fbpx

השנה של צה"ל // אור הלר

0

דבר אחד בטוח אפשר להגיד בינתיים על 2016: האוסף הלואו־טקי של הדקירות והדריסות, שצה"ל נמנע מלהגדיר במילה שהיא הפיל הענק בחדר ("אינתיפאדה"), ילווה אותנו על פי כל הסימנים עמוק גם לשנת העבודה הבאה של הצבא. בינואר 2016 יגויסו כבר ארבעה גדודי מילואים, שמסמלים יותר מכל שאיש אינו יודע איך ומתי יסתיים גל הטרור, ההתקוממות המוגבלת, שכבר זכתה לשם קוד רשמי במחשבי פיקוד המרכז: "גודל השעה". לא פחות מ־70 גדודי מילואים יגיעו לשטחים ב־2016, בעלות של מאות מיליוני שקלים, באופן המבטא היטב את המשפט "החיים במזרח התיכון הם מה שקורה לך בזמן שצה"ל מנסה לתכנן תכניות קדימה".

הקונספציה שהצבא החזיק בה בשנים האחרונות – שדגלה בהחזקת מינימום כוחות בשטחים כדי להפנות את היחידות הסדירות המאומנות יותר לקווים של לבנון או עזה, או להתאמן למלחמה אמיתית ומאתגרת יותר מאשר מעצר של בן 16 בכפר ליד חברון – התמוטטה בחודשים האחרונים. לפחות תחילתה של 2016 תאופיין במאמץ אדיר של צה"ל לסיים את גל הטרור בשטחים, לפני שיהפוך לאירוע שעלול להימשך שנים. הפניית המילואים תיצור סט שלם של בעיות: החל ממילואימניקים שישאלו מיני שאלות על התכלית שבדיכוי אינתיפאדה שלישית, ועד מיומנות נמוכה יותר ועלות תקציבית גבוהה יותר.

אלא שגיוס המילואים אמור לסייע לצבא לפחות בדבר אחד: להתכונן למלחמה. קודם כל בלבנון ובעזה. בלבנון ימשיך צה"ל לספור את מתיו של חזבאללה במלחמה בסוריה (פי שלושה או ארבעה ממספר ההרוגים שגרם לו צה"ל במלחמת לבנון השנייה), ויקווה שהאויב החזק ביותר שלו במעגל הלחימה הראשון ימשיך לשחוק שם את כוחותיו במלחמה. מדיניות צה"ל באשר למלחמה בסוריה ב־2016 תמשיך להיות שלא לציטוט "בהצלחה לכל הצדדים ושיהיו נחושים". המלחמה הזו היא אסון הומניטרי אדיר, אבל בשורה אסטרטגית טובה לצה"ל, גם ב־2016. נוכח תקרית המטוס הרוסי בטורקיה, נראה ב־2016 את המשך כיבוד האינטרסים הרוסיים ב'עלאוויסטן', כרבע סוריה שעדיין בידי אסד, תוך רצון מתמיד להימנע מהתנגשות עם הרוסים. למרות זאת כנראה נמשיך לשמוע על מיני פיצוצים ליליים ומסתוריים בהם משלוחי נשק לחזבאללה עולים השמימה. איש לא ראה. איש לא שמע.

האתגר של צה"ל ב־2016 יוסיף להיות אחד: לנסות לעבור את השנה החדשה בלי מלחמה. בצפון, בדרום או בשטחים. לכאורה, יש לשנה הזו צ'אנס לא רע: חמאס בעזה עדיין עסוק בשיקום יכולותיו שנפגעו ב'צוק איתן', חזבאללה קובר בהיחבא את הרוגיו במלחמה בסוריה. אלא שהשנה הבאה עלינו לטובה גם תבסס בגבולות את הילד הרע החדש יחסית של השכונה: דאעש. מבחן הקבלה המוצלח של "מחוז סיני" שלהם בהפלת המטוס הרוסי יזרים אליו נשק ופעילים, ואיש לא באמת יודע מתי יימאס לו לתקוף מוצבים של הצבא המצרי ולנסות לאתגר את אנשיו מול הדבר האמיתי: כוחות צה"ל שבגבול. בגבול רמת הגולן, פעיליו עוד לא ירו קפצון לעבר ישראל, ועסוקים באסד. איש לא יודע מתי יחליטו לעבור פאזה. ההערכה המוקדמת באמ"ן לפיה זה יקרה רק בסיום המלחמה בסוריה, תוקנה ושונתה. התנגשות עם דאעש בגולן אפשרית גם מחר בבוקר.

את כל זה צה"ל אמור לעשות כאשר הצבא הוא צבא חצי העם – גיוס החרדים ירד אולי לטמיון בגלל שיקולים קואליציוניים, השיח החברתי החדש פוסט מחאת 2011 רואה במשרתי הקבע פרזיטים; וכשצבא ההגנה לישראל יסתכל למעלה ב־2016 אל המפקדת שלו, ממשלת ישראל, הוא יראה בעיקר חבורת טוקבקיסטים בכורסאות עור הצבי, שאין להם מושג מה הם רוצים.

 .

צילום: מנחם כהנא, איי־אף־פי

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook