ונניח שבנימין נתניהו היה מסיר את ידיו מהתקשורת הישראלית. מוותר על זכות ההתערבות. זונח את ניסיון ההשתלטות. נו, ומה אז? אף אחד לא יכול לפגוע בתקשורת יותר מכפי שהיא פוגעת בעצמה. אף אחד לא מסרס יותר ממנה עצמה את יכולתה להשפיע על דעת הקהל.
גידי אורשר כמשל. מבקר סרטים, שעד לפני חודש עשירית, אולי, מאזרחי ישראל ידעו מי הוא, מפרסם פוסט בפייסבוק. המדיה המסורתית, בעוד ניסיון מבוהל לזנב לשווא ב"מדיה החברתית", ממהרת לייצר את "הפרשה היומית" שלה, פסוקו של יום. אורשר ייהפך ברגע לשק חבטות. עד למהדורה הבאה לפחות. הוא בכותרת הראשית ועל עמוד התלייה. התקשורת הנגררת, העדרית והשטחית מטופשת יותר מכל פוסט. פה ושם, באיזה 'לונדון את קירשנבאום', יהיה אולי זכר להתייחסות עמוקה קצת יותר. אבל הנרטיב הכללי, לכל אורך הסקאלה והתדרים, יהיה של לינץ' פרוע. כפיים. ראיתם ב'ארץ נהדרת' את ביבי סגול השיער ומירי רגב מזדעזעים מאורשר בצחוק רחב, מוחים על "הדברים הנוראיים" במחיאות כפיים נלהבות? תנו להם אורשר כזה כל יום. התקשורת, שחוששת מפגיעה ביכולתה להשפיע, לא משפיעה ולא מובילה כי ככה נוח לה להיות. היא עושה בהצלחה את העבודה עבור המאיימים עליה – היא תיפול לפח, תיגרר אחרי מצהלות ההמון, תזעזע בתענוג. תירגע, רק בבוא ה"פרשה" החדשה.
דקה לפני הבחירות האחרונות (ע"ע יום הכיפורים של התקשורת) יושבת מגישת המהדורה הנצפית בישראל מול נתניהו. אין כאן הישג עיתונאי אלא עוד וי קטן של ביבי באילוף הסוררת ובניצול המושלם של כלי התקשורת לצרכיו שלו. אין סינון, אין תנאים, אין פרופורציה. עוד ועוד ביבי. עוד ראיון רודף ראיון. אין אחד שיגיד "עד כאן". כשהמגישה הבכירה מולו, יודע ביבי שמאחוריה עומדים מיליון צופים ושזה הזמן לנוק־אאוט. הוא מניח לפתחה את המלכודת והיא קופצת פנימה ללא התנגדות. "הסקרים לא מחמיאים", שואלת בפנים חמורות סבר, "אתה עלול לאבד את השלטון", והוא, בפנים חמורות לא פחות, מסכים מיד ומשחרר צו 8 לאוויר. ברגע הזה, עוד לפני המשאיות והערבים, מתחילה הנהירה הביתה.
כשהערוצים 2 ו־10 משלבים ידיים מול נתניהו, הם חרדים רק לכלכלתם. גם אם ראש הממשלה ידחה בעשר שנים את פתיחת תאגיד השידור ויפתח מאה ערוצי חדשות חדשים, איש לא יכול למנוע מדרוקר או מברנע לכתוב ולשדר מה שבא להם. ביבי נורא רוצה להיות ארדואן, אבל המקסימום שהוא יכול זה ברלוסקוני מופחת. הוא מיילל, אבל יודע שהתקשורת משחקת לידיו. במרוץ חסר הסיכוי שלה אחרי ההזניה שהביאה ה"תקשורת החברתית" לעולם העיתונות, מיטשטשים ההבדלים בין המונולוג של שליין לפרשנות של כתבנו המדיני. החדשות הן "שואו" והן נגררות אחרי רצון העם, והעם רוצה ביבי. התקשורת רק חושבת שהיא בולמת את שרת התרבות. השרה יודעת שקרב הבלימה הזה הוא מלאכת בנייה לתפארת.
שעת לילה מאוחרת בניס. כתב חדשות 2 המצוין אוהד חמו נשלח לשדר מצרפת. בינתיים פורצת ההפיכה באיסטנבול. תכנית הבידור המכונה 'מהדורה מיוחדת' מחויבת לשדר ללא הפסק וללקט מהפירורים שמשאירים לה הטוויטים והפוסטים. המגיש שואל את חמו על איסטנבול. חמו, אולי בגלל עצבים שכבר התבשלו ואולי בגלל השעה המאוחרת, לא יודע בסיטואציה הזו מה לענות.
המלך הוא עירום, צועק חמו. אבל המלך, כמו מלך, מבצר את עצמו כנגד אויביו מבחוץ וזונח את הריקבון מבית. נתניהו לא צריך לחשוש מהתקשורת. הוא צריך לקוות שזו תמשיך לטרחן על סיפורי שרה והנסיעות ולשחק לידיו. במיומנות ובעיוורון, כבר תשמיד את עצמה ואת השפעתה לבד.
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
