fbpx

Fakebook // יונתן שם־אור

0

לא יכול להיות שאין מישהו עם ביצים.

אחד. שינסה. שיעשה את זה, ויהיה מה שיהיה. לא יכול להיות שכולם הפכו לצבא המסורסים שפועל לקול הצלפות השוט של האדון מפייסבוק. לא יכול להיות שאין מו"ל אחד שמודיע כי החל ממחר בבוקר, מי שרוצה לקרוא את התוכן מוכרח לשלם. מחיר ריאלי. וחוץ מזה, כדי שהכל, כולל העולם עצמו, יהיה ברור יותר – שום דבר מהאתר המוזר הזה לא מגיע לפייסבוק. לא כותרת, לא בדל כתבה. לא לינק. כלום. ככה. אתה לא מחפש דירה בפייסבוק, לא קונה שם מכונית, לא מזמין טיסה. אז מעכשיו, גם בשביל חדשות אתה צריך להזיז את האצבע ולהיכנס ישר לאפליקציה הייעודית. בתשלום. ככה.

לא יכול להיות שכולם רועדים מפחד. שכל המו"לים מרגישים כאבי פאנטום במקום שפעם נתלו הביצים שלהם, ולקול השקשוק של מה שכבר איננו הם קופאים למוות איטי. לא יכול להיות שכולם שכנעו את עצמם שאם יעזו לעשות את זה, הקוראים ינטשו ויסתפקו במיליוני האתרים שדוחפים את עצמם לדעת אל הפידים באימפריה של הדיקטטור הגדול.

לא יכול להיות שאין אפילו אחד ביניהם שמרים את הראש מהאקסלים של החורבן, ומחליט שאין מה להפסיד. אם ממילא מדממים גם כאשר יש מיליוני קוראי חינם, או כמעט חינם, אולי אם נדרוש כסף אמיתי המעטים שייוותרו יכניסו הרבה יותר ממה שעכשיו מקבלים ממודעות האגורות. לא יכול להיות שאין שם אחד, בחדרי המלחמה המובסים של התקשורת, שאומר כי אם לא ננסה בחיים לא נדע, ואם לא נעז, מה נשאר לנו חוץ מגסיסת ייסורים.

לא מתקבל על הדעת שאין מו"ל אחד שאומר לעצמו, הֵיי, בהתחלה נהיה קטנים, אבל נהיה אלה שמביאים את האמת. ידיעות שאין לאף אחד אחר, מקורות שאין להם, סיפורים שרק אנחנו מוצאים. קשה להניח שאף אחד שם לא חולם על יחידת איכות, סיירת מטכ"ל של התקשורת, עם הכותבים הכי טובים, התחקירנים הכי עקשנים, הצלמים הכי מופלאים. כאלה שמשלמים להם הרבה, והם, בתמורה, נותנים למו"ל, ולקוראים, את המוצר הטוב ביותר בעולם.

לא הגיוני שאיש מהם לא מנסה לחשוב לרגע על אותו ציבור שלא יכול לסבול את כל העובדות האלטרנטיביות, שפת השוק, מודעות מחופשות לתוכן, ומיחזור אינסופי של הבלים. זה, במינונים שונים, מה שכל התקשורת מנפקת עכשיו. אין כסף למשהו אחר, וממילא, רק את זה האדון מפייסבוק דוחף לפידים שלו, וכולם שם.

לא סביר שאין מו"ל אחד שחולם על היום שבו יעז למרוד. על המתחרים שיביטו בו בציפייה למוות מהיר, אבל גם בקנאת הערצה על התעוזה. לא יכול להיות שאיש לא מדמיין את הישיבה המזלזלת בחדר המנהלים של פייסבוק, צוקרברג יושב בראש השולחן ומקשיב לדיווח. מו"ל משוגע אחד לא מאפשר לקוראים שלו לשתף בפייסבוק, וגם שלח לנו מכתב התרעה. אם זה יפורסם אצלנו, נחטוף תביעה על הפרת זכויות יוצרים. ליד השולחן מגיבים בכובד ראש, כנהוג ברשת החברתית שהצליחה להרוס את כל התקשורת: פחחחח. רק אחד, חדש, מרים את הראש ושואל בשקט: ומה אם כולם יעשו את זה? אידיוט, לוחשת לו הסמנכ"לית הקשוחה, שלא תעז לומר בקול רם את השטות הזאת. מה שמתחיל לרוץ בפידים, בסוף תמיד תופס.

לא יכול להיות שאין מו"ל אחד, בעולם או בארץ, שמצליח לחשוב אחרת. מחוץ לארון המתים.

צילום: David Paul Morris, Imagebank

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook