fbpx

כך הפך הספוילר לחרדה התרבותית הגדולה של העידן המודרני

0

האגדה מספרת על נהג מונית לונדוני שלקח נוסע אל התיאטרון המציג את 'מלכודת העכברים', מחזה בלשי מאת אגאתה כריסטי שמוצג שם ברצף מ־1952 ועד היום. במהלך הנסיעה השניים שוחחו, והנוסע סיפר שזו הפעם הראשונה שבה הוא צופה במחזה הזה, הידוע בזכות הסיום המפתיע שלו; מדי ערב נהגו השחקנים להפציר בקהל שלא לגלות את הסוף לחבריהם. כשהמונית הגיעה לתיאטרון, יצא הנוסע כשהוא משאיר לנהג טיפ עלוב במיוחד. הנהג המתוסכל לא התאפק ונפרד ממנו במילים: "תיהנה מההצגה, המשרת הוא הרוצח".

לפני שאתם מציפים את מערכת 'ליברל' במיילים זועמים על כך שכותב שורות אלו הרס מחזה קלאסי שלם שבו אולי תרצו לצפות יום אחד, וכל זה רק בעזרת אנקדוטה זולה שנועדה להדגים את כוחם של ספוילרים, חשוב להבהיר: אין שום משרת ב'מלכודת העכברים'. מתברר שלמרות קמצנותו של הנוסע וחרף התסכול העמוק ותחושת הנקם נוכח הטיפ המביש, אותו נהג ידע היטב שיש גבולות שפשוט אסור לעבור. ספוילר הוא אחד מהם.

כשכתבה אגאתה כריסטי את סיפוריה המילה "ספוילר" כלל לא הייתה קיימת, אבל כבר אז ידעו אנשים שאסור לספר לחברים איך נגמר הסיפור. זה פשוט חוסר נימוס. אלפרד היצ'קוק בכבודו ובעצמו פנה לצופיו בבקשה שלא להסגיר את הסוף של 'פסיכו', כשאמר, "בבקשה אל תמסרו לאחרים את הסוף, הוא היחיד שיש לנו". כבר בשנות ה־30 זכה ז'אנר ספרותי שלם – ספרי המתח והבלשים – לכינוי "whodunit" (קיצור משובש לשאלה ""Who [has]done it; "מי עשה את זה?"), כיוון שכבר אז ידעו הכול שהדבר המשמעותי ביותר עבור חובבי הספרים באותו סגנון יהיה תמיד הדרך הפתלתלה אל הסוד הגדול, שהיה ברוב המקרים זהותו של הרוצח. כפועל יוצא מכך היה ברור מעל לכל ספק שבמידה ומישהו קרא או שמע על הטוויסט הסופי בעלילה המותחת, מן הראוי שינקוט זהירות יתרה כלפי הקוראים שעדיין לא הגיעו לעמוד האחרון.

מתיו פריצ'רד, שקיבל את הזכויות על 'מלכודת העכברים' כמתנה ליום הולדתו התשיעי מסבתו אגאתה כריסטי, גילה לתדהמתו לפני כחמש שנים שהערך בוויקיפדיה העוסק במחזה מפרט את העלילה כולה – לרבות הסוף – והוא לא היה מרוצה מכך. "סבתי תמיד התרגזה כשעלילות הספרים או המחזות שלה נחשפו בביקורות – ואני לא חושב שהמקרה הזה שונה", אמר פריצ'רד ל'אינדיפנדנט'. "אני לא מעמיד פני מומחה בוויקיפדיה או בטכנולוגיה מודרנית, כל מה שאני יכול לומר הוא שמנקודת המבט של הציבור אני חושב שזה מקלקל את ההנאה של מי שמצפים לבלות ערב מהנה בתיאטרון; חלק מההנאה הוא הניסיון לנחש מיהו הרוצח".

.

רוצים לגלות את סוף הכתבה? הירשמו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית

.

איור: רעות בורץ

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook