כשהוא מתקומם על "הבכי והנהי" (ומצטט אגב כך את אחד מגדולי שונאיו, אריאל שרון המנוח), חזר נתניהו לאחד מענפי הספורט האהובים עליו: אִגרוף במשקל כבד נגד התקשורת. הבעיה: משקלו הולך ומכביד, והתקשורת כבר ירדה למשקל נוצה.
ואז הגיע פסטיבל האימה הצפוי, לאחר השבוע הקשה שעבר על שרה נתניהו (המלצה להעמיד לדין, תשלום הוצאות משפט למני נפתלי, הפסד משרד ראש הממשלה בתביעת גיא אליהו, ולקינוח: בנט השנוא ניצח את בעלה בהורדת ידיים פוליטית). או אז הגיעו ה"בכי והנהי" האמיתיים. הניר־חפצים והיוסי־כהנים השליכו עצמם לחזית, מקלסים את הגברת ומקללים את חורשי רעתה. מילא התקשורת. היא התרגלה להיות הילד המוכה, שהוריו המתעללים מאשימים אותו בכל תחלואות חייהם. אבל גם המערכת המשפטית כבר אינה חסינה. משל היו בני משפחתו של קובי פרץ, החלו "מקורבי ראש הממשלה" לעלוב ולחבוט בבית המשפט. אף פרה לא נותרה קדושה, כשנתחי הבשר המדממים ממשיכים להיערם על המנגל של שלטון נתניהו.
מהצד השני, הדחת יעלון וקול הזעקה שהיא העלתה מקשת רחבה של פוליטיקאים ועיתונאים, המחישו בעיקר את אפסיותו וחדלונו של המחנה המתקרא "מרכז־שמאל". כבר עשור בקירוב שהוא נושא עיניו בשקיקה לאנשי ימין מובהקים/"רכים"/"ימין לשעבר". בהקשר הזה, את אריאל שרון וציפי לבני שהיו הכתובת בשנים קודמות, החליפו דמויות אחרות; כמו רובי ריבלין, גדעון סער, משה כחלון ובוגי יעלון. אפילו אביגדור ליברמן זוכה מעת לעת לחיבוק מהוסס באזורים האלה. העיקר שמישהו יציל אותם.
נתניהו רואה את התופעה הזו, ויודע איך לפעול. הוא ראה כיצד בפעם הקודמת שהודח יעלון, מתפקיד הרמטכ"ל על ידי מופז ושרון, היה האחרון כבר בעיצומו של תהליך ה"אִתרוג" בידי התקשורת והמרכז־שמאל. ברוב חלקי המחנה הזה עורגים לדמותו של שרון. "החוזר בתשובה" מבחינתם, שהפך בחזרה למפא"יניק שהלך להם לאיבוד.
נתניהו מאתרג את עצמו. הוא יודע שלא תבוא לו ישועה ממקומות אחרים. האתרוג הזה הוא באמצעות קמפיינים שליליים, לא חיוביים – כמו במקרה התקשורת ואריאל שרון. באמצעות הסתה ופילוג, ותיוגו של כל מי שמותח עליו ביקורת כמי שסרח ו"בגד" במחנה. דין ריבלין ויעלון כדין 'בצלם' ו'שוברים שתיקה'. או שאתה איתי (עם נתניהו) – או שאתה נגדנו.
אחד הכלים המשמעותיים ביותר שלו בעניין הוא סמרטוטון התעמולה המתוחכם 'ישראל היום'. זוהי מלאכת מחשבת של טמטום וסימוא הקוראים. מסרי ראש הממשלה בחזית, ותוכן רך, קל לעיכול ונטול אתגרים בעורף. 'ישראל היום' הוא כמו סוחר סמים בשכונת מצוקה, שממשיך לדחוף לך את הסחורה בחינם, רק כדי שתישאר מוחלש ושדעתך תיוותר מעורפלת. הוא כמו האינקובטור בסרט 'מטריקס'. מזין אותך במציאות מעוותת, ושואב ממך בחזרה תמיכה וקולות.
קודקודי העיתון הזה, שעושים עבודה (באמת) מתוחכמת, כמעט מופלאה, כבר משוכנעים בשקר של עצמם. אותו טיעון כי מדובר בעיתון ימני לגיטימי. אכן, אין שום בעיה עם עיתון ימני. אבל מהותו של העיתון הנפוץ בישראל איננה "ימנית" – אלא "שלטונית". וזו כבר סכנה אמיתית לדמוקרטיה.
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
