כך ביום פיזור הכנסת, כשנראה יושב במזנון עם גדעון סער, סדין אדום בבלפור. "תראו מי פתח שולחן בשעה כזאת", כתב יאיר נתניהו בעקבות התצלום המתעד את השניים. הבן, אגב, מרבה לטפל בליברמן ברשתות החברתיות ("אחיי מברית המועצות, ליברמן יורק עליכם. הבית שלכם הוא הליכוד").

ליברמן גם נפגש פעמיים עם איילת שקד, אויבת המשפחה. במקביל הידק את יחסיו עם מי שעבד לצידו בעבר, שי בזק שהיה דוברו של נתניהו בקדנציה הראשונה. מנהל ההסברה בקמפיין האחרון של ישראל ביתנו היה אורי גינוסר, בעבר הדובר של נתניהו כשהיה שר האוצר. אלינה ברדץ'־יאלוב, שעבדה עם נתניהו, היא הדוברת של ישראל ביתנו. כולם מכירים את נתניהו היטב, עם כל השטיקים והטריקים. וזו רק ההתחלה. פרק ב' יהיה הרבה יותר יצרי, מלא בהפתעות.

הסיעה בכנסת

הכרזת ליברמן על כוונתו לכפות ממשלת אחדות הותירה את חברי הכנסת של המפלגה פעורי פה. חלקם ניחשו שהוא מכין הפתעה, בשיחות פנימיות דיבר על חזרה לשפיות נורמלית, הם לא ידעו מה תהיה אותה שפיות. ב־20 שנותיו כיו"ר ישראל ביתנו כבר העלה ליברמן לא מעט אג'נדות חדשות, כולן נורמליות לשעתן. מי תיאר לעצמו שהפעם הוא הולך להטיל פצצת מצרר כזו.

ממודרים, מפוקחים, נשלטים על ידי הבוס כמעט לחלוטין, ארבעת הח"כים של ישראל ביתנו, חוד החנית של המאבק, נשלחו לקרב בטרם ירו אויביהם אפילו ירייה אחת. רואים אותם בכל ערוץ, שומעים אותם בכל תחנה, מדקלמים את המנטרות שנקבעו מלמעלה. ליכוד ב', יש שיאמרו. האסטרטגיה מתגבשת באופן טבעי, המשך ישיר של המו"מ הקואליציוני. ליברמן כמגן החילוניות, כחומה בצורה נגד הכפייה הדתית, בעד יד קשה בעזה וממשלת אחדות, נלחם בגירעון התקציבי. כפי שאומר המקורב לליברמן: "לא קמים בבוקר ואומרים 'נעשה היום משהו'. הכל מדויק ומתוכנן".

ליברמן מייחס חשיבות עצומה לתקשורת. מפקח על מוצא פיהם של נבחריו. עובר על תמלילי הראיונות ומעיר הערות, מציע כיוונים, מתדרך ומנווט. אלי אבידר מתראיין בנושא הערבי ואחראי על הטרנדיות. הוא זה שנשלח, למשל, למצעד הגאווה בירושלים. יבגני סובה פונה לצעירים דוברי הרוסית, דור ה־1.5, אלה שעלו, כמוהו, בגיל צעיר, או נולדו כאן, למדו פה, שירתו בצבא אבל מרגישים חלק מהמגזר. עודד פורר עוסק בעניינים פרלמנטריים וכלכליים. יוליה מלינובסקי פונה אל העולים הרוסים המבוגרים יותר.

הם קשורים בקבוצת ווטסאפ פנימית ללא ליברמן. הבוס לא מחזיק טלפון חכם. חושש מהדלפות. אגב, גם נתניהו אינו מחזיק כזה. הם דומים יותר ממה שאתם חושבים. ליברמן נהג בעבר להיפגש עם מכרים בחוף הים, הרחק ממכשירי האזנה אפשריים. בפגישות מסוימות נדרשו נוכחים לשים את הטלפון שלהם בפריזר. ממש כך. הוא משוחח בטלפון עם חברי הכנסת לעיתים תכופות. ישיבות נערכות כל שבוע במטה המפלגה באור יהודה. "אצלנו כל אחד מביע דעה ואז יו"ר המפלגה מקבל את ההחלטות. אין דמוקרטיה מוחלטת. כמו בשדה הקרב, ליברמן נושא באחריות", אומר אחד הח"כים.

שליטתו נפרשת הרבה מעבר לראיונות בתקשורת. הוא שבוחר את המועמדים לכנסת, בעיקר על פי נאמנות אישית. רובם מכרים ותיקים. הוא לא רוצה עוד מקרים כמו של שרון גל, שליברמן נתן לו כרטיס כניסה לכנסת ואכל מרורים בעקבות זה. ההיכרות עם אלי אבידר נמשכת למעלה מעשר שנים, עוד מהתקופה שבה כיהן אבידר כמנכ"ל הבורסה ליהלומים. פורר היה מנכ"ל משרד הקליטה של סופה לנדבר. מלינובסקי פעילת מפלגה ותיקה בחולון.

הוא יסדר

באופן רשמי ועדה שנקראת בישראל ביתנו 'ועדה מתמדת' בוחרת את חברי הכנסת. ליברמן ממליץ, הוועדה עורכת ראיונות קצרים. כנראה אין אף אחד שמבין בשביל מה כל ההצגה הזו. יבגני סובה, למשל, עבר את הוועדה בקלות. למרות שאינו חבר מפלגה, ליברמן הביא את מועמדותו; הוועדה לא התנגדה. גם מרכז המפלגה הוא חותמת גומי של הבוס. למעלה מ־100 חברי מפלגה מתכנסים אחת לכמה חודשים כדי לדון בנושאים שונים. כך אישרו את רשימת המועמדים של ליברמן באירוע רב־משתתפים באשקלון. בשביל מה קיים מרכז המפלגה, אני תמהה בשיחה עם מקורב לליברמן. "מה זאת אומרת בשביל מה, בשביל לאשר החלטות".

ליברמן הוא גם זה שמחליט על סיום תפקידם של חברי הכנסת, אירוע לא פשוט עבור חלקם; תשאלו את סופה לנדבר, שעדיין לא נרגעה מסילוקה מהרשימה. יחד עם רוברט אילטוב החזיקה בשיא מפלגתי, כשהצליחה לשרוד ארבע כנסות בישראל ביתנו. רק ארבעה חברי כנסת ב־20 שנותיה של המפלגה החזיקו מעמד במשך שלוש כנסות. רובם הלכו הביתה אחרי קדנציה אחת או שתיים. גורלם של אילטוב ולנדבר נגזר בעקבות סקרים שהראו כי ציבור הבוחרים התעייף מהאריות הוותיקים. לנדבר נתפסה כבעלת גינונים סובייטיים. השניים נפרדו מהכנסת יום לפני הצגת הרשימה החדשה. "לא ציפיתי שזה יקרה אבל זה קרה. אין מילה שמתאימה לסיטואציה", אומרת לנדבר בכאב ניכר.

חברי כנסת של ישראל ביתנו יודעים לאן נקלעו, אומר ח"כ לשעבר, שעדיין לא רוצה להיחשף. הם מקבלים כבוד, שכר נאה, בתמורה מעניקים נאמנות מוחלטת. "במקרה שלי, אחרי זמן־מה היה ברור שאנחנו על מסלול התנגשות. לא רק שלא הסכמתי לחלק מהבקשות של ליברמן, הוא גם לא אהב את הבולטות שלי בתקשורת".

חלקם עושים את זה מתוך הערצה לבוס, בטוחים שהוא גאון. לא השרים ולא הח"כים של המפלגה יעסיקו יועצים, או אפילו נהגים, בטרם קיבלו את האישור של ליברמן. במקרים רבים הוא פשוט מצניח עליהם את בעלי התפקידים. שרי המפלגה התייעצו תמיד עם הבוס בנושאים של משרדם. חברי הכנסת ממוצא רוסי, שמגיעים מלב המגזר, סרים למשמעתו של ליברמן בקלות, בטבעיות. הישראלים מרדנים יותר, לא תמיד מוכנים ללכת אחריו. אליעזר (צ'יטה) כהן זוכר ויכוחים קשים עם ליברמן שבסופם הוסכם על פרישתו. "המפלגה מנוהלת על ידי אדם אחד. הוא זה שמחליט מי עושה מה, מי יבוא ומי ילך. אני הצטרפתי לבקשתו כשבישראל ביתנו דיברו על חוקה. אחר כך הוא עבר לחילופי שטחים. אמרתי לו, אדוני, זה קשקוש, זה לא מוצא חן בעיניי. עוד באותו יום עזבתי. לי היה חופש פעולה בסיעה, הצבעתי איך שאני רוצה, אף אחד לא נגע בי. הייתי הפרענק היחיד בין הרוסים, הם דיברו ביניהם רוסית, חצי מהזמן לא הבנתי על מה הם מדברים. חלקם הרימו את האצבע בכנסת על פי מה שליברמן החליט. היחידה שלא פחדה מליברמן הייתה פאינה קירשנבאום, תבדקי איפה היא היום". בשורה התחתונה, מסכמת סופה לנדבר, "ליברמן מחליט. זו הרי מפלגה שהוא הקים".

בינתיים מקומם של ארבעת הח"כים שנבחרו לאחרונה – עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי ואלי אבידר – מובטח גם ברשימה הקרובה. ליברמן הודיע שלא יערוך שינויים. פרשן בתקשורת הרוסית מעריך שליברמן יעמוד בדבריו באופן חלקי. עד המקום השמיני הכל בסדר; משם והלאה – לא בטוח. ליברמן עשוי לרענן את הרשימה, להוסיף כמה שמות מוכרים. יש שמדברים על אותו שי בזק, למשל. בזק מכחיש בתוקף. יש שמהמרים על אילן שגיא, אביו של ארז שגיא ז"ל שנהרג ב'צוק איתן', שהודיע על תמיכתו בליברמן ("דרכו העיקשת למיגור טרור"), או על אחד מעורכי הדין של אלאור אזריה.

דיסטנס מלכותי

ליברמן אינו מתלהב מעבודת הכנסת, רואה בה רע הכרחי, לא פוקד את המשכן כל יום, בלשון המעטה. מוקף תמיד פמליה ונראה כאילו רוצה להסתלק כמה שיותר מהר. את מלאכת הפיקוח במשכן השאיר לרומן גרביץ, מנהל הסיעה של ישראל ביתנו. בעבר לוביסט בחברת פוליסי של בוריס קרסני, עוד מקורב לליברמן. גרביץ משגיח בקפדנות על חברי הכנסת, שילוב של גננת רחומה ואיש צבא נוקשה. בישיבות סיעה הוא תמיד שם, יושב לימין הבוס. הוא גם השתתף במו"מ הקואליציוני.

הנה גרביץ ביומה האחרון של הכנסת הקצרה בתולדות המדינה. ישיבת הוועדה המסדרת בכנסת דנה בהסדרים לקראת פיזורה. השעה עדיין לא עשר בבוקר, גרביץ כבר שם, ממתין ליוליה מלינובסקי שמאחרת להגיע. גרביץ מנהל שיחה סתמית עם עיתונאי, אבל מקפיד להישאר עם יד על הדופק, או יותר נכון עם עין על דלת הכניסה, מצפה בקוצר רוח למלינובסקי. מיד עם הגיעה הוא עובר לשבת סמוך אליה, מנהל איתה שיחה ערה בשפה הרוסית. רבע שעה אחר כך, עם תום הישיבה, גרביץ ממהר לאולם המליאה, שם עתיד אלי אבידר לנאום. אולם המליאה ריק כמעט לגמרי לבד מכמה חברי סיעת כחול לבן, בראשם גנץ. יאיר לפיד מנצל את ההזדמנות כדי להעביר את האג'נדה שלו ("יש שעת חירום כי השלטון מתפרק סביבנו. זה החירום האמיתי"), אבידר אחריו, משחיל את סדר היום של המפלגה, דת ומדינה. "מתעלמים ממצב החירום האמיתי, המשבר האמיתי הוא התבטלות הציונות הדתית בפני נתניהו. איש אינו מעריך כפופי קומה". הוא מדבר על סטטוס קוו בענייני דת ומדינה, "איש באמונתו יחיה". שעה אחר כך, בתיאום מופלא, ליברמן הדהד את המסר בדף הפייסבוק שלו ("כל מי שמתנגד לממשלת הלכה יש לו רק אופציה אחת, ישראל ביתנו").

ליברמן לא רואה בחברי הכנסת שלו מורידי גשם – הוא זה שמביא את הקולות – אלא כמי שיוכלו לעבוד לצידו בכנסת בלי הרבה טענות ומענות. בהתאמה הוא שומר על דיסטנס מלכותי. בעבר היה מקורב מאוד לפאינה קירשנבאום ולדאוד גודובסקי, השניים שהכי הסתבכו בפרשה שכונתה "פרשת ישראל ביתנו". גם מי מבין חברי הכנסת שנחשב מקורב לבוס אינו קרוב כמו היועצים החיצוניים. כך שרון שלום, מקורבו האולטימטיבי, שליווה אותו בכל תפקידיו המיניסטריאליים האחרונים. וגם משה ליאון, ראש עיריית ירושלים.

ויש גם שמות מפתיעים יותר. ליברמן מתייעץ לעיתים עם דליה איציק, שאף הצהירה לפני הבחירות האחרונות שתצביע עבורו וסייעה לבחירת ליאון בירושלים. ליברמן, מצידו, תמך בעבר בבחירתה לנשיאות המדינה. אבי אבוחצירא, יועצו של ליאון, הוא היועץ הוותיק של ליברמן לענייני חרדים, מקורב לליברמן שנים ארוכות; יוסי ודנה ערך עבורו סקרים. גם מיכאל צ'רנוי ומרטין שלאף הם חברים קרובים, ועוד כמה אנשי עסקים. אחד האנשים המקורבים ביותר היה יואב מני, עורך הדין של ליברמן וחברו הוותיק. מני חזר לאחרונה בתשובה והתרחק מהפוליטיקה.

המגזר הרוסי

שבוע אחרי פיזור הכנסת, כנס של יוצאי סיביר ביפו, לציון יום תחילת מלחמת העולם השנייה בברית המועצות ולזכר הנופלים. רק כמה עשרות קשישים, רובם נשים. אחת בשמלה אדומה, נמרצת, אחראית על הלוגיסטיקה, בורקסים ושתייה קלה בפינת האולם. האווירה נרגשת, התאריך רב־משמעות, חצי מיליון חיילים יהודים נלחמו בצבא האדום, רבות מהמשפחות במגזר חוו את האימים על בשרן. ברקע שירי מלחמה, ותיקי המלחמה דיברו על משמעות הזיכרון. אירוע קטן, אבל אלה רבי־משמעות לישראל ביתנו. בזמן שבליכוד מכינים קמפיין גדול ברוסית, רק חבר כנסת אחד טרח להגיע לאירוע, יבגני סובה מישראל ביתנו. הוא דיבר על אחיה של סבתו, חייל מעוטר בצבא האדום, זכה למחיאות כפיים רמות. אהדה דומה קיבל שבוע לפני כן באירוע לציון 75 שנים לשחרור בלרוס מהכיבוש הגרמני.

ארבעה מנדטים מתוך החמישה של ישראל ביתנו הגיעו מהמגזר הזה. "אותן סבתות מהפריפריה", אומרת יועצת אסטרטגית שעובדת במגזר, "לא משנה מה יקרה, הן רצות לקלפי בבוקר מוקדם כדי לשלשל את הפתק של ישראל ביתנו". גודובסקי, יד ימינו של ליברמן במפלגה, היה אחראי בעבר על "מערך הסבתות" ביום הבחירות, דאג להסעות ולכריכים. גודובסקי, כזכור, הורשע ונשלח לכלא בעסקת טיעון. השטח התקשה להתאושש מהיעדרו, אבל מקורב לליברמן אומר שבחודשים האחרונים נמצאו מחליפים והשטח הרוסי מאורגן היטב.

עם כ־100 אנשי ישראל ביתנו ברשויות המקומיות, מראשי ערים כארקדי פומרנץ במעלות תרשיחא ודמיטרי אפרצב בקצרין, וכלה בסגנים באשדוד, בקריית ים ובבאר שבע, לצד חברי מועצה בכל רחבי הארץ – המפלגה מגיעה לכל מקום. "לאף אחד אין דרך להיכנס לאזורים של ישראל ביתנו בפריפריה", אומרת אותה יועצת. "אף אחד לא יודע לדבר עם עשרות אלפי האנשים האלה, אי אפשר להכניס אותם לסקרים, לכן בחלק מהסקרים ליברמן לא עבר את אחוז החסימה. הם לא צורכים תקשורת, הם חיים בגטו. ישראל ביתנו, באמצעות רשת של קשרים, מכירה אותם כבר שנים, זאת המדינה של ליברמן, זה העולם שלו. הוא ונציגיו שם כל השנה, כל הזמן, לא רק לפני הבחירות".

חלק מהבוחרים גרים בהוסטלים של משרד הקליטה ובבתי אבות. "בישראל ביתנו מכירים את המנהלים של המוסדות האלה, לאורך כל השנה מוזמנים נציגים של המפלגה להרצות שם. הם תמיד מגיעים עם המנהל המקומי, מה שמעניק להם מכובדות, ומיד מתחילים לפמפם את המסר של המפלגה. בעבר דיברו על חילופי שטחים, היום מדברים על הדתה וחילוניות. הם לא אומרים שזה המסר של המפלגה אבל מדבררים אותו. ככה זה עובד", אומר אדי ז'נסקר, אקטיביסט ידוע במגזר. "חברי המועצה של ישראל ביתנו עוסקים לעיתים בנושאי קליטה, משרד הקליטה היה במשך שנים של ישראל ביתנו. אני רואה מה קורה אצל ההורים שלי בערד, יש טיולים, פעילויות תרבות, ימי כיף, נסיעה לים המלח, ככה מכירים את העולים, יודעים איפה כל אחד נמצא. אלה אנשים שאף אחד לא יכול להגיע אליהם, רק ישראל ביתנו".

ליברמן עצמו מכתת רגליים. כמה ימים לפני הבחירות האחרונות הגיע, בין השאר, לבית אבות בפאתי קריית אונו. ההתרגשות הייתה גדולה. העובדות עשו סלפי, שלחו תמונות בווטסאפים, לא קשה לנחש למי הצביעו הקשישים.

הקול הצעיר

בישראל ביתנו חוששים מהיום שבו אחרונת הסבתות תלך בדרך כל בשר. ליברמן מכיר את עובדות החיים, יודע שמאגר הקולות שלו הולך ומידלדל, מנסה לפנות לצעירים. לפני כשלוש שנים הקים אחד ממקורביו את תנועת 'ישראל הרוסית' ולצידה מכון מחקר שערך מחקרים שנועדו בין השאר לעודד את צעירי המגזר לנהור לקלפיות עם הפתק המתאים. על פי תחקיר של ז'נסקר באתר 'שיחה מקומית', מסמך היסוד של התנועה קבע ש"הקוד הגנטי של יהודי ברה"מ לשעבר מיוחד במינו ושונה מזה של שאר הישראלים". הצעירים לא התלהבו מהייחוד הגנטי שלהם, לא הגיעו, התנועה גוועה. החוקרת הראשית של המכון, ד"ר אלינה ברדץ, היא דוברת ישראל ביתנו.

את מה שלא עשתה התנועה מקווה ליברמן שיבגני סובה יצליח לעשות. בן 38, עיתונאי אהוד בתקשורת הרוסית, בעל קשרים ענפים. הוא שאמור להבקיע את הקוד אל דור ה־1.5, צעירים מהמגזר שרבים מהם מצביעים עבור יאיר לפיד. כחול לבן קיבלה בבחירות האחרונות כשלושה מנדטים מהמגזר, רובם בזכות לפיד שנתפס כלוחם עבור החילוניות וגם כמי שנלחם למען העלאת גובה התשלומים לניצולי שואה, חלקם מברית המועצות לשעבר. כמו ליברמן, אם כי במידת אינטנסיביות פחותה, לפיד שומר על קשר הדוק עם המגזר, מגיע לעיתים קרובות לאירועים, נפגש עם עיתונאים. המגזר לא אוהב את הכפייה החרדית, ולא אחת נתקל בה בעוצמה רבה יותר מהישראלי הממוצע.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, איש השטח של יש עתיד במגזר, הולך על קו דק. "אנחנו רוצים להראות לבוחרים שלנו שאנחנו לא אנטי־דתיים אבל בעד זכויות וחובות לכולם. אנחנו מראים תוצאות; ליברמן יצטרך להסביר איך ישב במשך 20 שנה עם החרדים בממשלות השונות".

למרות שרזבוזוב מכנה את עצמו "מוביל דעה במגזר", יועצים שמכירים את השטח אומרים שכחול לבן עדיין לא הזיזה שם אף בבושקה, וזאת בזמן שישראל ביתנו פועלת במלוא הכוח. "הרוסים הם אנשים פרקטיים. הם מבינים שליברמן לא הפך ברגע אחד לטומי לפיד שנלחם בחרדים, אבל הם חושבים שהוא אדם נחוש ואם הוא החליט להילחם בהדתה ובחרדים הוא יצליח לעשות את זה", אומרת יועצת שעובדת במגזר. "אם הוא ילך חזק על דת ומדינה – קולות של כחול לבן, אבל בעיקר של הליכוד, יעברו אליו".

בליכוד נערכים למלחמה. משאל גולשים באתר ניוז.רו, לא מדעי אך מעניין, הראה שרק 17% יצביעו לליכוד, וש־73% לא מסכימים עם ספין הליכוד והמסר לפיו "ליברמן רוצה לכפות הקמה של ממשלת שמאל". חמשת המנדטים לליכוד מגיעים בעיקר ממשפחות שהגיעו לארץ בשנות ה־90, בוחרים מבוססים, ימנים רכים, מעריצי נתניהו, מצביעים עבורו יותר מאשר עבור הליכוד, רבים מהם לא בדיוק נרתעים משחיתות שלטונית, כפי שמסבירים מומחים בתוך המגזר. "בעיניהם שלטון אמור להיות מושחת", אומרת היועצת. "הם רוצים מישהו שיעמוד מול הערבים, שייתן להם ביטחון, ואת זה ביבי מספק להם. אם הליכוד ישפוך כסף במגזר, הוא יוכל לקחת מנדטים מליברמן".

קסניה סבטלובה אומרת דברים דומים. "הליכוד פופולרי מאוד בקרב דוברי רוסית, גם בלי לעבוד קשה במגזר. אם הם ישקיעו מיליונים וילכו על הראש של ליברמן, יציגו את ההצבעות שלו נגד החוקים החילוניים, הם יכולים לגרד קולות מישראל ביתנו".

