fbpx

"בזמן שאנחנו מרוויחים כסף, אנחנו צריכים למצוא פתרונות חברתיים" | נויה מטלון

מאמין בכלכלה הישראלית ובדור הצעיר, מאמין שהעולם יהיה טוב יותר, ואולי אפילו הסכסוך הישראלי־פלסטיני יתקדם לקראת פתרון – בזכות כלכלת וחשיבת אימפקט. אחרי מפגש עם נציגי דור ה־Z בכנס "ליברל", ראיון מיוחד עם סר רונלד כהן

0

בין אם אתם מבינים במהפכת האימפקט ובין אם לא, סר רונלד כהן הוא איש מרשים. בכנס "Impact as a Currency" של "ליברל", הוא נראה מלכותי כמעט. לבוש חליפה מדוגמת, עם חיוך של אחד שראה הרבה ונימוסים בריטיים שהולכים לפניו, כהן לא בא לשיחות חולין. הוא הגיע ממוקד כדי לעצב מחדש את התפיסה של הקהילה העסקית. 

גם הספר שלו, "אימפקט", שראה אור כעת בעברית, לא נפתח בהקדשה רגילה בת כמה שורות נוגות, אלא בהקדשה ארוכה, המודה לכל שותפיו למהפכת האימפקט: החל במשפחתו וכלה בשותפיו העסקיים. את תולדות ה"אימפקט", שעליו קראתם גם בעמודים הקודמים, הוא מייחס לשני בחורים בני 30 שנכנסו למשרדו בשנת 2010. 

באותן שנים הראו הסטטיסטיקות ש־60% מהאסירים חוזרים לכלא בתוך שנה וחצי. הם ניסו להתמודד עם התופעה הזו באמצעות קישור בין צמצום מספר האסירים לתשואה כספית למשקיעים. העיניים של כהן רצות אחורה, נזכרות ברגע ששינה את חייו. "אמרתי להם, וואו, מצאתם את המפתח לשוקי ההון עבור יזמים חברתיים", הוא מתאר. "זו הייתה ממש הלידה של תנועת האימפקט, אם תרצי לקרוא לזה ככה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיה לנו נייר ערך שאיזן את הסיכון־תשואה באימפקט". 

זו לא האחריות של הממשלה לדאוג לעזור לחלשים?

"בכלכלת אימפקט אתה משתמש בשווקים פרטיים כדי להשיג את טובת הציבור. אפשר לעשות את זה עם עזרה ממשלתית לאורך הדרך, אבל ממשלות איטיות מאוד בהבנה ובשימוש בהשקעות אימפקט. הממשלות רגילות לשלם כסף בכל שנה כדי לנסות לעזור לאסירים, הן לא רגילות להגיד נשלם לך, המשקיע, עבור כל אסיר שמשתלב בשוק העבודה במקום לחזור לכלא. ככה המשקיעים ירוויחו, והתוצאה החברתית תהיה טובה יותר".

ממשלה מחפשת פתרונות

כהן נולד במצרים, אך עזב ללונדון בהיותו ילד בעקבות מבצע סיני, וניכר שההיסטוריה שלו מדברת בשם עצמה – ילד מהגר בלונדון, שלמד באוקספורד בזכות מורה אחד שהאמין בו, והפך לאיש עסקים מצליח ולאבי כלכלת האימפקט. "אבא שלי היה עובד בודד בבנק במצרים, ובגיל 30 הקים עסק ליבוא־יצוא", הוא מספר. "לא הלכתי בעקבותיו, וכשהגענו לאנגליה והוא איבד הכל. אבא התחיל מיזם טקסטיל עם דוד שלי, שהוא מהנדס טקסטיל. האמת היא שהעסק נכשל, והוא היה חייב לסגור אותו. הזמנתי אותו לבוא לעזור לי באייפקס (קרן השקעות וקרן הון־סיכון בינלאומית – נ"מ) ועבדנו יחד במשך 18 שנים. זה היה נפלא".

אז מה גרם לכהן לעזוב את העולם הנוצץ ולהתחיל את השילוב, שבשעתו נראה מוזר, בין השקעות הון־סיכון לתיקון חברתי? התשובה מתחילה אי שם בשנת 1998, ונראית שייכת יותר לתסריטים שמפיקה אשתו שרון הראל, שעליה הוא מדבר בהערצה כמעט. 

"בשנת 1998 אמרתי לשותפים שלי באייפקס שאעזוב ב־2005, כשאהיה בן 50. אני לא רוצה שעל המצבה שלי יהיה חרות "הוא היה יכול להביא החזר שנתי על ההשקעה בשווי 30%". בשנת 2000 ישבתי במשרד בלונדון ועסקתי בהעברת בעלות לשותפים שלי, ופתאום קיבלתי טלפון ממשרד האוצר הבריטי. 'הסתכלנו על הנושא של עוני, ולא משנה כמה כסף אנחנו מסיטים לשם, אנחנו לא מצליחים לעשות בו שינוי', אמרו לי. 'תוכל לבדוק איך כדאי לנו להתמודד עם זה בעיניים יותר יזמיות?'". 

לדברי כהן, מלכתחילה הוא נכנס לעולם ההון־סיכון עם שליחות לעזור לחברה. "זה נתן לי את ההזדמנות להסתכל לעומק על איך המערכת שלנו מתמודדת עם בעיות חברתיות", הוא אומר. "הבנתי שיש לנו ממשלות שמבזבזות כסף בצורה לא יעילה כל כך. יש לנו פילנתרופים שנותנים חלק מהכסף, אבל הכסף עדיין משאיר את ארגוני הצדקה קטנים וחסרי פרוטה. הסיבה שלא הצלחנו להתמודד עם כל המשברים החברתיים, וגם עם משברים סביבתיים, היא שלא הבאנו את עולם ההשקעות להתמודד איתם".

עם התובנות הללו כתבו כהן ושותפיו דוח מיוחד בעקבות השיחה. "כתבנו בו שאנחנו צריכים חדשנות כדי לחבר בין יזמים חברתיים לבין השווקים הפיננסיים ושוק ההשקעות", הוא אומר. "כדי לעשות את זה, צריך ליצור ארגון השקעות, בנק השקעות חברתי. הארגונים הללו יכולים ליצור ניירות ערך שיאפשרו את המטרה החברתית. בעשור שלאחר מכן יצרתי כמה ארגונים: חברת ההון־סיכון וקרן ההשקעות הפרטית הראשונה שעוסקת באימפקט –"Bridges". לקחנו נכסים שלא נתבעו דרך חקיקה ממשלתית, כדי להשקיע אותם במטרות חברתיות. בסופו של דבר, קיבלנו כך 400 מיליון פאונד". 

כיום האימפקט נמצא בפריחה, אם כי בישראל הוא עדיין בחיתוליו. כהן, שחי על הקו בין ישראל לארצות הברית ולאנגליה, מנסה לאבחן את תמונת המצב. "הנוף הפוליטי בשלוש המדינות הללו שונה מאוד", הוא אומר. "אין ספק שיש תנועה ימינה בשלושתן, אבל המדיניות שונה. בבריטניה זו הייתה הממשלה שהתחילה את כלכלת האימפקט: נותנים לאנשים הטבות מס כדי להשקיע באג"ח חברתי, יש בנק להשקעות חברתיות שהביא לא מזמן 3 מיליארד פאונד לארגונים במגזר החברתי. ממשלת ארה"ב התייחסה להשקעות האימפקט כנושא א־מפלגתי, יש גם רפובליקנים וגם דמוקרטים שמצדדים בה. אובמה ניסה להביא תקציב גדול מאוד, שבסוף הסתכם ב־500 מיליון דולר, לא משמעותי מאוד. פה, בישראל, נפתלי בנט מבין את כלכלת האימפקט. הוא חתם על אג"ח חברתי ברהט. אני חושב שהוא מבין בתשלום עבור הצלחה, אבל מעט מאוד שרים אחרים באמת דחפו את זה. אני מאמין שזה עשוי להשתנות. 

