מול הימין שניצל אותו לצרכיו, מול המערב שהאשים אותו בתעמולה, מול העזתים והאיראנים, מול החברה הישראלית שמחפשת הרגעה והסברים, מול חזיתות בוערות כמעט כל הזמן: סיכום קדנציה סוערת של דובר צה"ל רונן מנליס
אס"ק, "אווירת סוף קורס", הוא מונח צה"לי ותיק. אותם ימים אחרונים שבהם משחררים כפתור, נשענים לאחור, כי עוד רגע מזדכים על הקיטבג, מחזירים ציוד. הימים האחרונים של כל קצין בכיר בצה"ל שפורש אחרי שירות ממושך אמורים להיות ימים רגועים: ניירות עבודה אחרונים למחליף, פרידות, שיחות סיכום, הרמת כוסית של יין פטישים צה"לי גרוע, יחד עם כל הקלישאות הנלוות, ואולי חיקויים מוצלחים יותר או פחות של הפורש. תוסיפו לזה את ימי סוף אוגוסט, שבהם ממילא המדינה הזו מעולפת מחום ואפילו הסבתות מתחננות לשקט מהנכדים, ואת העובדה שבעוד כמה ימים נלך לבחירות מועד ב'. סדר היום היה אמור להיות אחר.
אלא שהמזרח התיכון לא עוצר. הוא לא סיפק בשלהי קיץ 2019 לתא"ל רונן מנליס, דובר צה"ל הפורש, את האס"ק המיוחל אחרי כמעט שנתיים וחצי בתפקידו. גם בימים האחרונים, בשעות האחרונות, בג'וב המאוד מורכב הזה, מנליס ממשיך להיות הדובר המבוקש במדינה. "חמש חזיתות", זועקות הכותרות; ולצרכן החדשות הממוצע, שרק מייחל לספטמבר, נדמה שרק הגבול הירדני, בערך, נותר שקט.
בין תדרוך הכתבים הצבאיים על התקיפה של כוחות קודס האיראניים בסוריה, לסיור עם הרמטכ"ל אביב כוכבי בזירת הפיגוע במעיין דני. בין דיוני סיום תפקיד וחפיפה עם מחליפו, התותחן תת־אלוף הִדַי (כן כן, תתחילו להתרגל. השם, אגב, מהתנ"ך – אחד מגיבורי דוד המלך שמוזכר בשמואל ב') זילברמן, מנליס גם מסכם תקופה סוערת כפניו וכקולו של צה"ל. סוערת במזרח התיכון – במיוחד בימי סוף אוגוסט שבהם לדובר צה"ל עמדה ייחודית בניסיון לתחזק הרתעה ולדחות מלחמה, עוד נגיע לזה – וסוערת גם מול החברה והתקשורת הישראלית, שהיו לעיתים זירה לא פחות מאתגרת. מנליס יודע היטב שהעידן הוא עידן התחרות, ההישרדות, הפרסונליזציה של העיתונאי, כמובן עידן הרשתות החברתיות, ומנגד ירידת ערך המילה הכתובה.
המתנדב יוצא הדופן בגל"צ
כשהכריז גדי איזנקוט בפברואר 2017 שמנליס יהיה דו"צ הבא, הרבה גבות הורמו, גם בצבא וגם בתקשורת. מה לא אמרו עליו? שכאיש מודיעין התרגל לצללים. שהוא צעיר מדי, לא מנוסה דיו, שעלה מהר מדי לדרגת תת־אלוף, שמעולם לא עמד מול מצלמה, שהוא לא מחובר ולא מקושר. שהוא מקורב מדי לרמטכ"ל איזנקוט. באתר הימני־דתי 'סרוגים' נכתב: "הקו האנטי־דתי נמשך: איזנקוט מינה את מקורבו לדובר צה"ל. מדובר באיש שמאל, המקורב לחוגים הקונסרבטיביים, אומר ל'סרוגים' גורם בצה"ל. הוא חלק מקידום הנשים והלוחמות בכל מחיר".
האמת היא שלנער רונן מנליס מבית שמש, בן לעולים מרוסיה, היה חלום על תקשורת, חלום לשרת בגלי צה"ל. אבל היה לו פרופיל 97, אז שלחו אותו לגדוד 636, גדוד מודיעין השדה של פיקוד מרכז, מה שקוראים לו היום חיל האיסוף הקרבי. לא הרבה יודעים, אבל את חלומו להיות בגלי צה"ל הגשים כשהיה חניך במכללה לפיקוד טקטי, כמתנדב, כמפיק בתוכנית 'שישבת', מהדורת מוצאי שבת שהגיש וערך העיתונאי גולן יוכפז, לימים מנכ"ל חדשות 10. לא הרבה יודעים, אבל מנליס גם הפיק בתחנה את הפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר', להנצחת חללי צה"ל באמצעות הלחנת וביצוע שירים שכתבו, ואף קיבל את פרס מפקד גל"צ על הפרויקט היפה והמיוחד הזה.
כשהיה קצין מודיעין צעיר בחטיבת שומרון שאחראית על אזור שכם בשטחים, הכיר את מפקד אוגדת איו"ש דאז, גדי איזנקוט. זה היה מפגש ששינה את הקריירה שלו בצה"ל. מנליס הלך עם איזנקוט 15 שנה, עד שמונה לדובר צה"ל.
נוכח הטענות על מינויו, תומכי מנליס טענו מנגד שהגיע מנוסה מאוד לתפקיד. קצין מודיעין בעזה, בשכם, שעבר לאמ"ן־מחקר לתפקידי ראש ענף לבנון וראש מדור צבא איראן. בתפקיד עוזר הרמטכ"ל איזנקוט, למד מנליס היטב ומבפנים את הממשק בין לשכת הרמטכ"ל לחברה ולתקשורת. אגב, כשמסתכלים על תמונות 27 דוברי צה"ל התלויות בכניסה ללשכת הדובר בקריה, רואים שרובם המוחלט בא מהמודיעין. כשמנליס נכנס לתפקיד במאי 2017, הוא היה נחוש להוכיח לכל הנשמות הטובות שהן גם טועות. כאשר שואלים אותו חבריו כאיזה דו"צ הוא רוצה להיזכר, מנליס עונה בשלוש מילים: ענייניות, שקיפות ושוויוניות.
כאשר נכנס לתפקיד עשה מנליס "סולחה" עם חדשות ערוץ 10 (לימים חדשות 13, וכמובן גילוי נאות: הכותב הוא הכתב הצבאי של חברה זו), לאחר נתק ארוך בין יחידת דובר צה"ל לערוץ, בשל טענות קשות על העדפת חדשות 2 בחלוקת חומר מדובר צה"ל. נדגיש: גוף יחסי הציבור הגדול, החזק והמשפיע במדינה, עם הלקוח הגדול, החזק והמשפיע ביותר, צה"ל.
באחד התדרוכים הראשונים שלו עם הכתבים, בתחילת יולי 2017, מנליס הסתבך מעט. לאחר שח"כ בצלאל סמוטריץ' אמר מוקדם יותר באותו יום כי "הרמטכ"ל איזנקוט דיבר בוועדת חוץ וביטחון בסיסמאות", מנליס אמר לכתבים הצבאיים, כשהוא מצוטט בתור "קצין בכיר בצה"ל", כי "זו אמירה לא נכונה כלפי הרמטכ"ל ולא היה נכון שהיא תיאמר בכלל". סמוטריץ' מיהר לצייץ: "מוטב גם שקצינים בכירים ידברו בשמם כאשר הם מבקרים נבחרי ציבור ולא יסתתרו מאחורי המדים". מנליס אימץ את עצת סמוטריץ' והחליט לא להתחבא יותר. מאז התדרוך הזה, כל שיחה שעשה מנליס עם תא הכתבים הצבאיים הייתה תמיד און רקורד. לציטוט ולייחוס.
הפנים של מדיניות ישראל
ביחידת דובר צה"ל טוענים שמנליס הפסיק את הנוהג ארוך השנים להתחנף לכלי התקשורת החזקים. במשך שנים ארוכות התפתחה שם תרבות פסולה, לא ערכית ולא שוויונית, שלפיה ידעו היטב כל אנשיה לשקול שיקולי רייטינג ותפוצה בבואם לחלק אייטמים שונים לכלי התקשורת הישראליים, כאילו היו משרד יחסי ציבור פרטי לשוקולד או לאבקת כביסה, ולא משרד יחסי הציבור של צה"ל. מנליס, נטען, הפסיק את העדפת החזקים. הוא (לרוב) לא עיגל פינות, והוא (לרוב) לא גנב סוסים. הטיחו בו שהוא תמים ושאין לו מושג איך עובדים יחסי הכוח של התקשורת הישראלית, היה מי שצרח והיה מי שאיים. אבל מנליס היה בשלו.
תא"ל רונן מנליס הבין מהר מאוד בג'וב הזה שהוא לא רק דובר צה"ל. בשל הוואקום הקיים, הוא בעצם דובר המדינה. לפעמים הוא צריך להיות דובר מכבי האש כאשר באים אליו בטענות על בלוני התבערה מעזה, ולפעמים דובר הממשלה כולה כאשר באים אליו בטענות על מדיניות ישראל, למשל – שוב – בעזה. פני הבייבי פייס שלו נאלצו פעם אחר פעם להסביר לציבור את ימי הקרב החוזרים על עצמם עד ייאוש ברצועה. תקפו אותו על הדולרים לחמאס, על העסקה התקועה להשבת גופות גולדין ושאול, ובכלל על חוסר התוחלת ואין המוצא בהתנהלות המדינה מול עזה. זה בכלל לא היה תפקידו. מנליס הפך לפנים של כל מדיניות הביטחון הישראלית. שוכב על הגדר, סופג את האש. "כשמשתמשים במילים כמו אידיוט, שקרן, טיפש – זו שפה שאני לא יודע להתמודד איתה. זה שיח לא ענייני, ואין לי יכולת לענות על זה כדובר של גוף ממלכתי", אמר ל'מקור ראשון'. "תאמינו לי שלפעמים הייתי רוצה לענות".
העובדה שהפך את תדרוכיו לאון רקורד גרמה לו פרשייה נוספת: פרשיית ההתנצלות שלא הייתה בפני המחבלים בעזה, בתחילת יולי האחרון. מנליס עלה לתדרך. הוא נשאל אם מטרת הפעולה הייתה חיסול המחבלים. מנליס ענה: "מטרת הפעולה לא הייתה הרג מחבלי החמאס". הימין שחט את מנליס. "דובר צה"ל התנצל על הרג מחבלים!", צייצו הצייצנים ורעמו כותרות כלי תקשורת כערוץ 20. "אסור להתנצל על הצלחה בחיסול מחבלים", צייץ נפתלי בנט. אלא שלמנליס היה בכלל מאמץ אחר. למנוע מלחמה מיותרת. לגרום לחמאס ולג'יהאד האסלאמי להבין שאנשיהם הביאו למותם שלהם עצמם, בריצה לתוך המנהרה שהושמדה באותו אירוע. אירוע ההתנצלות שלא הייתה סמלי לקדנציה של מנליס. פוליטיקאים, מחפשי לייקים, מיליוני רמטכ"לים בפוטנציה, כולם חבטו בצה"ל, או יותר נכון במי שהיה הפנים והקול שלו.
מנליס גילה שאין דובר למדינה, ובשם החוזה בין צה"ל לחברה הישראלית הוא מתייצב יום אחר יום, ולפעמים מספר פעמים ביום, מול המצלמות והמיקרופונים. בהינתן הוואקום הזה, מנליס מזהיר בשיחות סגורות מסכנת פגיעה באמון הציבור בצה"ל. אם לא יהיה דובר מדינתי ממלכתי (מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, למשל) שיענה לציבור וימסור לו מידע, מזהיר מנליס בשיחות סגורות כ"צוואה" מקצועית, צה"ל ישורבב פעם אחר פעם לסוגיות לא לו. "צריך שיהיה למדינת ישראל מתאם דוברות ממלכתי לאומי", הוא אומר למקורבים.
והוא? חיפש להיות חכם ולא רק צודק, תוך שהוא מנסה לרתום את יחידת דובר צה"ל לפעולות המבצעיות של הצבא: דחיית מלחמה, הקרנת עוצמה ותחזוק הרתעה. מנליס הכניס מונח חדש לדו"צ: 'מבצעי תקשורת' – הפעלת 'כוח תקשורתי' של היחידה שתומך במאמץ המודיעיני והמבצעי של צה"ל, כאשר מנליס מגדיר זאת "כלי מבצעי בתוך מערכה תודעתית גלויה". במבצע 'מגן צפוני' נגד מנהרות חזבאללה בצפון, היה זה סרטון הזבנג בראש שקיבלו פעילי חזבאללה הנמלטים במנהרה שהציג מנליס במהדורות; או החשיפה התקשורתית המתואמת של 'תיק הגולן': התארגנות חזבאללה לפיגועים מהרמה הסורית, תוך שדובר צה"ל חושף פעם אחר פעם מודיעין רגיש שעבר הלבנה לצורך הצגתו לתקשורת.
–
מנליס עבד בקדנציה שלו מול שלושה קהלים: מול הישראלים, המשימה הייתה חיזוק האמון בצה"ל. היה זה איזנקוט שנהג לומר בכל הזדמנות אפשרית שיותר מכל רקטה או טיל, מדאיגה אותו סכנת איבוד האמון בצה"ל. מדד אמון הציבור של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה שצה"ל זוכה ב־2019 ל־89% אמון מהציבור הישראלי; נתון דומה לזה שהיה בשלהי הקדנציה של קודמו, מוטי אלמוז, כיום ראש אכ"א.
מול הקהל האמריקאי והמערבי, המשימה של מנליס הייתה שימור תמיכה ולגיטימציה לפעולה. סרטוני ילדים שרצים לממ"ד בצבע האדום שפרסם דו"צ בחשבונותיו באנגלית ברשתות החברתיות, גם עוררו עליו ביקורת שלפיה הוא עוסק בתעמולה. הוא הביא את טום פרידמן מה'ניו יורק טיימס' לסיורים בצה"ל. את קונאן אובריאן הביא לביקור בגדוד קרקל, הגדוד המעורב של לוחמות ולוחמים בגבול המצרי, ואת ג'רי סיינפלד הביא לביקור בחיל האוויר.
מול הקהל הערבי, משימתו של מנליס הייתה חיזוק ההרתעה של צה"ל והשחרת האויב. מנליס שחרר את החבל לחלוטין לדובר צה"ל בערבית, סא"ל אביחי אדרעי, דמות שראויה לכתבה משלה. אדרעי החל להטריל בטוויטר את נסראללה והאיראנים, ואפילו החל במה שכונה 'נוהל קרב דיגיטלי': חשיפת חומרים באופן מתואם בחשבונות דובר צה"ל בערבית. אדרעי אף פתח בקרב ציוצים נגד בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק, עד שמרזוק קרא לפלסטינים בעזה להפסיק לעקוב אחרי אדרעי.
"מוסא אבו מרזוק כותב לאביחי בתרגום חופשי שלי: 'אביחי, עזוב אותך מהתעמולה שאתה עושה לנו בדיגיטל. תפסיק לצייץ חדית'ים ולהגיד לנו מה מותר ומה אסור באסלאם. תפסיק להגיד לנו לאן להגיע ולאן לא להגיע ביום שישי', והוא פונה לציבור הפלסטיני ואומר להם: 'תפסיקו לעקוב אחרי אביחי'. זה הישג מבצעי מדרגה ראשונה", אמר מנליס בכנס בתל אביב.
האתגר של מנליס היה לפתח כלים תקשורתיים למציאות המשתנה, גם במזרח התיכון וגם בתקשורת עצמה. הוא פתח מקצוע צבאי חדש ביחידה, 'רכז רשת', ומתכנן לגייס יוטיוברים מיומנים.
להתגונן מול טרולים ואלופים
והיו גם רגעים שלמנליס, שחבריו מעידים עליו ש"הוא לא יודע להיות ערס", עלתה הג'ננה. כאשר 'הצל' (יואב אליאסי) פרסם פוסט שקרי באוקטובר 2018, שחיילים המשרתים בחברון ייחקרו במשטרה הצבאית בהוראת הפרקליט הצבאי הראשי על חיסול מחבל בעת ניסיון פיגוע. מנליס ענה לצל ביוזר של דובר צה"ל: "לא ברור מאיפה הכותב לוקח את המידע שלו. מדובר כמובן בשקר. אבל כבר התרגלנו". כאשר אראל סג"ל (גילוי נאות: חבר יקר ללהקה) שידר בגלי צה"ל ביוני 2017 כי צה"ל אסר את השמעת המנון בית"ר בטקס חללי האלטלנה, הגיב מנליס: "התחנה משדרת חדשות שלא נבדקות מתוך כוונה לפגוע בצה"ל".
כן, בסיכומו של דבר, תא"ל רונן מנליס חטף בקדנציה שלו בעיקר מהימין. הנרטיב שלפיו על צה"ל 2019 השתלטה חבורת בוגרי קרן וקסנר, נתמכי הקרן החדשה, הומואים, שמאלנים, תומכי טרנסג'נדרים שכל עיסוקם הוא פמיניזם רדיקלי תוך גיוס נשים לוחמות כדי לפגוע בחיילים דתיים ולהחליש את הצבא, הנרטיב הזה, עמוס השקרים, הפייק ניוז והרשעות, מצא את מנליס כמטרה גלויה ונוחה. מנליס מגדיר זאת בשיחה סגורה עם חבריו כך: "היה כאן מאמץ מתואם לפגוע באמינות דובר צה"ל כחלק מהמשחק הפוליטי, תוך התקפות אישיות בוטות נגדי".
בשיא הקמפיין המכוער והשקרי הואשם מנליס ברשתות החברתיות כי הוא מסתיר את נתוני ההתפרעויות על הגדר, כדי למנוע מצה"ל לצאת למבצע חדש ברצועת עזה. קראו לו שקרן ורמאי, טייחן ומסתירן. מסתיר את מספר בלוני התבערה מעזה. מסתיר את מספר השלכות האבנים בשטחים. תיאוריות הקנוניה של מנליס פרחו ברשת.
אבל מנליס מייחס את האירוע הכי משברי בקדנציה שלו לא לנסראללה ולא לסמוטריץ', אלא לגנרל בן 72, האלוף במילואים איציק בריק. לקראת סוף כהונתו כנציב קבילות החיילים החל בריק לרסס את צה"ל בנשק אוטומטי: הצבא אינו מוכן למלחמה ואינו מצויד למלחמה. המפקדים משקרים. המצב חמור יותר ממה שהיה לפני כיפור 73'. מצד אחד היה על מנליס לשמור על כבודו של בריק. בכל זאת. אלוף במילואים, גיבור אותה מלחמה ב־73'. מצד שני, מנליס סבר וסבור גם היום ש"זה היה אירוע לא ענייני".
לאורך הקדנציה היו דברים ש"הדרג המדיני" ביקש ממנליס לעשות, וזה סירב. אבל תמיד הדהד בראשו הציווי של הרמטכ"ל הקודם איזנקוט: "המשולש רמטכ"ל-שר ביטחון-ראש ממשלה הוא משולש קדוש".
בינואר הקרוב יהיה בסך הכל בן 41, ועכשיו הוא משתחרר אחרי 23 שנים בצה"ל, חולם על טיול ארוך אחרי צבא. היעד המיוחל: יפן. מנליס מודה לאל ששני ילדיו הם רק בני שש ושמונה. ולא, הם לא קוראים את הטוקבקים האיומים נגד אבא שלהם. הפכו אותו לשמאלן הבוגד התורן. הוא אומר בשיחות עם חבריו: "המטרה היא להפחיד. שדובר צה"ל יחשוב פעמיים על כל הודעה, על כל מילה וכל ניסוח".
למחליפו, תא"ל הדי זילברמן, אומר מנליס בחפיפה: "בחדר הסגור, אתה צריך להגיד רק אמת ואת כל האמת למפקדי צה"ל. להגיד להם מה הדבר הנכון לעשותו בלי לחשוש לעתידך האישי".
בקרוב נדע אם העצה הזו הופנמה.
–