הליכוד מדבר רוסית

עם 35 מנדטים הליכוד שופע תקציבים. בבחירות האחרונות הוציא כ־3 מיליון שקל בקמפיין הרוסי, התקציב בבחירות הקרובות ישולש כנראה. משקיפים בקלפיות כבר קיבלו הצעות לתשלומים נאים, יותר מאלה שהוצעו להם על ידי ישראל ביתנו. "מי שרוצה כסף שילך לליכוד", אומר המקורב לליברמן. "מי שרוצה אג'נדה וערכים יישאר איתנו".

נתניהו כבר שכר את שירותיו של עו"ד אריאל בולשטיין כ"יועץ ראש הממשלה לענייני המגזר". בישראל ביתנו מגחכים. כל פעיל שטח מחובר אצלנו למגזר הרבה יותר מבולשטיין, אומרים שם, "במקום לדבר על הבעיות הוא מצטט את ז'בוטינסקי". בולשטיין היה בעבר יד ימינו של ליברמן. עבר בהמשך לליכוד. היה ראש מטה העולים של נתניהו בעבר. במאמרים לאתרים שונים שיבח את מדיניות החוץ של נתניהו, בעיקר זו עם רוסיה.

זמן קצר אחרי שהתמנה לתפקיד התראיין בולשטיין לניוז.רו, שיחד עם ערוץ 9 והאתר מיג ניוז נחשבים לבולטים בקרב הקהל דובר הרוסית. הוא הסביר שם שהליכוד נעדר מהסצנה הרוסית בשל התחייבות לליברמן ("אני מקווה שאתם מודעים לכך שבמשך השנים אחת הדרישות של מפלגת ישראל ביתנו לגבי הליכוד הייתה אי־התערבות בעניינים הנוגעים לעולים"). דף המסרים מבלפור עובד שעות נוספות, חברי כנסת מהליכוד, פעילים ויועצים מפמפמים את המנטרה שתציף את מערכת הבחירות. איפה הייתם עד עכשיו, מדוע מצבם של העולים לא השתפר? התשובה בליכוד אחידה: זה לא אנחנו, זה הוא. ליברמן הבטיח לטפל בעולים, השארנו לו את הזירה. עכשו ניכנס בכל הכוח, נשלים פערים.

דמיטרי גנדלמן, שעבד בעבר בקמפיינים של הליכוד, יהיה אחראי גם בבחירות הקרובות על המגזר. האסטרטגיה עדיין מתגבשת, צוותי חשיבה עורכים סקרים, הנטייה תהיה לפנות למאות אלפים שרבים מהם בכלל לא הצביעו בבחירות האחרונות. במערכת הבחירות הזאת יתעלמו או יזלזלו בליברמן, כדי לרמוז שישראל ביתנו קטנה על הליכוד. מפלגת השלטון לא תתקוף מפלגה קטנה עם חמישה מנדטים, אלא תדגיש את הישגיה שלה ותלך על הראש של כחול לבן. "הסיפור של דת ומדינה וחוק הגיור ממילא נמצא בשוליים של התעניינות המגזר הרוסי", אומר גנדלמן ל'ליברל', "ואת זה אני אומר על סמך סקרים שלנו. הם מתעניינים בביטחון, בכלכלה, בפנסיות, בדיור הציבורי". עיקר המאמץ יופנה לתקשורת הרוסית ולרשתות החברתיות. "מה נעשה עם ליברמן", נאנח גנדלמן, "זו שאלת מיליון הדולר".

בינתיים הסקרים נוטים לטובתו של ליברמן. כמו נתניהו, גם הוא לא יוצא בבוקר לעבודה בלי סקרים. סקר העומק היקר והגדול ביותר ייערך בתחילת אוגוסט, עם סגירת הרשימות. כבר עכשיו נערכים שם סקרים שוטפים, כעניין שבשגרה.

חברים ויריבים

אריה דרעי

הם היו חברי אמת. דרעי וליברמן. הלכו יחד כברת דרך ארוכה, שיתפו פעולה. רק לפני פחות משנה הביאו לבחירתו של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים. דרעי אף ניסה לתווך בין נתניהו לליברמן, נחוש לעזור לנתניהו בהרכבת הממשלה. כישלון המאמצים גרר תגובה קשה של דרעי. טעיתי בענק, התברר שאני לא מכיר את ליברמן מספיק טוב, הכריז, ואף אמר שליברמן אינו דובר אמת, חזר בו מסיכומים ומסית. "אני עם ליברמן גמרתי", הודיע.

ליברמן, בתגובה, אמר ש"דרעי הוא חבר לשעבר". דרעי בתגובה על התגובה הכריז שליברמן "לא רלוונטי יותר. הוא יישאר מחוץ לממשלה הבאה. הוא לחוץ, היסטרי, מנסה לקושש קולות אבל הוא ייכשל כמו תמיד. הוא התנתק לחלוטין מגוש הימין".

מקורביהם הצטרפו למאבק. בירכתי לשלום את דרעי והוא פשוט התעלם ממני, אמרה יוליה מלינובסקי. ואילו שלמה בניזרי אמר בריאיון לאתר 'כיכר השבת' ש"ליברמן מתנהג כמו דוברמן. אתה מחוק. הוא כבר לא מוזמן לאירועים, הוא כבר לא מגיע. נגמר הסיפור".

האומנם? מקורב לדרעי אומר ל'ליברל' ש"בעניין האישי אין ספק שעבר משהו ביניהם; ברמה הפוליטית אין דבר כזה שאין דבר כזה. קשה לי לראות את ליברמן יושב בממשלה עם החרדים, אבל בסופו של דבר מה שיקבע זה מה שיהיה טוב לתפיסת העולם של אריה דרעי".

בצלאל סמוטריץ'

מה שני אלה לא אמרו זה על זה. סמוטריץ' על ליברמן: איש ציני וחסר אחריות, 30 שנה בפוליטיקה בלי שום חותם. היעד שלנו הוא להעלים את ליברמן. ליברמן על סמוטריץ': זה לא נער גבעות הזוי, זה רציני, לא נחזור לימי דוד המלך.

ואחרי הכל, אומר חבר הכנסת מוטי יוגב מהבית היהודי, "הפוליטיקה היא אם כל האפשרויות. לכולנו יש סולמות ערכים וכדי לקדם אותם אנחנו צריכים ליצור מצב של הסכמות בעזרת רוב, גם אם צריך לשם כך לסתום את האף. זה נשמע ציני אבל אלה החיים. בשורה התחתונה, אין לנו אנטי לליברמן באופן אישי. ודאי שיכול להיות מצב שנשב איתו בממשלה, אם כולם יחזרו לשכל הישר. זה לא קרה ליצחק רבין ולשמעון פרס? קרה. כל אחד עם עמוד השדרה ועם הערכיות שלו".

נפתלי בנט

אם יש שניים שנתפסו כאויבים של ממש הרי הם בנט וליברמן. בנט, שקיווה להיות שר הביטחון, תקף את מדיניות ליברמן במשרד ("חלשה ושמאלנית"), טען שהוא שכח מה זה להיות ימין. ליברמן כינה את הימין החדש מפלגת אופנה, אמר שבנט "מתקפל עד גובה הדשא" ומקריב את הביטחון ולגלג על שאיפתו להתמנות לתפקיד ("לבנט יש יותר סיכוי להיות שר ההגנה של אפגניסטן").

בעבר היו דווקא קרובים יחסית. ליברמן אף היה זה שהמליץ לבנט ולאיילת שקד, אז ראשי הבית היהודי, לא למהר להיכנס לממשלת נתניהו, עצה שזיכתה אותם לבסוף בתיק הנכסף, המשפטים לשקד.

גם היום, אומרים מקורביהם, הם ישתפו פעולה. "בסופו של דבר כולנו רוצים לראות ממשלת ימין, ובשביל זה נוכל לשבת ביחד", אומרת שולי מועלם, שעברה מהבית היהודי עם בנט ושקד לימין החדש. "יהיו ויכוחים בממשלה כזו, אבל עם קווי יסוד משותפים שניהם יוכלו לחיות בממשלה בשלום".

יאיר לפיד

הם לא מהססים להכניס זה לזה סנוקרת קלה (לפיד לליברמן: אל תוותר לנתניהו. ליברמן ללפיד: כשאזקק לעצה אתקשר אליך). הם יתחרו בכל הכוח על קולות הימין הרך, החילוני, זה שרוצה להכריע את עזה אבל לא מוכן להיות מוכרע על ידי החרדים. גם במגזר הרוסי צפויה להם מלחמה. ללפיד אמנם אין סיכוי להגיע לסבתות מהפריפריה, אבל ליברמן עשוי לנגוס את קולות המעמד הרוסי המבוסס, אלה שהצליחו כאן, שמרגישים כישראלים אבל עדיין מחפשים מנהיג חזק, חילוני, שאיננו נתניהו. בעבר הצביעו רבים ללפיד, הפעם יכולים חלקם לנדוד לישראל ביתנו.

למרות כל זאת, ההערכות גם בכחול לבן וגם בישראל ביתנו הן שליברמן ולפיד ישתפו פעולה. כבר דובר על השיח החברי והפרקטי ביניהם בעבר. ליברמן אמנם איים בתביעה על מי שפרסמו שהוא נפגש עם יאיר לפיד בווינה אחרי הבחירות, אבל לא צריך להרחיק עד לאירופה כדי להבין את עוצמת הפוטנציאל. לא ברור איך ומתי, איש לא יתפלא אם ליברמן ולפיד יהיו הבסיס של הקואליציה הבאה, אפילו אם לא גנץ יעמוד בראשה.

החרדים

קרע עם יעקב ליצמן הוא אינו דבר שקל לאחות. תשאלו את לפיד. למחרת פיזור הכנסת הכריז יו"ר אגודת ישראל שליברמן סחט את המפלגות החרדיות. "נזכור לו את זה", איים. עופות מוזרים, נקראו יוצאי ברית המועצות ב'המודיע', העיתון של חסידות גור. בשבילכם כולנו אותו דבר, סנט בו ליברמן. וזה רק קצה הקרחון. ליברמן מתחרה כרגע מול לפיד על תואר אויבם הגדול. ח"כ משה גפני (דגל התורה) כינה אותו כפוי טובה ורשע, האדמו"ר מסאטמר הרחיב את התואר ל"רשע גדול". דיונים אינסופיים מתנהלים באתרים ובעיתונים חרדיים, האם מן הראוי להתעלם מליברמן? "חשוב לא להתייחס, לא להיסחף אחריו, לא לתת לו במה", נכתב ב'המודיע', או להשיב לו כגמולו. כמו לחשוף את שיתופי הפעולה שלא היסס לרקום איתם.

בישראל ביתנו מגחכים. סקר פנימי חשף שהתעקשות מול החרדים מביאה אותם לעשרה מנדטים. בכל מקרה, בנסיבות המתאימות, ולמרות ההצהרות האחרונות של ליברמן, "הוא יישב איתם בממשלה", אומר מקורב לליברמן. "אנחנו שואפים לממשלה בלי סחטנות דתית, אבל אם החרדים יהיו מאוזנים ומתונים – אף אחד לא פוסל אותם".

הליכוד

כחצי שנה לפני בחירות 2013 סגרו בניו יורק ליברמן, נתניהו ומי ששימש כיועצם של השניים במערכות בחירות קודמות, ארתור פינקלשטיין, על איחוד רשימות. הציפייה הייתה לקבל 40 מנדטים לפחות, עם פוטנציאל ל־45. הסוף ידוע: רשימת הליכוד־ביתנו קיבלה 31 מנדטים, ירידה של 11 מנדטים מכוחן המשותף של השתיים בבחירות הקודמות. ליברמן, בכל מקרה, חשב שזו הדרך לשוב לליכוד ולהשתלב בתוכו עם מפלגתו – כדי לכבוש ביום מן הימים את מפלגת השלטון. בכירי המפלגה עשו הכל כדי לחסום איחוד. נתניהו, כמובן, לא סייע לליברמן. העדנה הרגעית ביחסי השניים נגמרה די מהר.

פעילי הליכוד מתקשים לראות שוב תסריט כזה על הפרק. "אנשי כחול לבן לא יצטרפו לממשלה של ביבי", אומר פעיל ותיק. "הלוואי שליברמן היה מצליח ליצור תסיסה בליכוד שהייתה גורמת לנתניהו ללכת, אבל זה לא יקרה. נתניהו מצליח להעביר במזכירות הליכוד כל החלטה שהוא רוצה".

–

מילות סיכום, מפי ח"כ לשעבר בישראל ביתנו:

"אין לי ספק שליברמן יצר את המהומה ומנע את הקמת הממשלה. הוא היה בטוח שנתניהו פגיע, חלש, וניסה ללחוץ עליו עד הסוף. ההיגיון היה פשוט: ליברמן יגיד לא לממשלת ימין, הליכוד יתמרד נגד נתניהו וראש הממשלה ילך הביתה. זה לא קרה. אני לא בטוח שליברמן נכנס לדיכאון. בדיוק להפך. יש בו ילדותיות מסוימת, הוא מכסה עליה עם שליטה עצמית וקשיחות, אבל אני די בטוח שהוא נהנה מכך שהוא זה שהוציא את כל המערכת מאיזון. לא היה לו מה להפסיד. הוא כבר היה שר חוץ ושר ביטחון. שר אוצר, התפקיד הבכיר שיכול להתאים לו, זה עבודה קשה, אי אפשר לנסוע לבלות במינסק, וינה או באניה לוקה, המקומות החביבים עליו. הוא אוהב נוחות, כבוד עצמי ואת האפשרות לעשות בלגנים, ואת כל זה יש לו בשפע עכשיו. על פי החשיבה הסובייטית, שמאפיינת את ליברמן, כמה שיהיה רע יהיה יותר טוב. עכשיו רע, וזה טוב".

–

• אלף הזהויות של אביגדור ליברמן | פרופיל פוליטי מאת רונית ורדי
• דרכו של בנימין נתניהו בדרך לקלקול המערכות הציבוריות בישראל // אמיר אורן