גם בלי לחפור בתוכניות "צוות 100 הימים" של ג'ו ביידן לפני הבחירות לנשיאות, היה ברור שאם ייבחר, יחזיר את הסכם הגרעין של אובמה בפורמט דומה למדי. ביום השואה האחרון, ביידן כבר נשיא, הצהיר בנימין נתניהו כי "ההסכם עם איראן לא יחייב אותנו". אוקיי. הבנו. נתניהו תקוע בעניין האיראני כתקליט שרוט. עובדתית, תוכנית הגרעין האיראנית נבלמה הלכה למעשה עוד ב־2013 עם עליית רוחאני לשלטון והסתלקות אחמדינז'אד, והוסדרה ב־2015 עם חתימת החוזה מול המעצמות; בעוד אצלנו החרו החזיקו אחרי המנטרה של נתניהו. כולם. כולל "בכירי מערכת הביטחון", שלא השתחררו מטראומת ה"חשאיות האסטרטגית" בעניין הפצצה ועדיין פוחדים מצילו של יחיאל חורב, ראש מלמ"ב לשעבר, שהצליח להפחיד מדינה שלמה בגין מדיניות העמימות, שמנעה דיון ציבורי בשאלת הפצצה ואנחנו. נחסל את הקשקוש הזה כעת, לטובת המשך הטקסט: על פי פרסומים זרים וכו' וכו'.
אין דרך טובה יותר לחיסול הדמון האיראני של נתניהו ושות' במוסד ובמל"ל, מאשר הגיחה של יוסי כהן ומאיר בן שבת לוושינגטון בשלהי כהונת נתניהו. השניים, שלא באמת ספרו אותם שם, "ניהלו שיחות" ויצאו בהצהרות בלה־בלה, בעוד השיחות בווינה מבשילות חזרה להסכם. ועדיין, בעצם הימים האלה, יוסי כהן – עדיין העו"ד (עושה דברו) של נתניהו – מזהיר בטקס שנערך לכבודו באוניברסיטת בר־אילן, כי איראן בלה־בלה אתם יודעים, היא המשימה העיקרית של מערכת הביטחון.
במקום לקושש נתונים כדי להציג תמונת מצב "אובייקטיבית", ולפענח צפונות עתיד יחסינו עם ממשל ביידן לאור הסדר הגרעין שבדרך, צריך לפרק את פצצת הגרעין הישראלית למרכיב היסוד הנוכחי שלה. לא קיומה של מדינת ישראל, לא עתידה של מדינת ישראל, אלא קיומו ועתידו של מפעל ההתנחלויות.
הסיבה המרכזית שבגינה ישראל, בייחוד של קואליציית נתניהו, מחציפה פנים כלפי העולם כולו שרואה בהתנחלויות פשע, היא הפצצה. הסיבה היחידה שבגינה ישראל, בייחוד קואליציית נתניהו, מרשה לעצמה לנהל סבבי אש כביכול ללא תכלית מול עזה ולנהל משטר כיבוש בגדה, היא העובדה שבעולם הזה, מי שיש לו פצצה חסין מפגיעה אנושה, לא משנה מה יעולל. למעשה, התכלית היחידה של ניהול מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל, בייחוד בעשר שנות קואליציית הימין, היא לשמר את מפעל ההתנחלויות באמצעות חיכוך דמים אלים מול עזה או סטגנציה מתעמרת מול הרשות הפלסטינית. כולל ניסיון נואל ונואש לארגן מדינות ערביות "מתונות", כדי לדלג על מחסום ההתנגדות למדינה פלסטינית ולאשר את קיום ההתנחלויות (שהתרסק לגמרי כצפוי).
שובל הדם היה מתארך ומתעבה, אבל מתישהו, ממשל ביידן או זה שאחריו, יתבע מישראל, ובצדק, להיכנס, כמדינה גרעינית כפי שידוע בעולם, למסגרת האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני והנגזרות ממנה. המאגר הגרעיני שלנו יישמר, והפיקוח עליו אמור לשרת את מהלכי הרגיעה באזור, במקום להיות תעודת ביטוח מפוקפקת. הרי בשום מקרה, כולל מצדה, לא יתחולל תהליך שיגרום להטלת פצצה ישראלית – גם אם ראש הממשלה יהיה איתמר בן גביר. עצם קיומה לא תורם לביטחון ישראל, למעט תחושת ביטחון שאין לה על מה לסמוך, של ישראלים מבועתים. מצד שני, היא בהחלט משמשת מכשיר הרתעה של המתנחלים ובני בריתם, בסגנון "יש לנו פצצה ואנחנו משוגעים". עובדה. דין נצרים כדין תל אביב, הפך להיות דין עזה כדין תל אביב.
–
- עמימות גרעינית לנצח? // הטור של רן אדליסט
- משמר המפרץ // מאחורי הקלעים בקשרים בין ישראל לבין סעודיה ומדינות המפרץ // מאת רן אדליסט
- כל מה שרציתם לדעת על הגרעין האיראני (ולא סיפרו לכם) | מאת רן אדליסט
