fbpx

ספיחים של מלחמת אזרחים // הטור של חזי סימנטוב

0

שמונה שנים מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, אבל זו למעשה כבר הוכרעה מזמן לטובת מי שהוספד כבר עשרות פעמים בעבר. הנשיא הסורי בשאר אל־אסד.

מחוז אידליב בצפון המדינה הוא המקום היחיד שבו עדיין מתנהלת לחימה מול המורדים באסד. הצבא הסורי ובני בריתו – רוסיה, איראן וחזבאללה – מחריבים כפרים ושכונות מגורים ללא הבחנה והורגים נשים וילדים. העולם שותק ומתעורר לתקופה קצרה, רק כאשר אסד משתמש בנשק כימי. אבל הפצצות שיטתיות מן האוויר בנשק קונבנציונלי על אוכלוסייה אזרחית הפכו דבר שבשגרה. תמונות זוועה של גופות וחלקי גופות, של ילדים קטנים מדממים וגוססים מתחת להריסות ההפצצות, הפכו מחזה נפוץ במחוז אידליב.

באידליב עדיין מתנהלת לחימה מול המורדים. הצבא הסורי ובני בריתו – רוסיה, איראן וחזבאללה – מחריבים כפרים ושכונות ללא הבחנה והורגים נשים וילדים

בכל שאר חלקי סוריה אסד שולט כמעט באופן מוחלט. דאעש הובס, המורדים למעט באידליב נכנעו, וצבאו של הרודן הסורי שוב חזר לאזורים שמהם ברח בתחילתה של מלחמת האזרחים. צבא אסד גם חזר לשבת במוצבים ובבסיסים ממש מעבר לגבול בצד הסורי של רמת הגולן.

אבל אסד לא חזר לבד. המשמעות של ניצחונו היא גם ניצחון לאיראן ולחזבאללה. איראן מנסה להתבסס צבאית בסוריה, גם באמצעות הקמת בסיסים צבאיים וגם באמצעות טיפוח מיליציות שיעיות הנאמנות לטהרן; אך ישראל מונעת מהמעצמה השיעית – בינתיים בהצלחה רבה למדי – מלהתבסס באופן מסיבי, על ידי תקיפות עלומות יותר ועלומות פחות.

אבל מה שיותר מדאיג הוא התעצמותו של חזבאללה – גם באמצעות הרמת תשתיות טרור ברמת הגולן וגם באמצעות קבלת נשק מתקדם מאיראן, שמועבר לו דרך סוריה. גם את משלוחי הנשק מצליחה ישראל – לפי פרסומים זרים – לסכל ברוב המקרים. אבל הנחת העבודה היא שחלק לא מבוטל מהנשק בכל זאת מגיע לידי חזבאללה בלבנון.

דבר נוסף: חזבאללה מנסה באובססיביות להקים תשתיות טרור ברמת הגולן, כדי להיות מוכן לביצוע פיגועים נגד ישראל. לפי פרסומים זרים, גם את זה בינתיים ישראל מסכלת. אבל חזבאללה אינו מרפה, וממשיך לנסות ללא כל הפרעה מהכוחות הפועלים בצד הרוסי ובברכתו של המשטר בדמשק.

המצב בסוריה היום הוא כזה: דמשק ממשיכה בניסיונות למצב עצמה בקהילה הבינלאומית – בסיוע בינלאומי של רוסיה וסין – כמדינה ריבונית לגיטימית, עם התנהלות תקינה. זאת כאשר בעל הבית האמיתי הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ועל פיו יישק דבר. אבל לפוטין לא באמת אכפת מהאינטרסים של איראן או של ישראל, שעמן הוא מדבר ונפגש בנפרד – אלא רק האינטרס הרוסי הוא שמנחה אותו: שימור שלטון אסד, כדי להעמיק את ההשפעה הרוסית במזרח התיכון.

וכך קורה שאסד ממשיך לבסס את שלטונו באין מפריע, מזמין ארגוני טרור מהמסוכנים והמאורגנים בעולם, כמו חזבאללה וגיס פיגועי החוץ של משמרות המהפכה האיראניים, ומקדם את האחיזה ואת חופש הפעולה שלהם בסוריה. הצד המפסיד בעניין: ישראל.

בינתיים אסד בשלו. זחוח, ממוקד מטרה ומטפח לעצמו את תחושת הניצחון התמידי של האליטה העלווית השלטת בסוריה. מצב זה בלט כאשר לפני כשבועיים הלך אסד, כביכול בספונטניות, לאכול במסעדה עממית בדמשק עם משפחתו. בלט בבילוי המשפחתי: בנו הבכור של הנשיא בן ה־18 הקרוי על שם סבו, השליט המיתולוגי חאפז אל־אסד. יש האומרים שבמשפחה כבר מכשירים את חאפז הצעיר לכהונת השליט הבא של סוריה. כך או כך, משפחת אסד אינה הולכת לשום מקום – וכך גם לא איראן וחזבאללה.

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה. השאירו פרטים ונחזור אליכם:

 

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019