ספר חדש, "תערוכת חג החומש", מאת חוקר האמנות רון ברטוש חוזר אל תערוכתו הסביבתית הראשונה של האמן דני קרוון
בשיתוף עופר לוין GTI
בשנת 1953 הוחלט בקיבוץ הראל לציין חמש שנים לתאריך עליית הישוב על הקרקע הסלעית של פרוזדור ירושלים. על פניו לא היה זה אירוע יוצא דופן. ישובים חקלאיים אחרים בארץ נהגו לציין את יום הולדתם החמישי בחגיגות המציגות לעיני כל את הישגיהם והגשמת יעדיהם. באותה שנה ממש צוין אירוע דומה בקיבוץ געתון היושב מזרחית לנהריה. בחג החומש של קיבוץ ניר יצחק שנתיים מאוחר יותר (1955), לדוגמה, קיבוץ שמייסדיו נמנו עם תנועת "השומר הצעיר" ויוצאי הפלמ"ח, בדומה למייסדיו של קיבוץ הראל, כללה התכנית האמנותית מסכת מחול, מחזה מאת נתן שחם ("רגע של חולשה") והופעה של מקהלת חברי המקום.
אך היה משהו מיוחד ואחר בחג החומש של קיבוץ הראל, כפי שמתואר בספרו הדו-לשוני החדש (עברית-אנגלית) של חוקר האמנות רון ברטוש, שראה אור לאחרונה בהוצאת לוין. הניהול וההפקה של אירועי החג, שמועדו נקבע ל-7 באוקטובר 1953, הוטלו על יעקב (יענקל'ה) אגמון (1929 – 2020), לימים במאי, מפיק, אמרגן ומנהל תיאטראות, שהיה אז חבר קיבוץ בן 24. ועל תכנונה והקמתה של תערוכה גדולה במסגרת אותו חג הופקד חבר קיבוץ אחר, צעיר מאגמון בשנה בשם דני קרוון (1930 – 2021). כ- 3000 איש מכל הארץ, ביניהם פוליטיקאים, חברי קיבוצים, חברי מושבי העולים ונציגי אבו גוש הסמוכה, פקדו את התערוכה, שהפכה לאחד מהאירועים הייחודיים של הקיבוץ הארצי.
קיבוץ הראל קם ב-27 באוקטובר 1948 סמוך ללטרון ולדרך בורמה כדי למנוע את בידודה של ירושלים. כיוון שמייסדיו שירתו בחטיבת הראל של הפלמ"ח, היה זה אך טבעי עבורם לקרוא את שם הקיבוץ על שמה. חברי הקיבוץ היו מעורבים מאד פוליטית והתנהלו בו ויכוחים אידאולוגים שהתלהטו סמוך למועד חג החומש סביב מספר אירועים דרמטיים שקדמו לו: משפטי פראג (נובמבר 1952) וביניהם במיוחד מעצרו של מרדכי אורן, שליח השומר הצעיר לפראג, משפטי הרופאים היהודים במוסקבה (ינואר 1953) ומות סטאלין (5 במרץ 1953). כל אלה הובילו בקרב רבים מהקהילה הסוציאליסטית להתפכחות בדבר טיבו האמיתי של "שמש העמים", בעוד שאחרים, ומשה סנה ממנהיגי מפ"ם בתוכם, המשיכו להתבצר בתמיכתם בסובייטים. קיבוץ הראל היה אחד מאותם קיבוצים אשר כמה מחבריהם נחשדו בסטייה מן הקולקטיביזם הרעיוני שאותו הוביל הקיבוץ הארצי, ובשל כך נערכו במספר קיבוצים פעולות לגירוש כ-250 חברים שצידדו במשה סנה, מנהיג הפלג השמאלי של מפ"ם, ביניהם אחדים מקיבוץ הראל. חברי הראל התנגדו לגירושם והקיבוץ אף פורק זמנית ב-1955.
הספר נפתח במבוא מאת טלי תמיר, אוצרת וחוקרת של אמנות ישראלית, המשרטט בקצרה פרטים ביוגרפיים מרכזיים על בית גידולו של קרוון והשקפת עולמו האידיאולוגי וערכיו שאותם שאב כנער מקן צפון של השומר הצעיר ברחוב מצדה בתל אביב. הפרק העוקב מאת רון ברטוש, המהווה את לבו של הספר, סוקר מספר תחנות ביוגרפיות הקשורות לחינוכו האמנותי של קרוון בציור (אהרון אבני, יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי, מרסל ינקו), בגרפיקה (דוד שניאור) ובעיצוב תפאורה (עמנואל לופטגלס) שבזכותו ובזכות ניסיון מעשי שקדם ל-1953 יצר את התערוכה הסביבתית הראשונה שלו. לאחר מכן מתחקה ברטוש אחר רעיון התערוכה, תכנונה וביצועה באמצעות מקורות כתובים ותמונות.
"במקום לערוך תערוכה כמקובל," מציין ברטוש בספר, "יזם קרוון תערוכת חוץ שעל פי הרעיון שהגה התפרשה על פני שטח רחב וכללה שימוש בטכניקות ובמרכיבים רבים ושונים: ציור, גרפיקה, שירה, דרמה, אדריכלות ובנייה, חקלאות, כלי עבודה, חפצים מן המוכן ועוד. תערוכת חג החומש הייתה עבורו התנסות ראשונה, בינתחומית, בו-זמנית ורב-ערוצית ביצירה סביבתית וחברתית. היא התפרשה על פני שביל שאורכו כמה מאות מטרים והוביל את הצועדים לאמפיתיאטרון בו התקיימו המופעים השונים. השביל חולק לשלושה מקטעים שהוקדשו לנושאים שונים, ובלב כל מקטע כיכר מרכזית ששימשה כמוקדו. בכניסה לתערוכה התנוססו דגלי ישראל ודגלים אדומים, ולצידם סמל החג שאותו עיצב קרוון בהשראת סמל הפלמ"ח: החרב הומרה ביונת שלום, ואת היונה שיבץ קרוון בין שתי שיבולי זהב זקופות מעל לכתובת 'הראל' ו'חג החומש'."
"על במת האמפיתיאטרון", ממשיך ברטוש "שעוטרה בכתובים 'לשלום' ו'לקדמה' נערכו מופעי העצרת והם היו רבים: תחילה נקרא 'יזכור', אחריו שרה מקהלה בניצוחו של אבנר בהט, ואז נשא דברי ברכה יעקב אגמון ונציגים שונים שהגיעו לכבד את הראל, בהם נציג הורי הקיבוץ, נציג צה"ל, נציג הפלמ"ח ונציג ערבי מאבו גוש. לאחר הנאומים החלה התכנית האמנותית […] חג החומש נחתם בשירת האינטרנציונל."
ברטוש מציין מספר מטרות אותן רצו לממש בחג החומש, וביניהן- הצגת הראל כהמשך התפתחותו של היישוב בפרוזדור ירושלים, המבוסס על המשק הקיבוצי המעורב, כקיבוץ השותף למאבק הפוליטי "לשלום ולקדמה", וכן הידוק קשרי הקיבוץ עם התנועה, מתן ביטוי למאבק פוליטי-כלכלי והפגנת יחסי ידידות ואחווה עם השכנים הערבים.
הסערה שטלטלה את מפ"ם בתקופה זו, גרמה לניסיון להכפיש את אנשי הראל שכביכול בחג החומש שלהם "לא הוזכרה המילה ציונות על ידי איש מהנואמים, אפילו פעם אחת". ("מעריב", 10 במרץ 1954) על האשמה זו השיב יעקב אגמון "אין לנו צורך להוכיח, השכם והערב, כי אמנם ציונים אנחנו. הוכחנו זאת בשדה הקרב, ואנו מוכיחים זאת יום יום בשדות המשק". ועל הספין הנוגע להשמטת המילה "ציונות" מנאומי חג החומש, הציע אגמון לעיין בפרוטוקול הנואמים "המכיל אותה מילה עשרות פעמים כפי שהושמעה באזני 4000 אורחים-חוגגים." (שם)
"הספר משחזר עבודה מוקדמת אך חשובה בהתפתחותו של הפסל והצייר דני קרוון. מבחינות רבות גלומה בתערוכת חג החומש השקפת עולמו החברתית והאמנותית שליוותה אותו גם ביצירות מאוחרות שלו כמו קיר התבליט במליאת הכנסת, כיכר לבנה בתל אביב, אנדרטת חטיבת הנגב ועוד. בקיבוץ הראל, אם כן, נוצקו עמודי התווך של עבודותיו ומכאן חשיבותה להבנת מורשתו האמנותית של קרוון." מסכם עופר לוין GTI, בעליה של הוצאת לוין.
תערוכת חג החומש: היצירה הסביבתית הראשונה של דני קרוון
הוצאת לוין, 2022
מחבר ועורך: רון ברטוש
עיצוב והפקה: סטודיו רוני ורוני
עריכת לשון: גל קוסטוריצה
תרגום לאנגלית: מאיה שמעוני
צילומים: סטודיו קרוון וכן רן ארדה; אברהם חי
מספר עמ': 91
למידע נוסף אודות הספר, לחצו כאן.
כריכת הספר תערוכת חג החומש: יצירתו הסביבתית הראשונה של דני קרוון, הוצאת לוין, 2022
