מעצרו של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה עורר מחדש את הטענות על נפוטיזם במערכת המשפט. סיפורים על בניהם של שופטים בכירים, שהתמחו בלשכותיהם של שופטים בכירים אחרים. סיפורים על שופטת מחוזית שהייתה מאהבת של שופט בית המשפט העליון. רכילויות על עורכות דין ושופטים, עורכי דין ושופטות.
דבר אינו חדש. ככל חברה אנושית תוססת, גם בעולם המשפטי יש יחסים אישיים. חברויות, אהבות, בגידות – וגם עזרה לבניהם של עמיתים. אם ניכנס לבית חולים ציבורי גדול, לא נפגוש רופאים צעירים שהם בניהם של רופאים בכירים? ובמשטרה, לא נפגוש קצינים שהם אחים או בנים של קצינים אחרים? ובכנסת לא נמצא בנים ואחים של חברי כנסת? וכשבנו של קצין בכיר בצבא מגיע לקורס, המדריכים אינם יודעים מיהו אביו של החניך? איפה נוצרו ראשי התיבות ח"ל (חייב לעבור)?
אומרים שמערכת המשפט צריכה להיות טהורה יותר. לא ייתכן ששופט או דיין יתמנה לתפקידו בזכות קשריו או ייחוסו המשפחתי. אבל מה ההבדל בין שופט שהתמנה בעזרת חברות, קשרים או "פוליטיקה פנימית", לבין רופא מנתח, שנעשה מנהל מחלקה מאותן סיבות? הרי שניהם עוסקים ב"דיני נפשות".
בתולדות המדינה נעשו אלפי מינויים וקידומים של שופטים ודיינים – רובם המכריע בשל מעלות וכישרונות המועמדים. אבל היו גם מקרים אחרים. זקני המערכת מספרים על עורך דין צעיר שלא הצליח בעסקיו. אבי אשתו, מנהל מחלקה בבית חולים גדול, טיפל באשת ראש הממשלה באותם ימים. כשהטיפול הרפואי הסתיים בהצלחה, שאלה אשת המנהיג את הרופא איך תוכל לגמול לו. "דאגי לחתן שלי לעבודה טובה", ביקש הפרופסור.
החתן זכה למינוי כשופט שלום. הוא היה אדם ישר, נוח לבריות ובעל כוונות טובות. הייתה לו רק מגרעת אחת: הוא התקשה להחליט. במשך עשרות שנים – גם אחרי שראש הממשלה פרש ונפטר – הוא התייסר על כס השיפוט. תפקידו כשופט חייב אותו לקבל החלטות מדי יום, והוא התענה בכל פעם שהיה עליו להכריע. עורכי הדין וצוות בית המשפט ידעו זאת, וליבם יצא אל האיש שלא היה צריך להיות שופט.
אבל במבחן התוצאה, רובם המכריע של מינויי השופטים היו מוצלחים. אף אם בין השיקולים בחלק מהמינויים התגנב גם זה החברי, או הייחוס המשפחתי – התוצאה, שהתבטאה ברמת המערכת השיפוטית, היא טובה. לצד עשרות מינויים טובים, שנעשו גם משיקולים זרים, היו במשך השנים אלפי מינויים מצוינים. וכמעט תמיד – הכישורים והיכולות עמדו לפני כל שיקול אחר.
מה – אם כך – ההבדל בין הנפוטיזם, שקיים בשולי המערכת, לבין המקרים שנחשפו – לפי החשדות ולפי הפרסומים – בפרשת אפי נוה? זהו הקו הדק, המבדיל גם בין יחסי אהבה לגיטימיים בתוך המשפחה לבין עסקאות הזניה. אם יתאמתו החשדות, הרי שלא מדובר בשופט הממליץ בפני חבריו על בנו, בתו או חתנו, אלא במערכת כמעט עסקית של מין תמורת מינוי. וכאן נחצה הגבול.
יש רצון טבעי של אנשים המשקיפים מבחוץ לראות במערכת השיפוט מקדש טהור, חף מחברויות, אהבות, שנאות ויריבויות. אבל כשמביטים מקרוב – זוהי מערכת אנושית, שאפשר למצוא בה את כל יתרונות וחולשות האדם. יש בה בפשטות בני אדם, כמו בכל ארגון אחר.
ההבחנה בין התנהגויות אנושיות, הקיימות בכל מקום ואינן מגיעות לידי עבירה פלילית, לבין התנהגות כוחנית, דורסנית, הבאה לנצל את המערכת, אינה רק כמותית. היא איכותית. מצד אחד של הקו המפריד בין המותר והאסור יש חולשות אנושיות נסבלות. מהצד השני – שחיתות.