ביום שני התקיימה במליאת הכנסת הצבעה על הדחתו של חבר הכנסת עופר כסיף מסיעת חד"ש (גילוי נאות: אני חלק מהצוות המשפטי שייצג אותו בהליך יחד עם עו"ד מיכאל ספרד). ההדחה התבססה על תמיכתו של חבר הכנסת כסיף בהליך שיזמה דרום אפריקה בבית הדין לצדק בהאג בטענה כי מדובר בתמיכה במאבק מזוין נגד ישראל. היועצות המשפטיות לכנסת ולממשלה אמרו באופן ברור שמעשיו של כסיף אינם עולים כדי תמיכה במאבק מזוין והתריעו בפני חברי הכנסת שההצבעה על הדחה חסרת ביסוס משפטי.
בסופו של דבר הצעת ההדחה נדחתה. כדי להדיח ח"כ דרושה תמיכה של 90 ח"כים, אבל "רק" 86 הצביעו בעד הדחת כסיף.
וזו הבעיה הראשונה.
86 חברי כנסת תמכו ללא שום עילה בהדחת חבר כנסת המייצג את המיעוט הערבי בישראל. הם אמנם ידעו שבג"צ יוציא עבורם את הערמונים מהאש אבל בחרו לבצע את הצעד הדרקוני ביותר כלפי חבר כנסת אחר, למרות חוות הדעת המשפטית.
אבל הסיפור המעניין באמת הוא דווקא אותם 34 חברי הכנסת שלא הצביעו בעד הדחתו של חבר הכנסת כסיף ובכך מנעו את הדחתו.
נגד ההדחה הצביעו 11 ח"כים, בהם ח"כ יהודי אחד: גלעד קריב.
23 ח"כים פשוט לא הגיעו להצבעה.
תחשבו על זה רגע. בכנסת ישראל התנהל הליך הדחה נגד נציג מיעוט נרדף, הליך פופוליסטי שנועד להתחנף לקולות מהימין, הליך שהיה צעד ראשון במורד מדרון מסוכן. ועדיין, לא מעט ח"כים שטוענים בשנה האחרונה שהם נלחמים על הדמוקרטיה – פשוט לא טרחו להגיע.
מדובר בחברי כנסת ממפלגת העבודה, יש עתיד והמחנה הממלכתי. מה היה יותר חשוב להם מלהגיע למליאה ולהצביע נגד הדחה חסרת עילה של חבר כנסת? הח"כים הנעדרים מתחבאים מאחורי טיעונים פרוצדורליים: הרי ממילא אין משמעות לשאלה אם נצביע בעד או נעדר, אז למה לשחק לידיהם של הפופוליסטים שירדפו אותנו כי יצאנו להגנת חבר הכנסת כסיף?
אז הנה כמה תשובות.
ראשית, לא הרווחתם כלום בהיעדרות: מבחינה מהותית הרי מנעתם את הדחת כסיף והקמפיין נגדכם כבר קורם עור וגידים.
אבל להיעדרות מהצבעה יש משמעות מהותית שחורגת ממבחן התוצאה,
בדיוני הוועדה הבהיר חבר הכנסת קריב שהוא רחוק מאוד מעמדותיו של כסיף וגינה את מעשיו בתקיפות. אבל כשכנסת ישראל פעלה נגד החוק וכאשר קמפיין פופוליסטי שם על הכוונת מיעוט נרדף – הוא התייצב. לא נעלם, לא גמגם, לא מחפש דרך מילוט ולא בודק כמה קולות יש והאם אפשר להסתדר בלעדיו: התייצב ונעמד לצד אותו מיעוט.
לעומת זאת, חברי כנסת שנעדרו מההצבעה הראו כמה הם מפחדים מאותם קמפיינים של הימין שמנסים לשרטט את גבולות הלגיטימיות של נבחרי ציבור ושל עמדות בציבור הישראלי.
הרי בהיעדרותם הם הראו לכולנו שהם חושבים שההדחה לא חוקית ואיננה ראויה, אבל לעשות את הצעד הנוסף, להתייצב מול הימין והקמפיינים שלו, זה כבר יותר מדי. עדיף להיעלם, לקוות להישכח, כדי שחס וחלילה לא ניפגע אלקטורלית.
ברוח התקופה, אנחנו זכאים לדרוש מהנבחרים שלנו דין וחשבון. לדרוש מהם לפעול באופן אמיץ ולא להיעלם ברגעים חשובים, רגעים שיש להם משמעות סימבולית. המלחמה על הדמוקרטיה, שהתבטאה במחאה נגד ההפיכה המשטרית, חייבת לכלול גם מלחמה עיקשת על זכויות המיעוט והגנה עליהם מפני רדיפה, אפילו אם הם לא כוס התה של חלקים מהמפגינים ונציגיהם. המינימום שאפשר לצפות מנבחרי הציבור הוא להתייצב למאבק הזה, בלי לגמגם ובלי להתחבא כדי לגנוב כמה קולות.
