כל מי שישב פעם בסיעור של מוחות מיובשים מבעיה שלא מצליחים לפתור, שונא את ההוא שאומר לכולם: טוב, חברים, זה עוד לא מפוצח. לא רק המילה מעצבנת, גם הקונספט. מה פתאום המציאות לא מסכימה להתיישר לפי מה שאנחנו חושבים?

רק אלה שמצליחים, שוב ושוב, לסדר במהירות של קוסם את הקובייה ההונגרית המורכבת של הכלכלה, הבעלים, הכישרונות הזמינים בשוק, המתחרים, הכסף והטעם ההפכפך של הקהל המשתנה – רק הם אוהבים את המילה הזאת. אבי ניר ואבי וייס הם מלכי הפיצוח של הטלוויזיה המסחרית של ישראל. ההישג שלהם, כל אחד בתחומו, הוא ממש לא נתפס.

ניר מוביל את קשת 12, וייס את חברת החדשות שלה. כבעלי תפקידים בכירים וכמנכ"לים לאחר מכן, הם נמצאים בחברות האלה יותר מרבע מאה. העולם שבתוכו הם פועלים משתנה להם מעל ומתחת כמו המכשולים במסלול הנינג'ה, אבל כל עונת שידורים, כל שנת פעילות, מסתיימת בדיוק באותה תוצאה. לחיצה על הבאזר, ומבט מלמעלה על המתחרים שהתרסקו בדרך, פעם עם החיוך האירוני של ארז טל, עכשיו עם הצחוק הליצני של אסי עזר.

עד מהלך המיזוגים האחרון שהעביר את קשת לערוץ 12 והכפיף אליה את חברת החדשות, השניים עבדו למעשה בשני גופים נפרדים. עכשיו, גם בפועל, הם רוקדים כמו שני אשפי במה מברודוויי ומכהנים יחד כשומרי האור של הטלוויזיה, אלה שמצליחים להושיב את ישראל מול המסך בעידן הדיגיטלי של הסטרימינג ואינסוף הערוצים. הדגש הוא על המילה "להושיב".

בכל כנס של מומחי תקשורת מישהו עולה לבמה ומראה על המצגת את המגמות בארץ ובעולם. כבר לא מתכנסים מדי ערב, באותה שעה, כדי לצפות בתוכנית. הצעירים לא רואים חדשות, כולם רוצים להאביס את עצמם בצפיית בינג' מתי שבא להם, ולא לחכות שבוע שלם לפרק אחד בסדרה אהובה. ובכלל, כל הצעירים נמצאים בנטפליקס, כלומר המעטים שלא מתחברים אל האתרים שגונבים את כל התוכן ומספקים אותו בחינם. מי צופה היום בטלוויזיה כמו פעם? התשובה לא מפסיקה להפתיע. מאות אלפים, לעיתים מיליוני הצופים של קשת.

המתחרים מנסים להעתיק, ולא מבינים למה להם זה לא עובד. גם הם עושים ריאליטי, גם הם בונים אולפן חדשות חדש, גם הם מחתימים כוכבים. איך זה, הם שוברים את הראש, איך גמר 'דה וויס' קיבל פחות ממחצית הרייטינג של סתם עוד ערב של 'מאסטר שף'? התשובה, כמו בכל דבר אחר בתחום, מצויה גם בפרטים, גם במיתוג, גם במזל, ובעיקר בתכונות וביכולות של שני האנשים שמובילים את גוף התקשורת המצליח ביותר בישראל. במבחן השוואתי, כאשר מנטרלים את הבדלי הגודל, ההצלחה של קשת מרשימה אפילו עוד יותר במונחים אמריקאיים.

כאשר לא מצליחים כמו שרוצים או צופים, יש אלף הסברים. כשזה הולך, כשזה מפוצח, לפחות בעולם הטלוויזיה של ישראל, אפשר להסתפק בשניים. אבי ואבי.