ימים ארוכים התלבטה אביבה וידל אם לחשוף את סיפורה בטלוויזיה. אפילו לילדיה לא סיפרה שאין לה כסף לקנות ירקות או לחם. בתחקיר שלפני הצילומים סיפרה לנו שנאלצה לוותר על תרופות ולנסוע לבית החולים לקבל זריקות, כי זה בחינם. היא לא תכננה מראש לחשוף עד כמה גדולה המצוקה. אבל יום לפני שצילמנו אותה הושבעה הממשלה בכנסת. המנופחת בתולדות המדינה. ראש הממשלה והשרים דיברו בחגיגיות על הדוכן, שפעו אופטימיות.
אביבה, שהלכה לישון מוקדם כדי לא להרגיש את הרעב בשעות המאוחרות, לא יכלה לשאת זאת יותר. "מחודש מארס לא אכלתי לא תפוח ולא ירק", סיפרה לנו. "אני עדיין אוכלת את המצות של פסח". לי, הכתב, לקח כמה שניות לתפוס, להבין. שאלתי אותה פעמיים. להיות בטוח ששמעתי נכון: את לא אוכלת לחם? "עד שלא ייגמרו המצות", ענתה, "אני לא קונה לחם, אני חוסכת".
"לעוני יש פנים", זעקה אביבה מול המצלמה. "לא אני צריכה להתבייש, שיתביישו הם בממשלה, שהביאו אותנו למצב הזה". כבר באותו הערב התחייב השר החדש ישראל כ"ץ לבטל את עוול האיסור על כפל הקצבאות ועמד בהבטחה. זה קרה בזכות זעקתה של אביבה. ויותר מזה. המדיניות השתנתה לחלוטין. עד אז פקידי האוצר היו עסוקים בעיקר בלשמור על הכסף, התייחסו לכל דורש עזרה כאל רמאי פוטנציאלי שבא לשדוד את הקופה. מאז חודש יוני, המדיניות התהפכה. רשת ביטחון כלכלית למובטלים (כולל למקבלי הקצבאות) נפרשה עד יוני 2021. ובעיקר, התקבלה ההבנה שהממשלה צריכה להכניס את היד לכיס.
זה קרה הרבה בזכות אביבה ודומיה – האנשים שצעקתם הצליחה לחדור את חומת האטימות של הממשלה והאוצר. הצליחה להראות למקבלי ההחלטות את הפנים מאחורי טבלאות האקסל.
–
