בוז לכחולי המדים // הטור של פיני אסקל

אם ישנה טבלה מדומיינת שמדרגת את הדברים שלא היית רוצה לפגוש יותר בחיים אחרי הניסיון המר ב־2020, אפשר לציין בחלקה העליון – בין היתר – קלפיות, חולים מאומתים, וגם שוטרים. קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו אבד אמון הציבור במשטרה, והשוטר־מגן הפך לאויב, אבל התחושה ברורה: בשנה האחרונה התעצמה התחושה השלילית של אזרחים כלפי שוטרים. וזו תחושה חובקת מערב. מסיפורו הטרגי של ג'ורג' פלויד – שהוא רק השפיץ של הסטטיסטיקה שבה הסיכוי שלך להיהרג בארה"ב על ידי שוטר אם נולדת שחור, גבוה פי שלושה מזה של לבנים – ועד מחוזותינו אנו, עם התנהלותה של משטרת ישראל במשך שנתיים ללא מפכ"ל. החיכוך בין שוטרים למפגינים בבלפור, בבני ברק, באום אל־פחם ובשער שכם. לפעמים מספיק רק בינג' אינטנסיבי ב'מנאייכ'.

פעם היו ימים אחרים. אברהם אזולאי, הגיבור של אפרים קישון, אמנם לא היה האזיק הכי מהודק בתחנה, אבל היה לו לב זהב. הארי קלהאן לא היה שוטר קונבנציונלי, אבל כל אזרח שומר חוק היה רוצה אותו בצד שלו. אקסל פולי, ג'ון מקליין ומרטין ריגס לקחו כל אחד בתורו את החוק לידיים, אבל פיצו בעזרת כוונות טובות (וכריזמה). ויק מאקי היה שוטר בעייתי, אבל כמו במקרה 'הארי המזוהם', גם כאן היינו ישנים טוב יותר בלילה כשהוא בתמונה. בדרך כלל משמשות דמויות אנטגוניסטיות של שוטרים על המסך כמצג מנומק של סטיית תקן מערכתית ולאו דווקא בתור סמל לריקבון האנושי.

טקס האוסקר האחרון הציג נקודת מבט חדשה, שאמורה להדאיג את רשויות החוק בישראל ובארה"ב: שני סרטים קצרים, הראשון אמריקאי והשני ישראלי, התבוננו עמוקות בשוטר והעניקו לו לראשונה צדדים מפלצתיים גנריים. כאלה שאמורים לשקף לא את השוטר, אלא את המשטרה; לא את הפרט, אלא את המערכת. כל אחד מהסרטים הוכיח בדרכו הייחודית והמקורית כי השלב האבולוציוני הנוכחי של דמות השוטר בתרבות הוא הצגתו באור שלילי במיוחד: פקיד ביצועיסט, אטום וחסר לב במקרה הרע; רוצח גזען ונטול עכבות במקרה הגרוע. המסר לא היה יכול להיות ברור יותר: שוטרים הם גזענים, שקרנים, אטומים, רצחניים. בום.

שני הסרטים, 'זרים גמורים' של טרבון פרי ומרטין דזמונד רו ו'עין לבנה' של תומר ששון, עוסקים בזרוּת, גזענות ודעה קדומה שמתבטאות במערכות יחסים בין אזרחים לשוטרים. מפגש בין שוטר לבן ואזרח שחור ב'זרים גמורים'; מפגש בין שוטר לאזרח ישראלי ועובד זר אריתראי ב'עין לבנה'. בשני המקרים מייצר המפגש מציאות מדכדכת של חוסר צדק ושוויון בלופ פרוזאי אינסופי של אכזריות ורוע מונוטוניים, שמבעבעים לרוב מתחת לפני השטח אך לעיתים משפריצים לכל עבר כמו מכת"זית עיוורת. בזכות קוצר היריעה (מדובר, כאמור, בסרטים קצרים) הכל פשוט יותר, מורכב פחות. יש סיפור אחד לספר, סנטימנט אחד להעביר. אתה לא נחשף למנעד הרגשות של השוטר, לא מלווה אותו משחר ילדותו ולא נחשף לחייו הפרטיים. הוא גזען פה והוא גזען שם. הוא משקר פה והוא רוצח שם. וזהו. בקיצור: הנה שוטרים והם מפחידים.

–

'עין לבנה' מתאר סיטואציה יומיומית. נתקלת באופניים שגנבו לך לפני חודש ועכשיו הם קשורים במנעול ברחוב קטן ליד בית המשפט. כמו שלימדו אותך מגיל אפס, התקשרת למשטרה. ואז – "משטרה שלום" והסיוט שלך מתחיל. המפגש הראשון עם המשטרה, הטלפוני, שראשיתו במילים "משטרה שלום" – יגרום לך להידרך, לשקול מילים, הרי השיחה מוקלטת. בכל פעם שצפית בסצנת משטרה אמריקאית נתקלת ב"אזהרת מירנדה". כל דבר שיוצא לך מהפה עשוי לשמש נגדך, וישמש נגדך, בבית המשפט, שנמצא ליד רחוב קטן שקשורים בו אופניים גנובים. אין לך מושג אם זה תופס גם בישראל או רק באמריקה, אבל למה לקחת סיכון. "משטרה שלום" זו תזכורת לכל פעם שהתלבטת אם להתקשר למשטרה ובסוף ויתרת. כשפרצו לבית שלך, כשאיימו לדקור אותך בגלל מקום חניה, כשראית קטטה המונית ברחוב.

השוטר ישאל כמה שאלות, אחר כך יטעה בשמך, יגיד שאין לו דרך לעזור כי לא הגשת תלונה, ולבסוף ישלח ניידת שנמצאת בסביבה. מאחור, ברקע, תעצור מכונית. אישה, ככל הנראה קורבן זנות, תיגש לחלון, תישען ותחליף כמה מילים עם הנהג. עוד מעט היא תיכנס כבר לאוטו ותיסע. אבל היא רק ברקע. כמובטח אך במפתיע, תגיע למקום ניידת משטרה. זה המפגש השני. שני שוטרים, יהודי חובש כיפה וערבי. יש לך תמונה עם האופניים בטלפון. השוטר היהודי יגיד שזו לא הוכחה, השוטר הערבי יאמר שזה דווקא יכול יעזור, ואתה תתבלבל ותיזכר שהתמונה נמצאת בבית. השוטר היהודי יזהיר: אם תפרוץ את המנעול או אפילו תיגע באופניים זו עבירה פלילית ואני יכול לעצור אותך – לא חבל? על אופניים? הוא ישדל אותך להמתין לגנב ליד האופניים, להתקשר למשטרה, והם יבואו ויערכו ביניכם עימות.

כשיגיע הגנב – עובד זר אריתראי שטען שקנה את האופניים לבתו בתחנה המרכזית – תחליט להתקשר למשטרה. "מי הגנב?", ישאל השוטר היהודי בעודו נועץ עיניים באדם היחיד בסביבה שהוא עובד זר אריתראי. כשיבדקו לו את הוויזה ויגלו שהיא לא בתוקף, השוטרים יכניסו אותו לניידת. מה לגבי האופניים? צריך להגיש תלונה, הם ימשיכו להתיש. מה לגבי האריתראי? אנחנו לא לוקחים אותו לשום מקום, רק רושמים פרטים, הם ישקרו ויאיימו עליך לא להפריע להם לעשות את עבודתם, אחרת: "רוצה שאני אעצור אותך?". כדי לפתור את הבעיה, אתה תוציא כסף כדי להחזיר לאריתראי את הסכום ששילם על האופניים. כשתחזור, הוא כבר יהיה במעצר. השוטר שיקר לך.

ברקע תצליח לשמוע בקושי סירנות רחוקות. מישהו אחר, במקום אחר, לא כל כך רחוק מכאן, הזמין משטרה ואין לך מושג למה ואין לך מושג מה יעלה בגורלו. ואין לך מושג אם השוטרים יאיימו עליו במעצר, ישקרו לו, יבלבלו אותו, יבדקו לו את הוויזה, יפספסו את קורבן הזנות, יטעו בשם שלו, יסיקו שהוא הגנב. ברקע, קורבן הזנות תרד מהמכונית, תצעד על עקביה הגבוהים ותמשיך לחפש אחר הבא בתור.

–

ב'זרים גמורים' אתה מתעורר בבוקר במיטה של בחורה. סטוץ. זרים גמורים. אתה סטלן, אינפנטיל ושחור. היא מבוססת, נחושה ושחורה. זרים גמורים, אבל צבע משותף, מאחד ומגבש. הזרוּת הגמורה האמיתית תגיע מיד. ברחוב תפגוש שוטר לבן שנטפל אליך. כשהאווירה תסלים, תמצא את עצמך מרותק למדרכה, לא יכול לנשום, לא יכול לנשום, מת. פתאום אתה שוב מתעורר בבוקר באותה המיטה. חלום? דז'ה וו? לא, אתה ביל מאריי עכשיו, רק בשחור, ופה אין מרמיטות חמודות, אלא שוטרים לבנים ואכזריים. בוקר טוב, אדוני, אתה צריך להירצח היום וגם מחר, פעם אחר פעם, שוב ושוב, אדם שחור באמריקה הלבנה שעדיין שייכת לטראמפ. לאט־לאט תלמד שהמוות יכול להגיע בכל מיני דרכים בגלל כל מיני סיבות – אם תתחצף, אם תחזיק סיגריה חשודה, אם תפיל מהתיק חבילת שטרות, אם תהיה בדירה הלא נכונה, אם תהיה בצבע הלא נכון, אם תנשום. אבל למעשה, אתה תמות כי אתה שחור והשוטר לבן. כל כך פשוט.

אחרי יותר מדי פעמים שבהן הסוף הוא אותו סוף ואתה מת, אתה תפנה ללב של השוטר. אחרי ההלם הראשוני הוא יציע לקחת אותך בעצמו עד הבית. אתם תדברו על החיים באמריקה, על יחסי שחורים ולבנים, על ערכים, על מדינה שאיבדה את דרכה. על גגות הבתים בשכונה מישהו ריסס את שמות ההרוגים. הנה השם של ג'ורג' פלויד, הוא לא יכול לנשום, הוא לא יכול לנשום. השוטר הלבן יעצור ליד ביתך. אתם תיפרדו בלחיצת יד. ברקע אין קורבנות זנות, כי כאן לא צריך את הרקע כדי לזעזע. הוא מוחא לך כפיים, מהלל את הופעתך המרשימה, מחמיא על שפנית לרגש שלו ויורה שני כדורים בגב שלך. אתה מתעורר בבוקר במיטה לצד זרה גמורה ויודע שאין לך ברירה אלא לעבור את זה שוב, גם היום, עד שתמות. הנה קורונה והיא רוצה להרוג אותך. הנה שוטר והוא רוצה להרוג אותך. רק נגד אחד מהם פותח חיסון.