fbpx

״כשכולם מאבדים את הראש, חשוב לשמור על שלך״ | ראיון מן המתים

עוד הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות נפלה מארי אנטואנט קורבן לפייק ניוז אכזרי, שלבסוף הוביל גם למותה. "הברירה שלנו היא לעשות מה שדורשים המסיתים או ליפול בחרב התלויה כל הזמן מעל לראשנו", היא אומרת | ראיון אקטואלי היישר מהעולם הבא

0

פייק ניוז, דיסאינפורמציה, תעמולה שקרית, הטעיית הקוראים והטעיית הצופים, מניפולציה שמתבצעת גם בידי גורמים רשמיים במטרה להטעות את דעת הקהל – אנחנו חיים בעידן שבו האמת היא שקר והשקר הוא האמת. אי אפשר להאמין לאף אחד ולשום דבר. ובנושא הזה קשה למצוא מרואיינת מתאימה יותר מאשר המלכה, שהרי שמה הולך לפניה בזכות משפט שכלל לא אמרה מעולם. 

מארי אנטואנט הייתה מלכת צרפת האחרונה, ובשנות חייה הקצרים (היא הוצאה להורג בגיל 38) חוותה את המהפך בין הערצה מופלגת לשנאה יוקדת מצד אזרחי צרפת. השפעתם של אנשי אצולה מושחתים ובעלי ממון, שהשקיעו כסף רב בפרסום שקרים על משפחת המלוכה, הובילה לטענה שמקור העוני בצרפת הוא אישה אחת וארון הבגדים שלה. 

הכספים שהוציאו מלכי צרפת – לואי ה־14 בנה את ורסאי, לואי ה־15 החזיק מלאי פילגשים מפואר ולואי ה־16 השקיע במהפכה האמריקאית – לא עוררו את זעמם כמו מארי אנטואנט והסיפורים על פזרנותה. "אם אין לחם (בריוש) תאכלו עוגות", נדבק אליה כל כך חזק שאין זה משנה שז'אן ז'אק רוסו כתב את המשפט האלמותי בספרו "הווידויים" הרבה לפני זמנה של מארי אנטואנט כמלכת צרפת, כשעוד הייתה ילדה באוסטריה. 

רוסו שיחזר מעשייה פופולרית על מלכה מנותקת, וכנראה התכוון למריה תרסה, אשתו של לואי ה־14. עם פרוץ המהפכה הצרפתית החליטו המהפכנים להדביק את הסיפור למארי אנטואנט, וכך אנחנו מכירים אותה עד היום. 

בשעת כתיבת שורות אלה היא הייתה יכולה להיות בת 229 ועדיין להיראות צעירה ויפה, עם שערה הבלונדיני החיוור, עיניה הכחולות ועורה הבהיר עד שקוף. לפני פרוץ המהפכה היא נודעה בתרומות שהעבירה לעניים ולנזקקים, באימוץ ילדים עזובים ובהתנגדות לפריצות ולשחיתות השלטונית של בני האצולה הוותיקים בארמון ורסאי. כל זאת, בשילוב הניסיון לשינוי מעמד האצולה בתשלום מיסים מטעמם ככל אזרחי צרפת, הביאו עליה ועל לואי ה־16 את התעמולה השקרית. "היה לנו חלום יפה וזה הכל", היא אומרת במבט נוגה, "אבל כאן אני כבר לא המלכה, אני עצמי".

ידוע שפייק ניוז הוא אינו תופעה חדשה, אבל כיום נראה שנפרצו כל הגבולות. 

"גם עליי לא פסחו. נשק הרכילות הוא האפקטיבי ביותר כדי להרוג מישהו. והוא זה שהביא אותי אל מותי. אין שום דבר חדש מלבד מה ששכחנו".

מה לדעתך אפשר לעשות כדי למנוע מהאדם הפשוט ללכת שולל אחר הידיעות השקריות?

"טבעם של בני האדם, ובמיוחד של אלה החלשים, הוא לרצות לשנות הכל. הם חושקים בכך על אחת כמה וכמה כי הם יודעים שדווקא אלו שמפריעים יזכו לפופולריות רבה יותר מאשר אלו ששומרים על הסדר. תכונה מדהימה אצל אנשים, שהם נסחפים בקלות רבה כל כך בידי עצות רעות וחוזרים בהם מהר כל כך. כשכולם מאבדים את הראש, חשוב לשמור על שלך".

ישנם שיסוי והפרדה בין ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים. האם יש מה לעשות כאשר חפים מפשע נפגעים? 

"הידידות והאמון שאנשים רוחשים זה לזה יביאו להם אושר. בכל מצב בחייהם הם ידעו אושר רק בזכות האחדות ביניהם. אין מה לנקום את המוות. האם יש להילחם ולהפסיד או להישאר כבולים לרצונם של אנשים הטוענים כי טובתנו היא לנגד עיניהם, אבל למעשה עושים לנו עוול וימשיכו בכך? עלינו להחליט משהו ולכוון את דעת הקהל בכוחנו ובעמידתנו. האמיני לי כי הדברים שאני אומרת לך אינם נובעים מחשיבה נלהבת או מסלידה ממצבנו או מקוצר רוח לעשות משהו. אני רואה בבירור את הסכנה ואת האפשרויות השונות הפתוחות בפנינו כרגע. מצבנו איום, במידה שאיש אינו יכול להאמין לחומרתו. הברירה שלנו היא לעשות את מה שדורשים מאיתנו המסיתים או ליפול בחרב התלויה כל הזמן מעל לראשנו. איני מפריזה בערך הסכנה. את יודעת, העיקרון שלי תמיד היה לוותר ככל האפשר ולקוות למעשי הזמן ולתמורה בדעת הקהל. אך אנו צפויים לאבדון אם לא נעלה על הדרך היחידה שנותרה לנו".

השיח ברשתות החברתיות, האלימות המילולית שמאיימת להגיע לכדי אלימות פיזית מפחידה אנשים מלפעול, משתקת מוסדות שלטון ומאיימת להביא עלינו בחירות נוספות. מה את מציעה מניסיונך לאנשים שמעוניינים לשאת בתפקיד ציבורי אך חוששים?

"ככל שאני אומללה יותר, כך גוברת בי תחושת חובתי העמוקה לידידיי האמיתיים. הסבל גורם לאדם להבין מיהו כאדם. חובת השלטון היא לסבול בשביל אחרים, אז יש לעשות זאת כמו שצריך. אני מקווה שיום אחד אנשים יכירו ויעריכו זאת. אנשים רבים, על אף סבלם, מתייחסים אלינו כל כך טוב, אנחנו מחויבים לעבוד יותר קשה למען האושר שלהם".

האם לדעתך אנו עומדים בפני משבר אמון שבין אדם לחברו? אדם ומשפחתו?

"ההנאה הגדולה ביותר של אדם היא כשאפשר לחלוק אותה עם חבר, ואיפה אפשר למצוא חבר, חיבה ואינטימיות אם לא בקרב המשפחה? יש דמויות שסייעו לי במשך הרבה שנים בלי להיכנע, בלי לחפש שום פרס, תמיד אמרו לי את האמת. והם נותנים לי ברק של תקווה. היו לי חברים. הידיעה כי אתנתק מהם לנצח וההבנה של כאבם הן הסבל הגדול ביותר. אומץ! הפגנתי אותו במשך שנים. האם לאבד אותו עכשיו?".

נהנית מהחיים כמלכה?

"אנשים חושבים כי זה כה קל להיות בתפקיד המלכה. אך הם טועים. רק חוקים וטקסים. לנהוג בטבעיות זהו פשע. היה לי המזל להאמין שלמלכה מותר להחזיק חברים. התוצאה היא שכולם מנסים לשלוט בי או להשתמש בי לטובתם האישית. אני במרכזם של תככים רבים, שמהם אני מתקשה להתחמק".

כאישה ספגת יותר אש מכל הגברים שלצידך. האם תמיד הדרישות מנשים הן בלתי אפשריות? להיות חזקות ומוצלחות, להיות נעימות ורגועות, להיות יפות ומטופחות, אבל חס וחלילה שנדרוש את המקום שלנו בעולם של גברים? 

"כל אישה שמתערבת מרצונה בעניינים מעבר לדעתה ומעבר לגבולות, חובתה היא מסקרנת. כוונותיי טובות ותמיד אהיה בעלת כוונות טובות. הרי זה הערך הטוב היחיד שנותר לנו, ואיש לא יוכל לעקור אותו מידיי. אני מוכנה לכל קורבן כשאני רואה באמת את טובת הכלל".

אבל שלא תהיי מוחצנת מדי בכך. לדוגמה, הרכילות האיומה שספגת הייתה בגלל הנוצות בבגדייך ובשערך. 

"זה נכון שאני די שקועה בלבושי, אבל לגבי נוצות, כל אחד לובש אותן, וזה היה נראה יוצא דופן אם לא אעשה זאת. הקדשתי את חיי לחובתי. דבר כבר לא יוכל להכאיב לי"

את נשמעת שלווה בתור מישהי שסיימה את חייה בגלל שמועות ורכילות. 

"הייתי מלכה, ונטלו ממני את הכתר שלי; אישה, והרגו את בעלי; אמא, ושללו ממני את הילדים שלי. הדם שלי לבד נשאר. אפשר לקחת גם אותו ממני. אני רגועה, כמו אנשים שמצפונם נקי. אולי האהבות הגדולות באות עם דמעות. אבל כן, הייתי רוצה לקבל שלווה". 

בסופו של דבר ההיסטוריה תשפוט את כולנו, והיא תעשה זאת דרך דעתם של אנשים ששופטת אותנו. 

"הם יכולים להיות התליינים שלי, אבל הם לעולם לא יהיו השופטים שלי. אני סולחת לכל אויביי על הרעות שהם עשו לי".     

הראיון מתבסס על ציטוטים מתוך מכתבה האחרון של מארי אנטואנט לפני הוצאתה להורג וכן על ציטוטים ממכתביה לאמה ולחבריה במהלך חייה. נעשה גם שימוש בדבריה כפי שתיארם סטפן צווייג בספרו "מארי אנטואנט". מחקר עצמאי של כותבת טור זה על המלכה פורסם כערך "מארי אנטואנט" בוויקיפדיה. 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook