לא יודעת אם ידעתם, אבל הפשע משתולל ברחובות מדינת ישראל. הם הולכים בינינו, עושים איתנו קניות, יושבים בבתי קפה, עומדים איתנו בתור לרופא. עבריינים שדינם מאסר. וממש לאחרונה, שלושה ימים לפני פסח, גם אני הפכתי לאחת מהם.
שם? רוני. שם משפחה? בואו לא ניכנס לזה. סטטוס? ע"פ מדינת ישראל, רווקה. עבירה? חתונה יהודית כדת משה וישראל. שמעתם נכון, בישראל של שנת 2024 אם העזתם לעמוד תחת החופה בלי למלא תנאי אחד מאוד מסוים, אתם מעמידים את החופש שלכם בסכנה, וזה בדיוק מה שבן זוגי ואני עשינו.
התחתנו בבוקר מקסים של יום שישי אביבי ונטול כטב"מים, בטקס יהודי עם נגיעות ליברליות, שהיה מרגש מעבר למה שיביעו מילים. אבל המסע שעברנו בדרך לשם לא היה קסום באותה מידה.
אנחנו זוג מעורב. הוא, הדתי, ביקש את החתונה שלו הלכתית קלאסית. אני, החילונית, רציתי טקס יהודי, ליברלי, שייתן מקום גם לי ככלה וגם לנשים אחרות. אבל מה שהיה לי חשוב יותר מכל דבר אחר, זה שהטקס הזה יתנהל הרחק הרחק מהזרועות הארוכות ומהעיניים החטטניות של הרבנות הראשית לישראל.
מעבר לסלידה האידיאולוגית שלי מכל ארגון שמקדם הדרת נשים, שנאת להט"ב ושמרנות דורסנית, גודלתי בידי נשים חזקות ואהובות שלצערי חוו על בשרן את הצריבה המצלקת ואת טבעה המכוער של הרבנות הראשית, מה שהביא אותי לסרב בכל תוקף לתת לה אפילו שביב דריסה בחיים שלי.
מכיוון שכך, גם צוהר לא באו בחשבון, על אף כוונותיהם הטובות, ואותו הדבר לגבי חתונה בחו"ל, כי הרישום עדיין מתקיים. ואיפה שיש רישום – יש רבנות. גם אם החתונה שלנו התקיימה בזום במדינת יוטה, בבניין העירייה בפראג או על החוף בקאריביים, השם שלנו בסופו של דבר יירשם במשרד הרבנות הקרוב לביתנו.
ימים על גבי ימים של דיונים ושל פשרות הביאו אותנו אל פתרון שהחל להכות שורש במדינת ישראל בשנים האחרונות: הטקס יהיה יהודי, כשר לחלוטין מבחינה הלכתית, אבל לרבנות לא תהייה שום נגיעה לאירוע ולא יהיה רישום. וכאן נכנסת הבעיה האמיתית.
מעבר לחשש של בן זוגי מחוסר המעמד הרשמי שלנו מול המדינה, יש להחלטה הזאת השלכות פליליות. סעיף שבע לפקודת הנישואין והגירושין התשע"ד-2013 אומר כך: "בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם לנישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל … כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים."
במילים פשוטות: התחתנתם בחתונה יהודית ולא נרשמתם ברבנות? מזל טוב חמודים, גשו לתחנת המשטרה הקרובה לביתכם, הגישו את הידיים לאזיקים, ואל תשכחו להצטייד בעורך דין, כי העונש על הפשע הנורא שלכם הוא שנתיים בכלא – עונש ששקול לגזר דין שניתן על תקיפה, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, איומים, או גניבה.
ולא רק הזוג הוא שעומד בפני ההרשעה השערורייתית הזו, אלא גם הרב המחתן עצמו. כך קרה בשנת 2018, כאשר הרב דב חיון, רב הקהילה המסורתית "מוריה" בחיפה, נלקח למעצר ונחקר לאחר שבית הדין הרבני בעיר התלונן עליו על שערך, לטענתם, חתונות באופן פרטי לפסולי חיתון.
אבל כל זה לא מצליח להרתיע זוגות ישראלים וגם לא רבנים ורבניות שמוכנים לחתן אותם, ואנחנו ההוכחה לכך. את החתונה הכשרה שלנו קיימנו באמצעות ארגון "חופות", שמסייע לזוגות יהודים להתחתן בחתונה הלכתית מחוץ לכותלי הרבנות. מי שחיתן אותנו היה הרב קלמן פסח (צ'אק) דוידסון, ראש תחום הלכה בארגון.
"מספר הזוגות שמתחתנים ברבנות יורד במשהו כמו ארבעה אחוזים בשנה", מספר הרב דוידסון. "יותר מ-85% מהזוגות [שמגיעים לארגון חופות] יכולים בקלי קלות להתחתן ברבנות. אבל הם בוחרים שלא, כי הם לא רוצים בכפייה. אין להם משהו נגד היהדות, אלא משהו נגד הממסד … הם לא רוצים אדם שמייצג גוף שהם לא מתחברים אליו שיעמוד איתם תחת החופה ביום הכי גדול בחיים."
אבל הרבנות היא לא רק גוף שרבים "לא מתחברים אליו", אלא גם גוף שלעתים קרובות מדי דורש מהמבקשים להינשא לעבור תהליך משפיל כדי להוכיח את יהדותם או שאינם "פסולי חיתון".
ההתנהלות של הרבנות לא רק מרחיקה צעירים ישראלים מהממסד, אלא לפעמים אפילו מהמורשת שלהם עצמם, מורשת שגם משפחות חילוניות רבות מחוברות אליה.
אמרתי, אני חילונית. אבל רציתי טקס חתונה יהודי, שמחבר אותי למורשת שלי וגם מתאים לערכים שלי. לפני שקידש אותי כדת משה וישראל, הוסיף בן זוגי את המלים "בהסכמתך ומרצונך"; מתחת לחופה בירכו אותנו גברים ונשים כאחד. אבל לב הטקס נשאר נאמן למסורת.
"זהות יהודית ישראלית חדשה כבר מתפתחת. זה כבר קורה", אומר הרב דוידסון ומזכיר, שבניגוד לקבעון של הרבנות – ההלכה דווקא משאירה מקום לגמישות:
"במקרים רבים מאוד ההלכה לא חד-משמעית ויש בה מחלוקות. אפילו במשנה כתוב 'עשה לך רב'! אתה בוחר את הרב שלך, לא המדינה."
כמעט כמו כל מהפכה מוצלחת, גם התהליך הזה מתחיל מלמטה. בזמן שהמדינה והממסד משרתים אחוז הולך וקטן של אזרחים, מתקיים תהליך מופלא שבמסגרתו דתיים וחילוניים כאחד תובעים בחזרה את מה ששייך להם – את הזהות היהודית, שנלקחה מהם ושאותה ניכסו לעצמם אלה שבטוחים שיש רק יהדות אחת.
