fbpx

עשור למלחמת לבנון 2: מה נשמע בחזבאללה? // שמרית מאיר

0

שעה ו־12 דקות ארך הנאום האחרון של נסראללה. האירוע: 40 יום לחיסול בכיר חזבאללה מוצטפא בדר אלדין.

הקשבתי לכולו, מתוך הרגל, למרות שאת חובי לחברה בכל מה שנוגע להאזנה סיזיפית לנאומים של נסראללה כבר שילמתי. במלחמת לבנון השנייה העברתי שבועות בתוך מה שכיניתי ביני לבין עצמי "לופ של ל"פ" (לוחמה פסיכולוגית). הייתי אז הכתבת לענייני ערבים של גל"צ, מי שאמורה לתווך לציבור הישראלי, בזמן מלחמה, מה קורה בחזבאללה. נסראללה, איש שמחשיב מאוד לוחמה פסיכולוגית עשה אינספור מניפולציות על דעת הקהל הישראלית. שקופות אבל אפקטיביות. להשתתף בזה הייתה חוויה מפוקפקת מאוד.

עשר שנים אחרי, נסראללה הוא נסראללה. ראית נאום אחד, ראית את כולם. הקצב, המוזיקה, הפאוזות, הגלישה המחושבת לשפה עממית, המניפולציות הבוטות, השילוב של קורבנות ובריונות. הכל היה שגרתי. אבל אז הוא יצא מהארון.

"נאמר בפתיחות ובריש גלי: התקציב של חזבאללה, הקיום שלו, הכסף, האוכל, השתיה, הטילים – הכל מהרפובליקה האסלאמית של איראן"

היכן הדרמה? הרי נסראללה אמר מה שכל מי שגר באזור יודע: איראן עומדת מאחורי חזבאללה והיא הפטרון שלו. אלא שעשר שנים קודם לכן, כשהלבנונים טענו כי הם משלמים מחיר בלתי נסבל על התנהלותה חסרת האחריות של מיליציה איראנית נסראללה התעקש שחזבאללה הוא בראש ובראשונה ארגון לבנוני שמגן על אדמת לבנון. היציאה מהארון של נסראללה, אם כן, מסכמת את מה שהשתנה באזור בעשור החולף. בשתי מלים: הוסרו המסכות.

הטוענים כי במבחן התוצאה המלחמה הייתה מוצלחת לוקים בישראצנטריות ומתעלמים מהאירוע הדרמטי ביותר במזרח התיכון בעשורים האחרונים: מלחמת האזרחים בסוריה, שהניצחון בה עומד בראש סדר העדיפויות האזורי של איראן ושחזבאללה אמור להוציא אותו אל הפועל.

סוריה מעסיקה את חזבאללה, שוחקת את כוחו, הורסת את תדמיתו ומבזבזת את כספו אבל יש לה גם יתרון: היא שדה ניסויים ומעבדת קרב. חזבאללה משתתף ולעתים מוביל מהלכים התקפיים בהשתתפות אלפי אנשים. הוא נחשף לאמל"ח רוסי מתקדם, כוחות מיוחדים, מודיעין. למרות הדשדוש בביצה הסורית, בלי שרואים את הסוף, ולמרות שהאיראנים מפעילים אותו באופן זה או אחר גם בתימן ובעיראק, חזבאללה ממשיך לבנות בהתמדה כוח לקראת המערכה הבאה מול ישראל מתוך הנחה שהיא בלתי נמנעת.

עשר שנים אחרי, ונסראללה הוא אחד המנהיגים היציבים במזרח התיכון. אף אחד בחזבאללה לא מערער ברצינות על מעמדו ועם האיראנים הוא מסתדר טוב מאוד. ככל הידוע, הוא יצא מהבונקר פחות מעשר פעמים בעשור, והוא מנהל את העניינים כפי שהוא מנהל את העניינים, בלי לטלטל את הספינה. הוא מעורב בכל החלטה אסטרטגית בארגון (פחות בתמונת המצב הטקטית, למרות שלאחרונה קצת יותר, בעקבות החלל שהשאירו אחריהם מורניה ובדר אלדין). בעיני הוא קצת מיושן, אולי תוצאה בלתי נמנעת, כמו עודף המשקל, של החיים בבונקר. תפיסתו התקשורתית מתאימה יותר לשנות ה־90 של המאה הקודמת. בלי אינסטגרם, בלי טוויטר (למרות שהבן שלו, ג'וואד, הוא דווקא צייצן פעיל ומגן בלהט על אביו) ובלי סלפי (בניגוד, למשל לראש כוח אלקודס של משמרות המהפכה האיראנים, קאסם סלמיאני, שמתעד את עצמו על בסיס יומיומי).

אבל דבר אחד איבד נסראללה ולא יקבל חזרה: לגיטימציה ערבית. אם לפני עשר שנים כל ערוצי הלוויין היו עוצרים את שידוריהם למוצא פיו, אם הפלסטינים ראו בו גיבור, אם הוא היה, למרות שיעיותו, סמל ה"התנגדות" הערבית, הרי היום, אחרי מאות אלפי סורים מתים, חזבאללה, יחד עם אסד ואיראן, שנואים על הרוב הסוני באזור במידה שהנאצים היו שנואים, נאמר, על יהודי העולם בזמן מלחמת העולם השנייה. לשינוי הדרמטי הזה אין קשר ישיר לישראל, אבל יש לו חשיבות גדולה מאוד מבחינתה.

.

 

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הביתם

.

צילום: אימג'בנק

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook