fbpx

שמונה צעדים לצמצום הסכסוך | החברה הישראלית לכודה במעגל אימים מכושף | מאת ד"ר מיכה גודמן

למה עכשיו חייבים להתייחס לסכסוך הישראלי פלסטיני

0

כולנו לכודים בתוך מעגל אימים מכושף: אירוע בריאותי דרמטי יצר חורבן כלכלי, שניהם יחד הגבירו את המשבר הפוליטי הישראלי – והמשבר הפוליטי מכשיל את האפשרות להתמודדות אמיצה עם המשבר הכלכלי, ומנטרל את האפשרות להתמודדות יעילה עם המשבר הבריאותי. וכך, במעגל הרסני, הבעיות הבריאותיות והכלכליות מאיצות את המשבר הפוליטי, והמשבר הפוליטי מעמיק את הבעיות הבריאותיות והכלכליות.

המעגל המכושף הזה איננו המצאה ישראלית. פוליטיקה שבורה שמגבירה את שאר הבעיות ואז מחמירה בגלל אותן בעיות, מאפיינת מדינות נוספות ברחבי העולם. באנגליה, בברזיל, בהונגריה ובארצות הברית, נשברים שיאים של קיטוב פוליטי. פרופ' רוברט פטנאם מאוניברסיטת הרווארד, אחד מגדולי מדעני החברה בארצות הברית, טוען שרמת השנאה הרוחשת היום בין מחנות פוליטיים יריבים בארצות הברית, כמעט חסרת תקדים. לדבריו, הפעם האחרונה שארצות הברית סבלה מדרגות כה גבוהות של קיטוב הייתה בשנת 1860!

האם זה אומר שארצות הברית על סף מלחמת אזרחים חדשה? לא בהכרח, אבל המצב מדאיג מאוד. וארצות הברית לא לבד; הקיטוב הפך למגפה עולמית. במדינות רבות, אזרחים שמשתייכים למחנה אידאולוגי אחד מתעבים אזרחים ששייכים למחנה אידאולוגי אחר. הנאמנות לשבט הפוליטי מאיימת לנפץ את הנאמנות הלאומית. הסולידריות מתפרקת בעיתוי מסוכן, בשעת מגפה שכרוכה במשבר כלכלי. הסולידריות מתפרקת דווקא כשצריך אותה יותר מתמיד.

הנושאים שקורעים את ארצות הברית ואת חלק ממדינות אירופה, קשורים למתח שבין לאומיות לקוסמופוליטיות. מחלוקות ביחס לנושאים כמו הגירה, מעמד המוסדות הרב לאומיים וההתחממות הגלובלית, מפרקות מדינות רבות למחנות ניצים שאיבדו אמון אחד בשני. ומהם הנושאים שמחלקים את החברה הישראלית? ובכן, הנושא המרכזי שקרע את החברה הישראלית מאז ראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הימין האידאולוגי והשמאל האידאולוגי התנגשו במשך עשרות שנים, וההתנגשות הזאת קרעה אותנו מבפנים. אך בשנים האחרונות חלה תפנית תודעתית עמוקה מאוד בחברה הישראלית. המחלוקת דעכה ומרבית הישראלים התחילו להסכים ביניהם וכך, לאט ובשקט, נוצר קונצנזוס ישראלי חדש. זהו קונצנזוס נסתר, לא מדברים עליו, לא נכתבו עליו הרבה מילים, אבל בשנים האחרונות, בלי שהרגשנו ובלי שסיפרו לנו, הוא התנגב אל תוך התודעה של רובנו, הישראלים.

ואמנם משהו מוזר קורה כאן. דווקא בשנים שבהן נרגעה המחלוקת האידאולוגית הגדולה ביותר, החלה הפוליטיקה הישראלית לשבור שיאים של קיטוב ושנאה. אם לא על שטחים ושלום, על מה בעצם אנחנו רבים? יש מי שסבור שהמחלוקת הגדולה החדשה היא בין סמכות הכנסת לסמכויות בית המשפט העליון, בין משילות אפקטיבית לשלטון החוק; יש מי שמשוכנע שהקרע הגדול הוא סביב נתניהו וקו השבר הוא פרסונלי, אוהדים מול סולדים; ויש מי שמעריך שככלות הכל הקרע האמיתי הוא זהותי ושבטי, ישראל אחת מול ישראל אחרת. פתאום יש מחלוקת על השאלה: על מה בעצם המחלוקת.

פעם, בימי ההתנגשות בין מחנה ארץ ישראל השלמה למחנה השלום, ידענו שיש התנגשות וידענו על מה ההתנגשות. היום אנחנו יודעים שיש מריבה, אבל כבר לא ממש יודעים על מה המריבה. הבלבול הזה חדש והוא סימן היכר למצב המיוחד שנוצר עם דעיכת המחלוקת המדינית הקלאסית, כמו גם לייחודיות ולחריגות שלו. בכל העולם משקף השסע הפוליטי, שסע אידאולוגי; בישראל מסתיר השסע הפוליטי את העובדה שאין יותר שסע אידאולוגי. זהו הפרדוקס הישראלי: הפוליטיקה המקוטבת מייצגת חברה שכבר לא כל כך מקוטבת. המאמר שלפניכם חוזר אל הדילמה המדינית הקלאסית ומנסה לתת מילים להסכמה הישראלית השקטה, לספר את סיפורו של הקונצנזוס הישראלי הנסתר.

"היוזמה לצמצום הסכסוך" // העמותה

בעקבות פרסום המאמר "שמונה צעדים לצמצום הסכסוך" לראשונה בשנת 2019, קמה חבורה של צעירות וצעירים והחליטה לקדם את הרעיון של צמצום הסכסוך בשטח, והקימה את "היוזמה לצמצום הסכסוך". היוזמה מקדמת בימים אלו את הצעדים הראשונים שלה בדרך לצמצום הסכסוך, ופועלת להשיג שתי מטרות: הראשונה, לצמצם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, באמצעות צעדים דומים לאלו שהוזכרו במאמר. השנייה, לאחות ולהבריא את השיח הפצוע בתוך החברה הישראלית, מתוך שיח על צעדים אפשר להסכים עליהם מימין ומשמאל.

מידע נוסף בנושא ניתן למצוא באתר היוזמה: tzimzum.org.il

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook