fbpx

יוצרי הסדרה 'הנערים' // מאת רני בלייר

יוסף סידר, חגי לוי, תאופיק אבו ואיל

0

"מהומה ומבוסה ומבוכה" (ישעיהו כב', ה').

סוף אוגוסט החם, ראש ממשלה במדינה דמוקרטית קורא להחרים ערוץ שידור, לכאורה בעקבות סדרת דרמה עלילתית (שהופקה בשיתוף HBO). המהלך המטורלל היה קשור בעיקר ליצר הנקמה בחדשות 12, ופחות בקשת 12; אבל גם ליצירת עליהום על כל מי שמעז לספר סיפור שתוכנו ובשורתו אינם מתיישרים עם הקו הימני שהוא מטפח.

את התוקפנות נגד כל יצירה שלכאורה מציגה את ישראל כמדינה לא מושלמת, אנחנו מכירים היטב מהעבר הקרוב. מ'עג'מי' ועד 'פוקסטרוט'. ההבדל בין הסרטים לסדרה המדוברת הוא שהיא מספרת את שהיה באמת, בהתבסס על תחקיר עמוק של יומן האירועים המקורי בחקירת רצח מוחמד אבו ח'דיר.

לפני מספר חודשים פנה אליי במאי דוקומנטרי שאני מעריך ואוהב, וביקש שאדריך אותו כיצד יוצרים דרמה עלילתית. שאלתי מדוע הוא חש את הצורך להיכנס למסע המטורף הזה שנקרא סדרת דרמה, שגוזל מחייך לפחות ארבע שנים (וזה במקרה הטוב שהיא מתקבלת מהר ויוצאת להפקה). תשובתו טלטלה אותי. "אני רוצה לספר את האמת וכל האמת. בעולם הדוקומנטרי, מהסיבה שמראש אתה אמור לספר את האמת, המגבלה והפשרה, הלחצים, חששות המפיקים וערוצי השידור ממה שתחולל האמת הזאת – מגבילים את היכולת לומר אותה. אתה מוצא את עצמך אומר רק את חלקה". חלק מאמון הציבור באקטואליה ובדוקומנטריה אבד. המתחים האיומים והלחצים הפוליטיים המופעלים על חברות החדשות והניסיון שלהן לזגזג, לשרוד ועם זאת לספר אמת, ההתפשרות הזאת מחלחלת אל הציבור. מה שהייתה אמת דוקומנטרית הפכה לפייק ומה שהיה "פיקשן" הפך לאמת.

'הנערים' שייכת לז'אנר המדובר, וספציפית לז'אנר החקירה אחר "האמת העולה על כל דמיון".

באומץ רב לקחו על עצמם חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל, קשת ו־HBO את המשימה לספר אמת ללא פשרות. זהו אינו סיפור פוליטי במובנים של ימין ושמאל או של הסכסוך הערבי־יהודי. היא פוליטית במובן הרחב יותר, היא מספרת את סיפור ה"מהומה ומבוסה ומבוכה", על פי נבואת ישעיהו, שאנו העם היהודי שרוי בו כעת. את המבוכה הזאת מייצג סימון, חוקר השב"כ במחלקה היהודית, שמגלם בשקט ובמשחק נפלא שלומי אלקבץ. סימון, בן למשפחה חרדית, מזרחית וימנית, חוקר שאין לו כמעט חיים משלו, בודד ומבודד, מרוחק וזועם על העולם שממנו בא אבל נמצא בדיאלוג פנימי סוער עם אלוהים, נאחז בחקר האמת כאוויר לנשימה, בעולם שבו השקר, השנאה והנקמה, המחנאות והפלגנות פשו בחברה. כשהקורבנות של הסכסוך היהודי הזה הם המיעוט הערבי חסר הזכויות החי בינינו ובתוכנו.

האמן הסיני האקטיביסט הגולה בכפייה איי ווייוויי, שהציג את תערוכתו 'אולי, אולי לא' לא מכבר במוזיאון ישראל, טען בריאיון כי "בימים טרופים אלה של מנהיגות נגד חופש ביטוי – לאמנות שאינה עוסקת בהתנגדות ואקטיביזם נגד העוולות הללו אין זכות קיום". ניכר שבקשת וב־HBO לא רק הפנימו את התמה הזו, אלא גם את הצורך החברתי־דמוקרטי במימושה.

 

"ערוץ התעמולה קשת 12 הפיק סדרה אנטישמית שמוציאה שם רע ושקרי למדינת ישראל. אני לא מופתע מכך שקשת משחירה בשקר את דמותה של ישראל, שכן אני רגיל לכך שקשת משחירה אותי מדי יום (…) המלצתי ברורה: אל תצפו בקשת"

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook