מיד עם פרוץ מגפת הקורונה בארצנו הצפין האדמו"ר מוויז'ניץ רבי ישראל הגר לחצור הגלילית, שם שהה במעין בידוד מרצון, עם קבוצה מצומצמת מתלמידיו. כך עבר את תחילת האביב, ימי הפסח, ועד חג השבועות לא יצא מהבית, למעט גיחה אחת, לירושלים. לא, הוא לא נסע לכותל המערבי. הוא ביקש מנהגו המופתע להכניס לווייז את הכתובת סמולנסקין 9 פינת רחוב בלפור. כאן הוא נפגש עם אזרח מודאג, המתעקש להמשיך להתגורר במקום למורת רוחם של אי אלו.
הפגישה הנלבבת והנדירה בזירה החרדית עם ראש הממשלה עסקה בכמה נושאים מהותיים לשני הצדדים. האדמו"ר מוויז'ניץ ביקש לעגן בהסכמה את נושא בני הישיבות בהסכמים הקואליציוניים שנתפרו באותם ימים. אבל דבר אחד לא עלה על השולחן, ואפילו לא נכח בחדר: הסיפוח, או בשמו האחר: החלת הריבונות. לשני הצדדים לא היה כל צורך להעלות את הדברים. כל מה שיעשה בעל הבית – מקובל על האורח.
מועצת גדולי התורה החסידית (של אגודת ישראל), שבה חבר האדמו"ר, לא תתכנס ככל הנראה להביע דעתה על הנושא שמפלג את עם ישראל ובוער בימים אלו. הם כן יתאספו אם תהיה שאלה מי ייכנס למשרד השיכון במקומו של השר יעקב ליצמן, במקרה שיחטוף כתב אישום – או לחלופין, אם תחולל השבת במפעל פניציה במועצה הקטנה ירוחם.
במהלך השנים היו ב'מועצת' החסידית רבנים שהיו מזוהים ואפילו מזוהים מאוד עם הימין. כמו האדמו"ר מגור הקודם, רבי פנחס מנחם אלתר, האדמו"רים מערלוי, מבוסטון וסדיגורה, כולם בגן עדן. הנציג שזכה לאמונם והוביל את עמדתם בכנסת ובממשלה היה ח"כ מאיר פרוש. לדאבון לב, הם נפטרו; הבאים אחריהם דוגלים פחות בעמדות קיצוניות שכאלו. אם האדמו"ר מבוסטון ז"ל נסע בשעתו בערב ההתנתקות לחזק את תושבי גוש קטיף, כיום איש לא ייצא מגדרו גם אם יחלקו את ירושלים.
הבסיס המדיני של אגודת ישראל עדיין נשען על מנהיג העדה החרדית רבי יוסף צבי דושינסקי ועל העדות שמסר בפני ועדת פיל בדצמבר 1936. הוא עמד אז בדבריו על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וציפייתו הארוכה לגאולה: "כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וציפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת". עם זאת הוסיף והדגיש כי "אנו מצווים לא לכבוש אותה בכוח ולא להשתלט על אחרים".
ולא רק אגודת ישראל. ה'מועצת' הליטאית (של דגל התורה) בוודאי לא ימנית מוצהרת. הם הדוגלים בשיטתו של הרב אלעזר שך, יודעים כי דעתו הייתה בעד ויתור למען השלום. אכן היו לו סיבות לתעב את השמאל ("אוכלי השפנים" לטענתו), אבל בעמדה המדינית הוא המשיך לדגול בעמדה השמאלית. ה'מועצת' הספרדית (של ש"ס) ממשיכה את צוואתו של מרן הרב עובדיה: היו טובים עם ראש הממשלה והיכנסו בכל מחיר לממשלה, כדי להציל את מוסדות החינוך.
אריה דרעי, וכמוהו כנראה גם ליצמן ומשה גפני, לא ירימו ידם נגד נתניהו בכל נושא הקשור לארץ ישראל, ריבונות או כיבוש, כל עוד זה לא קשור להפרת הסטטוס קוו או לערכי היהדות. הסיפוח וגרורותיו, המלווים את מדינת ישראל מיום הקמתה ועוד קודם, הם פשוט לא בציפור נפשו של הציבור החרדי.
–
- האם משבר הקורונה ישנה את הפוליטיקה הישראלית? // מאת רותם דנון
- מדינה אחת לשני עמים // הטור של דב גרינבוים
- וירוס התודעה // על קורונה, ממשלות, קונספירציות ורשתות חברתיות // הטור של נדב איל
