כשנשיא טורקיה ארדואן מבטיח לבני עמו המדממים בשדרות איסטיקלל האיסטנבוליות שהטרור ימוגר – הוא משקר. הוא משקר ממש כשם ששיקרו לפניו וישקרו אחריו נשיאים אמריקאים ומנהיגים אירופאים, כמו בוש אחרי התאומים וכמו מנהיגי אירופה אחרי פריז ובריסל, כמו אריק שרון ששאל: מי בעד חיסול הטרור – כאילו שהכול כאן עניין של החלטה או אומץ לב, וכמו משה ארנס שכאשר נכנס למשרד הביטחון בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה "הורה לצה"ל לחסל את הטרור", כאילו שרק להוראה הזו חיכה צבאנו ומהרגע שניתנה – דבר לא עמד בינו לבין הניצחון.
ונתניהו, כמובן. גם הוא משקר, כשהוא בונה כבר עשרות שנות קריירה על האשליה שניתן להכריע את המפלצת אם רק ניתן לו כוח, ואחרי שאנחנו אכן נותנים בידיו את הכוח שוב ושוב כי רק הוא יכול, מה שנשאר הוא רק שנעזור לו לשכנע את העולם שאפשר לנצח אם רק נקשיב לו. גם נתניהו משקר, אבל כאן לפחות הוא איננו היחיד. כי הטרור המודרני הוא לא רק מגרש המשחקים האימתני של מפלצות אדם אחוזות טירוף ואידיאולוגיה הרסנית. הוא גם מגרשם של פוליטיקאים מכל המדינות ומכל התקופות, שמבטיחים לבני עמם מקסמי שווא שקריים ושלעולם, מימין או משמאל, אינם מעזים להיישיר מבט ולומר בפשטות את האמת המרה.
וזו היא שאי אפשר לנצח את הטרור. אפשר להתגונן מפניו, אפשר להקשות עליו, אפשר לגבות מחיר ממחולליו ולמזער לעתים את נזקיו – אבל אי אפשר לנצחו. לא פוטין ולא הרצוג, לא נתניהו וגם לא טראמפ. גם אם נירה למוות בראשם של כל המחבלים הפצועים וגם אם הבלגים יפסיקו לאכול שוקולד ויטוסו לקבל שיעורים פרטיים מבחורינו המצוינים בצומת גלילות; הטרור, כמו המחלות הממאירות, כמו אסונות הטבע, כמו תאונות הדרכים וכמו המוות עצמו, יהיה איתנו לעד. נועדנו לחיות איתו וחלקנו ימותו איתו. כל היתר – כל היתר הוא משחק פוליטי ציני על גופם של אזרחים תמימים, על חשבונם של אנשים שחיים בעולם של סיסמאות, פוסטים וציוצים, ושהולכים שבי, אחוזי אימה, אחרי השקרן ששורק להם בחושך.
היכן יכה הפיגוע הבא? האם בבירה שאננה של אירופאים שמעדיפים זכויות אזרח על חיי אזרח? כאלה שעדיין לא ביקשו בעצתנו בהקמה מהירה של מערך האזנה/תצפיות/מעקב מלווה במדיניות קשוחה חסרת פשרות, ופה ושם גם מפצחת בירי מטווח קרוב את ראשו של מחבל מדמם למוות, מה שוודאי יעזור למנוע את הפיגוע הבא? או שאולי יכה הפיגוע הבא דווקא בחצר הפרטית של אותו נתניהו, החצר שבה גרים וממנה פועלים כל נותני העצות ומטיפי המוסר לאוכלי השוקולד? דבר אחד ברור, עוד לפני שנפתח האולפן המיוחד או הודפסו הכותרות הזועקות בעיתון שלמחרת: מסע הפרשנים הפתטי יתייצב בזמן, צו שמונה של ברברת, כדי להמשיך ולהשלות את האזרח המפוחד שיש פתרון ורק צריך להיות "בעד חיסול הטרור". כי אין כמו תקשורת פופוליסטית רדודה לשלב ידיים עם פוליטיקאים ציניים ורדודים לא פחות, כדי להמשיך ולמכור לנו את האשליה שצריך רק החלטה קטנה, הוראה, תעוזה ומעוף על מנת להכריע ולקפד את ראשה של המפלצת.
ואיך תסבירו, איך, שגם בארצם של דיקטטורים שאינם יודעים גבולות ובג"ץ, שגם שם מתפוצצים מחבלים? מה, ארדואן אוכל שוקולד? הוא לא בעד חיסול הטרור? הוא יפה נפש? הוא גדי איזנקוט? אין הסבר וגם לא צריך כזה. לכולם כנראה נוח להמשיך להאמין שאפשר לנצח. ובאותה הזדמנות לחכות לבוא המשיח, שגם אם יתמהמה בוא יבוא, אם כמובן רק נקרא לו. או אם נודיע שאנחנו בעד.
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