"בכל המדינות הללו", הוא ממשיך, "יש בעיות חברתיות. התקציב הממשלתי לחוץ, ולכן יש פחות כסף להוציא על נושאים חברתיים. יש לממשלות סיבה טובה לומר: 'אפשר להשתמש בשווקים הפיננסיים כדי לארגן את סדרי העדיפויות שלנו בצורה יעילה יותר'. מה שאנחנו רואים זה שהערכים השתנו. גם הטכנולוגיה פסעה צעד ענק קדימה, והשקיפות מגיעה לאימפקט. זה משנה את המסלול של הקפיטליזם, וזה מביא אותנו למצוא פתרונות חברתיים בזמן שאנחנו מרוויחים כסף, במקום ליצור בעיות". 

כלכלה של ילדים 

בכנס הראשון של "ליברל", שעסק באימפקט ונערך לפני כשבועיים, התמקדנו בדור ה־Z, שאני חלק ממנו – דור שגדל עם הטלפון ביד ומפתח מודעות פיננסית בגיל צעיר מאוד. "המילניאלס והממשיכים שלהם הם 60% משוק העבודה בארה"ב", אומר כהן. "הם כבר לא מיעוט, ואנשים לא מבינים את זה. אנשים צעירים מביאים דרכי חשיבה חדשות וטכנולוגיות חדשניות. הרעיון שסטארט־אפ יכול לעקוף את IBM בתוך 25 שנים נשמע משוגע לחלוטין בעבר, אבל היום כל אדם צעיר שיש לו חשיבה יזמית רואה מה השיגו לפניו ורוצה להשיג אפילו יותר. החלוצים של המהפכה הם הדור הצעיר. גם כצרכנים, גם ככישרונות וגם כיזמים".

על פי "פורבס" – אף שאנחנו בתקופה סוערת והשוק אינו יציב במיוחד – יש בארץ 92 חדי־קרן ישראליים, השווים יותר מרבע טריליון דולר. כמה מהם חברתיים ופועלים בין השאר לתיקון החברה? "ההגדרה של חד־קרן בעולם האימפקט היא חברה ששווה מיליארד דולר ומשפרת את החיים של מיליארד אנשים", אומר כהן. "יש בישראל חומר אנושי מדהים, יש גישה של 'אפשר לעשות', הפחד מכישלון מועט והחוצפה גדולה. אני חושב שישראל יכולה להפוך לאומת האימפקט. גם בגלל השילוב שלנו, של יזמות וחדשנות, וגם בגלל הגיל הצעיר של היזמים פה. ישנו גם הערך היהודי של 'תיקון עולם' – יש לנו מחויבות אחד כלפי השני לעשות את חלקנו כדי לתקן את העולם. 

"כשהתחלתי להשקיע כאן בטכנולוגיה, ב־1993, לא היה פה כלום. הרגשתי שהטכנולוגיה תצליח, אבל לא יכולתי לדמיין שישראל תהפוך לאומת סטארט־אפ לצד ארה"ב וסין ותהפוך להיות אחד המנועים הטכנולוגיים הגדולים בעולם. אני חושב שאותו הדבר הולך לקרות בשידוך של טכנולוגיה ואימפקט".

הקורונה שינתה משהו? הובילה אולי יותר אנשים להבין או לרצות לעשות עם הכסף שלהם משהו טוב למען העולם?

"אני חושב שהקורונה יצרה תחושה של סולידריות בעולם, ובו־זמנית זה גם האיץ את השימוש בטכנולוגיה. הנה אנחנו כאן בזום. בכל יום אחר היינו צריכים להיפגש פנים אל פנים. הקורונה הובילה לחשיבה חדשנית בנוגע ליכולת לתת שירות מרחוק. היא ניערה את ההרגלים והאמונות שלנו בצורה יסודית מאוד וגרמה לנו להבין שאנחנו צריכים לעשות דברים גם לטובת הכלל וגם לטובת האינטרס הפרטי שלנו. מבחינת השקעות, ראיתי עלייה בתוכניות עסקיות שנושא האימפקט נמצא בליבה שלהן, אבל אני לא חושב שאנשים מייחסים את זה למשבר הקורונה".

כהן הקים את קרן פורטנלד, קרן ללא מטרות רווח שנועדה להשקיע במזרח התיכון, ביתו הראשון. בהשראת צפון־אירלנד, שכנתו השנייה, כהן מאמין בהשפעת הכלכלה על פתרון סכסוכים עקובים מדם. עד כה, על פי דוח רשמי מהאתר שלה, השקיעה הקרן יותר ממיליארד דולר בבניית בתים ברמאללה ובשכם.

"אני חושב שאם את שמה את האצבע על האתגרים המרכזיים של ישראל, ב־74 השנים האחרונות התרכזנו בלחזק את עצמנו צבאית וכלכלית, והשגנו את זה בצורה מבריקה", מסביר כהן. "עכשיו אנחנו חייבים לסגור את הפערים בין עשירים לעניים, לאחד את השבטים השונים ולהגיע לשלום עם השכנים הפלסטינים. זו חייבת להיות האג'נדה וזה חייב להיות סדר היום למשך 30 השנים הבאות. חייבים להיות ערכים משותפים של סובלנות, אי אפשר שיהיו ערכים של פנאטיות וחוסר סובלנות וקיצוניות. כלכלת אימפקט מבוססת על הרצון לשפר את החיים כאן, של החברה ושל האקלים, ובמקביל להצליח כלכלית". 

אתה מאמין שהאדוות של האימפקט יצליחו להתגבר על האתגרים הללו, שנראים בלתי אפשריים?

"כן, זה דורש מנהיגות. אבל זה יוטמע וייושם בידי הדור שלך".

אנחנו לומדים מהמבוגרים מאיתנו.

"אתם מגיעים עם חשיבה חדשה נגד הישנה. אתם לומדים מהמבוגרים מכם, אבל אתם בעלי חשיבה מהירה, ואתם גם מהירים להבין. גם אני הייתי אידיאליסט כשהייתי באוניברסיטה. זה היה בתקופת ילדי הפרחים והקמפיין לפירוק נשק גרעיני וכן הלאה. בהרבה מובנים, בין הדור שלך לשלי היה דור חומרני. אבל עכשיו החומריות גרמה לנזקים איומים כל כך לחברה ולסביבה שלנו, שהמערכת חייבת להשתנות, וזה מתחיל בשינוי של ערכים בקרב הדור החדש, שיש לו פרספקטיבה נכונה הרבה יותר".

נראה כי לא משנה באיזה דור נולדנו, נחווה משבר כלכלי. הנה, כילדים חווינו אנחנו את משב הסאב־פריים של 2007־2008, וכעת אנחנו בראשיתו, או קצת אחרי ראשיתו, של משבר שמחריף בשל המלחמה באוקראינה. לאלה נוספים אתגרי משבר האקלים ומשבר חברתי חובק עולם כמעט. כהן מאמין שגם במקרה הזה האימפקט יכול לסייע בפתרון. 

"אני חושב שהשקעת אימפקט תביא את המערכת הכלכלית שלנו לשפר את הסביבה והחברה שלנו, עד כדי כך שנמדוד את מידת הגיוון בחברות שלנו, את החלוקה המגדרית, את רמת התשלומים – מתחת לשכר המינימום או נמוך מהממוצע במשק. שקיפות תשפר את החברה שלנו באותה מידה שהיא תשפר את כדור הארץ. אנחנו רואים היום שחברות שמזהמות יותר שוות בבורסה פחות מפני שמשקיעים נמנעים מהן. אני חושב, וזו סיבה לאופטימיות, שהמערכת הקפיטליסטית שלנו משתנה כעת לנגד עינינו. יש כאלו שקוראים לכך אבולוציה, אני קורא לזה רבולוציה – מהפכה". 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook