כבר בתחילת המתקפה הצבאית של רוסיה על אוקראינה החל להתעורר גל משמעותי של עלייה לישראל מצד אלפי יהודים או זכאי אזרחות פוטנציאליים, משתי המדינות, וקרובי משפחה של ישראלים. עשרות אלפי יהודים מאוקראינה נרשמו לעלייה, וכך גם עשרות אלפים מרוסיה, שביקשו לצאת מהמדינה במהירות, לפני שגבולותיה ייסגרו.
אך ישנה קבוצה אחת שיותר מכל מצאה עצמה בין הפטיש לסדן: יהודים או זכאי חוק השבות, שחיים ממש במוקד הסכסוך – דונייצק ולוגנסק – ומרביתם נתקעו בערים שהפכו לשדה קרב, כאשר השליטה בהם היא בידי הרוסים, אך האוקראינים מוסיפים להילחם עליהן נכון לכתיבת שורות אלה.
כזו היא האזרחית הישראלית יקטרינה ריס. "ב־16 בפברואר טסתי כרגיל מישראל לבקר את אמי בדונייצק", היא מספרת. "בימים האלה לא היו סימנים שהמלחמה תתחיל. גם אמי אזרחית ישראלית, אבל מתגוררת דרך קבע בדונייצק, שם היא מטפלת בסבתא הקשישה שלנו. כעבור שמונה ימים, כשנודע לכולם שהחלה מלחמה, התחלתי כמובן לחפש דרכים לחזור במהירות לארץ, אבל התברר שבמקרה שלי זה לא פשוט כל כך".
מדוע זה היה מורכב יותר?
"בשמונה השנים האחרונות היה אפשר להגיע לדונייצק מרוסיה רק בטיסה לרוסטוב, ולאחר מכן באמצעות חציית הגבול היבשתי ברגל. היה לי כרטיס הלוך ושוב מרוסטוב ל־10 במרץ, אבל ב־24 בפברואר פורסם שרוסיה סוגרת כמעט את כל שדות התעופה בדרום המדינה, כולל נמל התעופה ברוסטוב, ולכן פניתי מיד לשגרירות".
בשגרירות ישראל באוקראינה הציעו ליקטרינה להגיע ללבוב ולהצטרף לקבוצות הפינוי שם. "זו הצעה די מוזרה, שכן כולם יודעים שאפשר להגיע מדונייצק ללבוב רק דרך החזית", היא אומרת. "כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת ללא לסכן את חיי".
אפשרות שנייה שהציעו הייתה לנסות להגיע למוסקבה וליצור משם קשר עם השגרירות הישראלית. הבעיה: אפשר להגיע למוסקבה רק באמצעות תחבורה יבשתית. בצר לה ניסתה יקטרינה לפנות מרחוק לשגרירות הישראלית במוסקבה, "רק שהם לא עונים לטלפונים ולא למיילים", היא אומרת בחוסר אונים. "אחר כך ניסיתי ליצור קשר עם הסוכנות היהודית במוסקבה, אחרי ששמעתי על נכונותם להעניק סיוע רחב היקף בהחזרת ישראלים הביתה, אבל בסוכנות אמרו הסבירו לי שהם לא מתעסקים עם אזרחים, אלא רק עם עולים ותושבים חוזרים, והציעו לי להגיע למוסקבה ולרכוש משם כרטיס טיסה לישראל".
גם אם נעזוב לרגע את הקושי הפיזי בהגעה למוסקבה, ההסתערות על הכרטיסים יצרה מצב שבו כמעט לא נותרו כאלה, ואלה שישנם – עולים סכומים שאין ליקטרינה. "אני לא יכולה לקנות כרטיס ביותר מאלף דולר כרגע", היא אומרת.
כך, נתקעה יקטרינה בדונייצק, ללא יכולת לחזור לביתה, ונכון לשעת כתיבת שורות אלה, היא עדיין שם, מחפשת דרך לחלץ את עצמה ולשוב לישראל. "אני נמצאת פחות או יותר במרכז", היא אומרת, "וכל הזמן יש ירי בפאתי העיר ואי אפשר לדעת מה יקרה מחר".
מה את מתכוונת לעשות?
"כשהבנתי שהצלת ישראלים במצוקה זו כנראה לא הבעיה הראשונה שמעניינת את ישראל, לוויתי כסף בכל מקום שיכולתי וקניתי כרטיס לתל אביב ממוסקבה. עכשיו נשאר לי רק למצוא דרך להגיע איכשהו למוסקבה ולקוות שהטיסה שלי לא תבוטל, משום שגם זה קורה בימים המורכבים האלה".
המאמר נלקח מאתר ״דיטאלי״
