fbpx

המחסל // מאת שרה ליבוביץ'-דר

0

אביגדור ליברמן לא מצמץ מול נתניהו, והכשיל אותו בדרך לממשלה חמישית וחסינות ממשפט. איך זה נראה מאחורי הקלעים, כיצד התחדשה 'ישראל ביתנו' אחרי הזעזועים שעברה, ואיך נערכים שם – ומולה – למועד ב' של הבחירות? 

 

ביום הבחירות ב־2015 בשעה שמונה בבוקר הגיעה קסניה סבטלובה, אז מועמדת לכנסת ברשימת המחנה הציוני, להוסטל של עולים באשדוד. "ניסינו לעשות חריץ ברשת הקשרים של ישראל ביתנו. העולים ישבו על ספסלים בחוץ. קיווינו לדרבן אותם להצביע למחנה הציוני, אבל התברר שהם כבר הספיקו להצביע לליברמן וחזרו לנוח על הספסל, וכל זה עד השעה שמונה בבוקר. הפעילים של ישראל ביתנו נטועים בקהילה, הם לא מגיעים ברגע האחרון לפני הבחירות. הם שם כל הזמן".

 

הקמפיינים יתעוררו בסוף הקיץ, כשבועיים־שלושה לפני הבחירות, לשם מכוונים את הכוחות, את האש, את ההצהרות הגדולות. בישראל ביתנו המערכה מתבשלת הרבה לפני שכולם הציבו את הסירים על האש. לא רק עשרות אלפי הסבתות מהפריפריה, כפי שמכונות המצביעות הנאמנות של ליברמן בכל רחבי הארץ, גם אנשי ימין שחולמים על מדינה ללא כפייה דתית יהיו מאגר הקולות שממנו תשאב המפלגה החוגגת 20 שנה. הם מקווים להגיע למינימום של שמונה מנדטים, ומי יודע, אולי לחזור למספר דו־ספרתי. אנחנו לא באופוריה, אומרים שם, "אבל אין ספק שעלינו על משהו שמדבר להרבה ישראלים. שרק ימשיך ככה", אומר ל'ליברל' מקורב לליברמן.

 

המפלגות האחרות מתחבטות ומתלבטות, תוהות איך לעצור את ליברמן. נתניהו ממנה יועץ לענייני יוצאי חבר העמים, מעלה קמפיין מוקדם בשפה הרוסית. יש אומרים שגם עודד את המרוץ לכנסת של רון קובי, ראש עיריית טבריה, שיוצא נגד החרדים. בינתיים ליברמן שועט קדימה, קובע סדר יום, גורר את כולם אחריו, גם את ראש הממשלה. מוריד את הכפפות מול שותפו והבוס שלו לשעבר, משהו שבשום מפלגת ימין אין אומץ לעשות באמת.

 

"ליברמן כל הזמן במערכת בחירות, קצת כמו ש"ס", אומר גבי וולפסון, פרשן פוליטי באתר ניוז.רו. "הוא מתראיין בלי סוף לתקשורת הרוסית, נפגש לתדרוכים עם עורכים ועיתונאים, לישראל ביתנו יש קבוצות בפייסבוק שמעבירות את המסרים שלהם. ליברמן עמוק בקמפיין". ישראל ביתנו כבר העלו כמה סרטונים לרשתות החברתיות והציבו שלטי חוצות ("לא למדינת הלכה"). קשה לזוז בירושלים בלי להיתקל בהם. במפלגה מעריכים שבעיר הבירה יצליחו לסחוף אליהם את מאוכזבי נתניהו. ליברמן מגויס למערכה. פה הוא מבקר במסעדת טעמי במרכז ירושלים, יום לפני סגירתה המתוקשרת ומהגג על הקשר שלו לעיר ("הטעם האותנטי של ירושלים של פעם, אליו אתגעגע מאוד"). והנה הוא פונה למאגר מצביעים אחר, משוטט בין הדוכנים בשבוע הספר בתל אביב, משוגר לאינסטגרם של צעירות נלהבות.

 

אפילו ההכרזה על כפיית ממשלת אחדות הייתה חלק מהקמפיין. ניסיון שהשתלט על סדר היום הפוליטי לזמן ממושך והפתיע את הבית בבלפור. וזו רק ההתחלה, צפו להפתעות מרעישות הרבה יותר, אומר ל'ליברל' אדם המקורב אליו, ורומז על אירוע שבו נאום של ליברמן ירעיש את אמות הסיפים. אני מציע לך לא להחמיץ, הוא אומר ודוחק בי להגיע.

 

 

הקרב מול נתניהו

מערכת הבחירות תהיה מלוכלכת, מנבא המקורב לליברמן, ומתכוון למאבק בין חברי העבר איווט וביבי. זו תהיה מלחמה פסיכולוגית ומילולית שכמוה לא ידענו כאן. כבר עכשיו כל ניואנס נשקל, כל ריאיון עיתונאי נסרק במסרקות בחיפוש אחרי סדקים, חולשות, לא רק מי ימצמץ ראשון אלא מי ייכנע, מי ישכב על הרצפה אחרי נוקאאוט. גם ליברמן וגם נתניהו לא טירונים, הם מכירים זה את זה, יודעים איפה ללחוץ. והם לוחצים. בקמפיין הבחירות, במהלך המו"מ הקואליציוני, ומאז ההכרזה על פיזור הכנסת. שלושה חודשים של שיכרון חושים.

 

האש התחממה עוד בקמפיין הקודם. בישראל ביתנו מתקשים לסלוח למה שהם מכנים התרגיל של נתניהו. ליברמן התחייב להמליץ על נתניהו לנשיא ולהצטרף לממשלת ימין, שום גנץ ושום נעליים. בתמורה הבטיחו בליכוד לא להתקרב לקול הרוסי, להשאיר את המגזר לליברמן. כמיליון מצביעים דוברי רוסית, 15 מנדטים. כחמישה הולכים באופן מסורתי לליכוד, ארבעה לישראל ביתנו. בליכוד לא התכוונו לוותר על השפע הזה. במהלך הבחירות טפטפו שם מסרים. ושלושה ימים לפני הבחירות נתניהו התראיין לכלי תקשורת רוסיים. בישראל ביתנו מעריכים שנתניהו שתה להם כך שני מנדטים לפחות. הכעס שם עדיין מבעבע. כשליברמן טוען בכל הזדמנות שאצלו מילה היא מילה, הוא גם מכוון לנתניהו, מה הוא חושב על המילה שלו.

 

על הרקע הזה קשה היה להתחיל לנהל מו"מ רציני. המסלול לכישלון היה על השולחן. הזחיחות של נתניהו מחד והזעם המצטבר ורב־השנים של ליברמן מאידך – נכחו בטרם שריקת הפתיחה. ואם זה לא מספיק, הם היו צריכים להתנהל מול יריב לוין, שהוביל את המו"מ מטעם הליכוד. למשך זמן קצר בסוף 2018, תחילת 2019, שבועיים וחצי למען הדיוק, לוין היה מ"מ שר הקליטה. הוא מיהר לפטר את מנכ"ל המשרד אלכס קושנר, מקורבו של ליברמן. קושנר, מקום שמיני ברשימת ישראל ביתנו, היה חבר בצוות המו"מ של ישראל ביתנו. זה מול זה ישבו בכפר המכבייה המפטר והמפוטר. דם רע היה בחדר. כולנו בסופו של דבר בני אדם, אומר המקורב לליברמן.

 

עודד פורר, קושנר וכמה פונקציונרים מפלגתיים, ביניהם מנכ"לית המפלגה אינה זילברגרץ והדובר אריה וישנבצקי, היו אחראים על ניהול המו"מ. על השולחן היו הגדלת הפנסיות לקשישים, ראשות ועדת הפנים של הכנסת, חוק הגיוס כמובן – ועוד כמה עניינים. בישראל ביתנו הייתה תחושה שצוות הליכוד לא ממהר להיענות לדרישות. "הם ניהלו את המו"מ כאילו כדי לפוצץ את זה. הם הסכימו שנשב בראש ועדת הפנים, אבל רק חצי קדנציה. לגבי בדיקות דנ"א לעולים הסכימו לאיזשהו נוסח מעורפל. על הפנסיות אמרו שזה יקר מדי, הרבה כסף. אבל גם לחרדים הבטחתם הרבה כסף, אז למה לא לפנסיות? הם סירבו להראות לנו סיכומים עם הסיעות החרדיות. למדתי עליהם מהתקשורת וממקורות נוספים. כשכבר הסכימו, לא היה מה להראות לנו מפני שהם לא חתמו על שום הסכם. התחושה שלנו הייתה שהמו"מ נוהל ברשלנות", אומר פורר. לוין, מצידו, טען שישראל ביתנו הגיעו עם דרישות בלתי אפשריות, שלושה שרים וחמישה תיקים. בישראל ביתנו כינו אותו בתגובה "שקרן אולטימטיבי".

 

בכל מקרה, לכולם היה ברור שצוותי המו"מ הם סייד קיק. הדיל המשמעותי ייסגר בפגישות בין נתניהו לליברמן. הם נפגשו שלוש פעמים, שוחחו גם על החסינות של נתניהו. ליברמן אמר שמבחינתו ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. "הייתה תחושה שראש הממשלה רוצה שנתחייב לנושאים שחשובים לו", אומר מקורב לליברמן. הם דיברו על חוק הגיוס ועל מדיניות ישראל בעזה. עם כל הכבוד לחוק הגיוס, מתווה מפותל שכמעט איש אינו מבין, עזה חשובה יותר. שם הם דווקא הגיעו להסכמות יחסיות, עד כמה שאנחנו יכולים לתפוס באופן שפוי מדיניות ביטחונית כקלף פוליטי במו"מ קואליציוני. אבל זו התקופה.

 

 

הסוגיה הביטחונית

אחרי שנתיים וחצי במשרד הביטחון, ליברמן היה זקוק להכרזה שראש הממשלה מקבל את עמדותיו הביטחוניות. בנובמבר 2018 ליברמן התפטר, לאחר שנתניהו מסמס את כל דרישותיו למדיניות תקיפה יותר בעזה. חצי שנה של מתיחות גבוהה הסתיימה בפיצוץ. "הוא רצה לתת עדיפות לעזה, הצבא סבר שביטחון הצפון קודם", מסכם בכיר לשעבר במשרד הביטחון.

 

נתניהו, כמו גם הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, התעלמו הלכה למעשה מליברמן. כשניסה לעצור העברת דלק לרצועת עזה, נתניהו הגביל את סמכויותיו. בישיבות הקבינט המדיני־ביטחוני נתניהו הראה לכולם מי הבוס, העביר תחושה שהוא לא סופר את ליברמן, יצר מסלול דיבור ישיר עם הרמטכ"ל מעל לראשו של שר הביטחון. "ההרגשה הייתה שמזלזלים בליברמן, שהוא לא הצליח להשפיע", אומר אלוף לשעבר שמכיר את החדרים המדוברים. "הוא לא דיבר בשפה שהצבא מבין, פעל כפוליטיקאי, לא הקיף את עצמו בצוות מקצועי של אנשי צבא לשעבר".

 

ההישג היחיד של ליברמן כשר ביטחון, אומר אותו אלוף, היה מינויו של אביב כוכבי לרמטכ"ל מעל לראשו של נתניהו, שהעדיף את אייל זמיר. "אבל גם זה לא הישג משמעותי במיוחד מפני שהצבא רצה את כוכבי. ליברמן לא נלחם כאן בכוחות גדולים, הוא פשוט זרם עם הרצון של הצבא". ליברמן מתגאה בפעילותו נגד איראן בסוריה, ש"נעשתה בפרופיל נמוך", בהרס 17 מנהרות טרור ובחיסול 240 מחבלים, לצד עשרות הישגים נוספים – מסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים ועד הקמת שכונות מגורים לאנשי קבע.

 

נתניהו הוסיף להלום בליברמן גם אחרי שהאחרון עזב את משרד הביטחון. הוא לבש את הבאטלדרס ולקח את תפקידו, בשילוב הידוע שעשו בעבר בן־גוריון, רבין וברק, הצטלם בכל הזדמנות בתרגילים מבצעיים, באימונים ובטקסים, ומכר עצמו כשר ביטחון חלומי, במקביל להיותו ראש ממשלה שצריך להתמודד עם תיקים פליליים כבדים. "ליגה אחרת", כולנו זוכרים. במקביל קידם את מכירת תעש לאלביט, עסקה שליברמן עיכב מחשש להדלפת ידע ביטחוני. השאיפה של ליברמן להקים חיל טילים תהפוך, כפי הנראה, לאות מתה. אם כי ראש הממשלה נזהר שלא לשבור את הכלים. עופר וינטר, המזכיר הצבאי של שר הביטחון, נשאר בתפקידו גם אחרי עזיבת ליברמן. כך גם מקורבו האולטימטיבי של ליברמן, שרון שלום, רל"ש שר הביטחון. פגיעה בהם הייתה הכרזת מלחמה של ממש. נתניהו, לעומת זאת, פיטר את יועץ שר הביטחון להתיישבות, קובי אלירז, שעבד צמוד לליברמן, אבל לא היה מינוי ישיר שלו. שם נתניהו בעיקר הסתבך עם כמה מתנחלים.

 

הכרזה של נתניהו על שינוי המדיניות בעזה הייתה יכולה להיחשב לניצחון שיחזיר את ליברמן לחיק הקואליציה. אבל כבר לא בטוח שזו תהיה דרישתו המוחלטת. ודאי לא בממשלת אחדות. "עם כל הרמטכ"לים בכחול לבן, ליברמן מבין שאין טעם להתעקש על משרד הביטחון", אומר מקורבו. אחרי הבחירות ידרוש כפי הנראה את תיק האוצר או החוץ.

 

 

המתווכים נכשלים

בחזרה למו"מ הקואליציוני. כמה וכמה שליחים ניסו לרכך את האווירה בין הצדדים. ביניהם אריה דרעי ואיש העסקים הבריטי שמואל חייק, יו"ר קק"ל בריטניה, המקורב לליברמן ולאחרים בצמרת הפוליטית בישראל. נתניהו לא התכוון להודיע על שינוי המדיניות בעזה, והיה בטוח שליברמן יוותר על הניואנסים הדקים של חוק הגיוס. שברגע האחרון ייסוג וירוץ אל חיק הקואליציה. היה לו על מה להישען. בליכוד חשבו שליברמן עייף, חסר אנרגיה, ייכנע לבסוף. בניסיון להחלישו הורו בבלפור ללכת לו על הראש. ההוראה חיש קל התחלפה, כשהתברר שהכיסוח מוסיף לו נקודות. ליברמן, מצידו, ביקש מחברי הכנסת שלו לחדול מראיונות כדי לא להבעיר אש. גם הוא היה בטוח שנתניהו, החלש והמפוחד תחת איום כתבי האישום, ייכנע לדרישותיו.

 

והיה המו"מ עם אבי גבאי. בישראל ביתנו אומרים שידעו על המגעים בין הליכוד לעבודה, עוד ביום לפני הפרסום. על פי מקורב לליברמן, הם החליטו לא לחשוף את המו"מ הזה. תנו לראש הממשלה להסתבך בבור שהוא כורה לעצמו, הורה ליברמן למי שהורה.

 

בלוחמה הפסיכולוגית שהתנהלה בין נתניהו לליברמן היו אינספור עקיצות קטנות שנועדו לבלבל את היריב. ליברמן מומחה בזה. כך ביום פיזור הכנסת, כשנראה יושב במזנון עם גדעון סער, סדין אדום בבלפור. "תראו מי פתח שולחן בשעה כזאת", כתב יאיר נתניהו בעקבות התצלום המתעד את השניים. הבן, אגב, מרבה לטפל בליברמן ברשתות החברתיות ("אחיי מברית המועצות, ליברמן יורק עליכם. הבית שלכם הוא הליכוד").

 

ליברמן גם נפגש פעמיים עם איילת שקד, אויבת המשפחה. במקביל הידק את יחסיו עם מי שעבד לצידו בעבר, שי בזק שהיה דוברו של נתניהו בקדנציה הראשונה. מנהל ההסברה בקמפיין האחרון של ישראל ביתנו היה אורי גינוסר, בעבר הדובר של נתניהו כשהיה שר האוצר. אלינה ברדץ'־יאלוב, שעבדה עם נתניהו, היא הדוברת של ישראל ביתנו. כולם מכירים את נתניהו היטב, עם כל השטיקים והטריקים. וזו רק ההתחלה. פרק ב' יהיה הרבה יותר יצרי, מלא בהפתעות.

 

 

הסיעה בכנסת

הכרזת ליברמן על כוונתו לכפות ממשלת אחדות הותירה את חברי הכנסת של המפלגה פעורי פה. חלקם ניחשו שהוא מכין הפתעה, בשיחות פנימיות דיבר על חזרה לשפיות נורמלית, הם לא ידעו מה תהיה אותה שפיות. ב־20 שנותיו כיו"ר ישראל ביתנו כבר העלה ליברמן לא מעט אג'נדות חדשות, כולן נורמליות לשעתן. מי תיאר לעצמו שהפעם הוא הולך להטיל פצצת מצרר כזו.

 

ממודרים, מפוקחים, נשלטים על ידי הבוס כמעט לחלוטין, ארבעת הח"כים של ישראל ביתנו, חוד החנית של המאבק, נשלחו לקרב בטרם ירו אויביהם אפילו ירייה אחת. רואים אותם בכל ערוץ, שומעים אותם בכל תחנה, מדקלמים את המנטרות שנקבעו מלמעלה. ליכוד ב', יש שיאמרו. האסטרטגיה מתגבשת באופן טבעי, המשך ישיר של המו"מ הקואליציוני. ליברמן כמגן החילוניות, כחומה בצורה נגד הכפייה הדתית, בעד יד קשה בעזה וממשלת אחדות, נלחם בגירעון התקציבי. כפי שאומר המקורב לליברמן: "לא קמים בבוקר ואומרים 'נעשה היום משהו'. הכל מדויק ומתוכנן".

 

ליברמן מייחס חשיבות עצומה לתקשורת. מפקח על מוצא פיהם של נבחריו. עובר על תמלילי הראיונות ומעיר הערות, מציע כיוונים, מתדרך ומנווט. אלי אבידר מתראיין בנושא הערבי ואחראי על הטרנדיות. הוא זה שנשלח, למשל, למצעד הגאווה בירושלים. יבגני סובה פונה לצעירים דוברי הרוסית, דור ה־1.5, אלה שעלו, כמוהו, בגיל צעיר, או נולדו כאן, למדו פה, שירתו בצבא אבל מרגישים חלק מהמגזר. עודד פורר עוסק בעניינים פרלמנטריים וכלכליים. יוליה מלינובסקי פונה אל העולים הרוסים המבוגרים יותר.

 

הם קשורים בקבוצת ווטסאפ פנימית ללא ליברמן. הבוס לא מחזיק טלפון חכם. חושש מהדלפות. אגב, גם נתניהו אינו מחזיק כזה. הם דומים יותר ממה שאתם חושבים. ליברמן נהג בעבר להיפגש עם מכרים בחוף הים, הרחק ממכשירי האזנה אפשריים. בפגישות מסוימות נדרשו נוכחים לשים את הטלפון שלהם בפריזר. ממש כך. הוא משוחח בטלפון עם חברי הכנסת לעיתים תכופות. ישיבות נערכות כל שבוע במטה המפלגה באור יהודה. "אצלנו כל אחד מביע דעה ואז יו"ר המפלגה מקבל את ההחלטות. אין דמוקרטיה מוחלטת. כמו בשדה הקרב, ליברמן נושא באחריות", אומר אחד הח"כים.

 

שליטתו נפרשת הרבה מעבר לראיונות בתקשורת. הוא שבוחר את המועמדים לכנסת, בעיקר על פי נאמנות אישית. רובם מכרים ותיקים. הוא לא רוצה עוד מקרים כמו של שרון גל, שליברמן נתן לו כרטיס כניסה לכנסת ואכל מרורים בעקבות זה. ההיכרות עם אלי אבידר נמשכת למעלה מעשר שנים, עוד מהתקופה שבה כיהן אבידר כמנכ"ל הבורסה ליהלומים. פורר היה מנכ"ל משרד הקליטה של סופה לנדבר. מלינובסקי פעילת מפלגה ותיקה בחולון.

 

 

הוא יסדר

באופן רשמי ועדה שנקראת בישראל ביתנו 'ועדה מתמדת' בוחרת את חברי הכנסת. ליברמן ממליץ, הוועדה עורכת ראיונות קצרים. כנראה אין אף אחד שמבין בשביל מה כל ההצגה הזו. יבגני סובה, למשל, עבר את הוועדה בקלות. למרות שאינו חבר מפלגה, ליברמן הביא את מועמדותו; הוועדה לא התנגדה. גם מרכז המפלגה הוא חותמת גומי של הבוס. למעלה מ־100 חברי מפלגה מתכנסים אחת לכמה חודשים כדי לדון בנושאים שונים. כך אישרו את רשימת המועמדים של ליברמן באירוע רב־משתתפים באשקלון. בשביל מה קיים מרכז המפלגה, אני תמהה בשיחה עם מקורב לליברמן. "מה זאת אומרת בשביל מה, בשביל לאשר החלטות".

 

ליברמן הוא גם זה שמחליט על סיום תפקידם של חברי הכנסת, אירוע לא פשוט עבור חלקם; תשאלו את סופה לנדבר, שעדיין לא נרגעה מסילוקה מהרשימה. יחד עם רוברט אילטוב החזיקה בשיא מפלגתי, כשהצליחה לשרוד ארבע כנסות בישראל ביתנו. רק ארבעה חברי כנסת ב־20 שנותיה של המפלגה החזיקו מעמד במשך שלוש כנסות. רובם הלכו הביתה אחרי קדנציה אחת או שתיים. גורלם של אילטוב ולנדבר נגזר בעקבות סקרים שהראו כי ציבור הבוחרים התעייף מהאריות הוותיקים. לנדבר נתפסה כבעלת גינונים סובייטיים. השניים נפרדו מהכנסת יום לפני הצגת הרשימה החדשה. "לא ציפיתי שזה יקרה אבל זה קרה. אין מילה שמתאימה לסיטואציה", אומרת לנדבר בכאב ניכר.

 

חברי כנסת של ישראל ביתנו יודעים לאן נקלעו, אומר ח"כ לשעבר, שעדיין לא רוצה להיחשף. הם מקבלים כבוד, שכר נאה, בתמורה מעניקים נאמנות מוחלטת. "במקרה שלי, אחרי זמן־מה היה ברור שאנחנו על מסלול התנגשות. לא רק שלא הסכמתי לחלק מהבקשות של ליברמן, הוא גם לא אהב את הבולטות שלי בתקשורת".

 

חלקם עושים את זה מתוך הערצה לבוס, בטוחים שהוא גאון. לא השרים ולא הח"כים של המפלגה יעסיקו יועצים, או אפילו נהגים, בטרם קיבלו את האישור של ליברמן. במקרים רבים הוא פשוט מצניח עליהם את בעלי התפקידים. שרי המפלגה התייעצו תמיד עם הבוס בנושאים של משרדם. חברי הכנסת ממוצא רוסי, שמגיעים מלב המגזר, סרים למשמעתו של ליברמן בקלות, בטבעיות. הישראלים מרדנים יותר, לא תמיד מוכנים ללכת אחריו. אליעזר (צ'יטה) כהן זוכר ויכוחים קשים עם ליברמן שבסופם הוסכם על פרישתו. "המפלגה מנוהלת על ידי אדם אחד. הוא זה שמחליט מי עושה מה, מי יבוא ומי ילך. אני הצטרפתי לבקשתו כשבישראל ביתנו דיברו על חוקה. אחר כך הוא עבר לחילופי שטחים. אמרתי לו, אדוני, זה קשקוש, זה לא מוצא חן בעיניי. עוד באותו יום עזבתי. לי היה חופש פעולה בסיעה, הצבעתי איך שאני רוצה, אף אחד לא נגע בי. הייתי הפרענק היחיד בין הרוסים, הם דיברו ביניהם רוסית, חצי מהזמן לא הבנתי על מה הם מדברים. חלקם הרימו את האצבע בכנסת על פי מה שליברמן החליט. היחידה שלא פחדה מליברמן הייתה פאינה קירשנבאום, תבדקי איפה היא היום". בשורה התחתונה, מסכמת סופה לנדבר, "ליברמן מחליט. זו הרי מפלגה שהוא הקים".

 

בינתיים מקומם של ארבעת הח"כים שנבחרו לאחרונה – עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי ואלי אבידר – מובטח גם ברשימה הקרובה. ליברמן הודיע שלא יערוך שינויים. פרשן בתקשורת הרוסית מעריך שליברמן יעמוד בדבריו באופן חלקי. עד המקום השמיני הכל בסדר; משם והלאה – לא בטוח. ליברמן עשוי לרענן את הרשימה, להוסיף כמה שמות מוכרים. יש שמדברים על אותו שי בזק, למשל. בזק מכחיש בתוקף. יש שמהמרים על אילן שגיא, אביו של ארז שגיא ז"ל שנהרג ב'צוק איתן', שהודיע על תמיכתו בליברמן ("דרכו העיקשת למיגור טרור"), או על אחד מעורכי הדין של אלאור אזריה.

.

איור: דניאל גולדפרב

 

 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. רוצים לקרוא את המשך הכתבה? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

שתף