fbpx

'היומן של יועד', פרק 4 // יונתן שם־אור

0

הפרקים הקודמים בסדרה:

פרק 1

פרק 2

פרק 3

אני כבר לא יכול להחזיק את זה בפנים. כמה אפשר לחיות בשקר, להעמיד פנים, להסתיר את התשוקה. אני רוצה לצעוק את זה בכל מקום, ברחובות, בקפה, במשרד. בינתיים אני צורח רק בבית, אבל אפרת לא מתרגשת. כשגיליתי לה, ממש יומיים לפני החופה, בכל זאת, דבר כזה מוכרחים לומר לבת הזוג, היא קצת צחקה, אמרה שלא אכפת לה, ולא, היא לא מקנאת, הגברים שאני אוהב לא עושים לה כלום.

זה כבר קרה לי פעם, בדיוק אותו דבר, עם אבי נמני שפתאום עזב, ובכיתי, ממש בכיתי, תלינו שלטים. או נמני או נמות. גם אז כל החברים חשבו שאני אידיוט, אבל היינו קטנים, זה לא באמת שינה. עכשיו, כשערן זהבי עובר לסין, זה יותר חזק ממני. אני הרוס. זה כואב לי פי אלף יותר מהתשובה של דני אתמול, תעזבו אותי איזה חודש־חודשיים, בדיוק נתתי ל'יש צדק' ולמרכז פרס, מספיק. זה כלום לעומת המכה האמיתית. אני כבר לא מצליח להחזיק את זה בפנים. הנה, אני אומר. אני יועד הכהן, ואני מכבי תל אביב. במפלגה שלנו, זה בערך כמו להעריץ את איתמר בן גביר.

ככה נולדתי. אין מה לעשות. אתה יכול להחליף שם, מולדת, אזרחות, דת, מין. אבל אתה לא יכול לעבור קבוצה. מה שנצרב בך בגיל שש, נשאר עד הקבר. תשאלו כל אחד. אפרת מתווכחת איתי גם על זה. אתם חבורת מטומטמים, היא מטיחה בי, הכוכבים שלכם כל הזמן עוברים קבוצות, מה, אתה לא יכול להיות כמו אלה שאתה מעריץ? תעבור גם. כל כך קשה לך ללכת למשחקים של הפועל, עם כל החברים האמיתיים שלך?

לך תסביר לנשים כדורגל. קודם שתבין מה זה נבדל. הפועל תל אביב. אני, עם הצחנה האדומה. איפה היא חיה. ישבנו על הספה, מול ה־60 אינץ' שקניתי בשביל היורו. ואז זה בא לי. יש דבר כזה, המרה. אפשר להחליף קבוצה. זה היה רעיון שלם, עגול כמו כדור, מסחרר כמו בעיטה של זהבי מעל החומה. אני גאון, הודעתי לה, ואת באה איתי אל הראיס.

זו הייתה פגישה שעבדנו עליה חצי שנה. זו תמיד כותרת. אבל הפעם אני בא עם מטרה. משהו ענקי. שגם פותר את הבעיה עם דני, המיליונר היחיד שתורם לכל השמאל, כמה כבר אפשר להתעלק על אותו בנאדם. יש לי מישהו, בטקסס, מולטי־מולטי, שעזב את הארץ לפני 20 שנה בגלל שביבי עלה לשלטון. עד עכשיו הוא היה בונקר, כמו הטינופות מסכנין במשחק הקובע. על זה הוא ימות. אני בטוח. ואני גומר עם מכבי. שתישרף.

תראה, אמרתי לראיס, אני מקים קבוצת כדורגל. ישראסטין, ירושלים־אל־קודס. שחקנים ממזרח וממערב העיר. והחולצה זה שני הדגלים. ים כסף. עוד שנתיים ניקח אליפות.

ראיתי את הראש של הראיס עושה כן, למה לא, השפתיים שלו כבר עשו את הצורה של אינשאללה, אבל אז אפרת התערבה. היא הכניסה סיגריה לפה, הראיס קם, הוציא לה זיפו זהב, והיא, בתוך העשן, יורה. אין לה אללה, לזאת. אדוני הראיס, היא מלחששת בקול של זיון, שני הדגלים, זה לא יהרוס קצת את "כל אזרחיה"? לא כדאי להשאיר בחיים את האופציה?

בבית היא עוד רבה איתי. לא חירבתי לך שום קבוצה, דיברתי רק על הדגלים. תגיד, היא מנפנפת עליי את הסיגריה הבתולה שלה, למה אתה לא מדליק לי? הושטתי לה את היד עם האש הכי קרוב לפרצוף. השיער שלה קצת נחרך. הנה, מותק. שתישרף.

.

כל הפרקים של 'היומן של יועד'

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

.

צילום: גלי טיבון, איי-אף-פי, אימג'בנק

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook