ישראל חייבת לנצח את חמאס. חייבת. זה היה נכון לפני טבח שמחת תורה, זה נכון שבעתיים לאחריו. ולא רק את חמאס אלא את כל הציר הג'יהאדיסטי שמובילה איראן. השאלה היא, כמובן, מה זה ניצחון.
ניצחון הוא מושג מדיני ויש לו, כידוע, אינסוף הגדרות. החביבה עליי היא שניצחון הוא השגת האינטרס שלנו, וסיכול האינטרס של האויב.
אבל מהו האינטרס הישראלי?
התשובה שלי היא, בסך הכל, די פשוטה: האינטרס הישראלי הוא חיים בטוחים, כלכלה משגשגת ומתקדמת, יחסים דיפלומטיים חזקים, בריתות הגנה שיתמכו בנו ומערכת חברתית מתפקדת. האינטרס החמאסניקי הוא בידיוק הפוך: ישראל שסועה, מבודדת, חלשה כלכלית ומוכה בטחונית. כשחושבים על זה ככה מבינים, לטעמי, שהשבת החטופים היא אינטרס ישראלי.
כן, יש פה גם סוגיה מוסרית. לא מזמן פגשתי את יונתן שמריז, אח של אלון ז"ל. המשפט הראשון שיצא לי מהפה, באמא שלי בלי מחשבה מראש, היה התנצלות. אישית. אני, דורון, כאזרח, אכזבתי את יונתן ואלון. היינו אמורים להגן עליהם, ואחרי שנכשלנו בזה – להחזיר אותם. אבל מעבר לסוגיה המוסרית, יש פה אינטרס. כל עוד החטופים נמקים בשבי החמאס, ארגון הטרור הרצחני יכול להשתמש בהם כנשק כנגדנו. לשסע את החברה, להחליש אותה, להשתמש בהם כמגן אנושי. בהינתן ונחזיר אותם הביתה, נשלול ממנו את היכולת הזאת ועל הדרך נוכיח את עוצמתנו החברתית, את קדושת החיים שמאפיינת את העולם המערבי אל מול השימוש הציני בחיי אדם המאפיינת את הציר הג'יהאדיסטי.
בשלב הזה יגידו רבים: "כן, אבל". השבת החטופים היא אינטרס ישראלי, אבל באיזה מחיר? כל מחיר? ומה עם ביטחון ישראל? האם יש גבול למחיר שנשלם? שאלות קשות, מורכבות ודי ברור שכך או אחרת, בכל בחירה שנעשה, אין מנוס אלא לנהל דיון כואב עם מסקנות כואבות.
אבל האם אנחנו מנהלים אותו?
ההצעה שעומדת על הפרק לעסקת חטופים דורשת דיון ישראלי מעמיק על גבולות היכולת שלנו, על המחירים שנסכים לשלם בשביל החטופים, על השאלה אם יש ערך בהמשך המלחמה הנוכחית. אבל במקום שיתקיים דיון כזה, נשאבנו לממלכת הפופוליזם.
פופוליסטים לא יודעים לנצח, כי ניצחון דורש קבלת החלטות קשות, אחריות, נחישות ועבודה קשה. פופוליסטים כן יודעים לעשות שני דברים: לדבר בביטחון על הפתרון הקל ששוכן אצלם בכיס, ולספק תירוצים למה הכישלון שהביאו הוא לא באחריותם. מנהיגים היו מי שביום הטבח עלו על מדים ונסעו להציל אותנו בעוטף, או גייסו משאבים, או ניסו לייצר תמונת מצב בלב הבלאגן. פופוליסטים הם מי שהזמינו סקרים והתכתבו ביניהם בווצאפ כדי להחליט את מי להאשים קודם. בהתאם לכך, הדיון הפופוליסטי בעסקה יעסוק בדבר היחיד שמעניין את הפופוליסטים: הם עצמם. העסקה תקדם ממשלה או תפיל את הממשלה? תעלה לגנץ מנדטים או תוריד? תעלה נתניהו את אחוזי ההתאמה לראשות הממשלה? שורה ארוכה, אינסופית של עיסוק תפל בג'ובים ובכיסאות במקום בדברים החשובים: חיי החטופים, ביטחון ישראל, ניצחון.
את מופע הביזאר הזה אפשר לתמצת ברגע אחד. השר במשרד המשפטים דודי אמסלם מתראיין על מצב המלחמה. תראו, הוא אומר, אנחנו הרי לא לובשים ווסט ונלחמים. ישבנו בתחילת המלחמה שעות ארוכות, הגדרנו לצבא שהוא צריך לנצח – מה אתם עוד רוצים מאיתנו?
ובכן, דמיינו דברים דומים שהיה אומר מנהל בהייטק. עזבו הייטק, מנהל סניף שווארמה בארכה בצומת קסטינה. יושב מול בעלי החברה ואומר שכינס ישיבת צוות בתחילת השנה והנחה את העובדים להיות רווחיים ואיכותיים. מפה, בעצם, מה עוד רוצים ממנו? הוא לא מבשל או מנקה או מגיש את האוכל. הוא המנהל. הרי ברור שאדם כזה היה מפוטר תוך שנייה, כנראה שיחד עם מי ששכר אותו לעבודה. יש פה, לכאורה, חוסר הבנה בוטה על תפקיד הנהגה כלשהי, בין אם מדובר בממשלת ישראל או בצוות הדרכה בצופים. הנהגה לא מסיימת את תפקידה בקבלת החלטה, זו אפילו לא נקודת ההתחלה. בשביל להוביל לניצחון צריך קודם כל להגדיר מהו ניצחון ומהי האסטרטגיה כדי להגיע אליו, ואז דרושה עבודה יום יומית, פיקוח, התמודדות עם משברים, התאמה למצב משתנה. אבל האמת היא שאין פה חוסר הבנה של השר אמסלם אלא ביטוי של הבנה מזוקקת לגבי מהו תפקיד הפופוליסט. פופוליסט לא שם כדי להצליח, הוא שם כדי להסביר שהכישלון הוא באשמת מישהו אחר.
הפוליטיקאים הם אכן בעיה קשה, אבל הם מקבלים הרבה עזרה. גם הדיון התקשורתי בעסקה ברוב המקרים דל עד כאב, ונשאב בעצמו לאותם מחוזות פופוליסטיים. וזה כבר משקף לא רק את התקשורת, אלא גם אותנו. במשבר כל כך עמוק, אולי העמוק ביותר של מדינת ישראל, אנחנו חייבים להתעלות מעל כח הכבידה הפופוליסטי, מעבר לדיון האינסופי בשבץ-נא פוליטי. אנחנו חייבים לדבר על מהות.
ממשלת ישראל הגישה עסקה. אם מדובר בעסקה גרועה והרסנית שמהווה מתנה לחמאס, כמו שטוענים בכירי ממשלת ישראל, אזי הממשלה הזאת, שמגישה כאלה עסקאות הרסניות, חייבת ללכת הביתה ועכשיו. אם זה לא המצב, ומדובר בעסקה טובה – אז חייבים לחדול את הקשקשת ולעשות כל מה שאפשר כדי שהיא אכן תיושם וכמה שיותר מהר. זה מה שמעניין. האינטרס הישראלי, לא האינטרס התעסוקתי של פוליטיקאי כזה או אחר.
