fbpx

ידקור // הטור של תם אהרון

0

אווירת הפיגועים הכניסה אותי לפחדים. אני הרי נמצא בקבוצת סיכון כפולה. מצד אחד אני צריך לפחד ממחבלים שירצחו אותי כי אני יהודי, ומצד שני מימנים שירצחו אותי כי אני נראה כמו ערבי. אני מרגיש כמו המזרחי של שרדינגר: אי אפשר לדעת אם אני יהודי או ערבי, והסיכויים שלי להיות בחיים הם 50/50.

התרחיש השני בבירור מפחיד אותי יותר, כי יש בו אלמנט של מבוכה, ומבוכה זה אויב שניסה לחסל אותי מהיום שנולדתי. אל המבוכה משתדל לשים אותי כל יום בסיטואציה שבא לי למות ממנה.

בשלב מסוים שקלתי ללכת עם כיפה, כדי לצמצם סיכונים, אבל אז הגיע יום השנה לרצח רבין – ותימני קטן עם כיפה זה לא בדיוק הלוק האופטימלי לתקופה הזאת (אגב, גם אם לא אמות בפיגוע, "חוק המישוש" נותן לי את אותם סיכויים להימשש, ומשום מה יש לי תחושה שזה פחות חמוד מאיך שזה נשמע).

בכל מקרה, אני מקווה מאוד שאשרוד. גם כי אני אוהב את החיים, וגם כי לאחרונה קניתי מייבש כביסה בתשלומים, ויכעיס אותי מאוד אם החיוב הזה ימשיך לחיות אחריי. אבל אם אמות – אני צריך להתחיל לחשוב על היום שאחרי. ולמרות שאין לי נכסים להוריש, או כספים להשאיר, החלטתי שבכל זאת צריך לנסח צוואה. בסופו של יום אני תועלתן, ולא הייתי רוצה שהמוות שלי יהיה מבוזבז. מה גם שאני יודע שאף אחד לא ירשה לעצמו שלא לכבד את הבקשות שלי, עכשיו כשהן מפורסמות בפומבי, מחשש לפגיעה בכבוד המת. הזדיינתם, עליתי על השיטה.

  1. קודם כל הייתי רוצה לדאוג לסידורי הלוויה שלי. השקעתי את 25 השנים האחרונות בלהיות בנאדם נחמד מתוך תקווה שאנשים יבואו ללוויה שלי. ויבכו. אני רוצה בכי תמרורים. לפחות עשרים–שלושים תמרור. כבר סגרתי את מיטב המקוננות שיחז'גדרו מעל הקבר שלי. אני לא רוצה להתערב להן בטקסטים, כי אני מכבד את החופש היצירתי של כל אמן, אבל מאוד חשוב לי ספציפית "איך הוא הלך לנו" ו"כל כך מוקדם, כל כך מוקדם". אם יהיה איזה "היה יפה כמו מלאך" אני לא אכעס.בנוסף, אני דורש שהארון שלי יוצב לכמה שעות במקום החשוב לי ביותר (אמפמ סניף קינג ג'ורג'), כדי לאפשר הזדמנות למתן כבוד אחרון מצד האנשים החשובים בחיי (המוכרים והמוכרות באמפמ סניף קינג ג'ורג'. ספציפית מרזוק. הוא יהיה שבור).
  1. חשוב לי להסדיר את עניין הדיווחים בתקשורת על מותי. אני מטיל אמברגו כבד על הידיעה, ועל כל כלי התקשורת והכתבים לנצור לשונם עד שכתבת המשפט טובה צימוקי תדווח על כך. זה אמנם לא תחום הסיקור שלה אבל אני שואב הנאה עצומה מהשם טובה צימוקי. היא גם תידרש להגיד את שמה בתחילת ובסוף כל משפט. "טובה צימוקי. תם אהרון, צעיר תל־אביבי, נהרג היום בפיגוע דקירה לאחר שיצא מבילוי במועדון קריוקי, טובה צימוקי. טובה צימוקי, הוא הריח מאלכוהול ועדי ראייה טוענים שהוא עוד זמזם לעצמו את 'נערי שובה אליי' של מרגול. טובה צימוקי".
  2. עכשיו, לכשגילינו שהערבים עשו את השואה, אני דורש שלאחר מותי בפיגוע אקבל הכרה של קורבן שואה. אין סיבה שמשפחתי לא תוכל סוף סוף לקבל רנטה.
  3. אני רוצה סלבס בשבעה. את כולם. מיגאל עדיקא עד נינט. ושיעשו משמרות. אני לא רוצה יום אחד עברי לידר טוחן בורקסים (כידוע, המאכל הרשמי של האבל), ויום למחרת צוות של גיא פינס חוזר בידיים ריקות. זובי. אני גם רוצה שמסימיליאנו יכין את כל הכיבוד, ושמתיסיהו יעשה את 'אל מלא רחמים'.
  4. כתבתי שיר לאחרונה, ברגע שהתחילו הפיגועים, ואני מתעקש על כך שילחינו אותו. והיות שבא לי להיות קצת מניאק, כתבתי את השיר הגרוע ביותר שיכולתי לכתוב. אין בו משקל, אין בו חריזה, ורובו מועתק ממדור הרכילות במקומון 'קול רענן' מרעננה. אבל אני רוצה לראות את שלמה ארצי מסרב לבקשה של אדם מת. שכה יעזור לי אלוהים, אני אהפוך לשיר!
  5. רגע לפני שנדקרים, נסיים בדבר שהכי חשוב לי. אם יש משהו שאני אוהב בחיי זה ויכוחים פוליטיים, ולכן, אם נגזר עליי למות במסגרת הסכסוך הזה אני מבקש להמשיך לחיות בשיחות מרפסת לנצח. שכול הוא קלף הג'וקר של כל ויכוח, ואני רוצה לוודא שאם ישתמשו בי זה יהיה רק על ידי אנשים עם הדעות שלי בדיוק. הפקדתי אצל משפחתי מצע פוליטי מדויק, וכל מי שחורג ממנו ימינה או שמאלה לא יוכל להשתמש במשפט "אל תלמד אותי על טרור, חבר שלי מת בפיגוע".אני לא רוצה שהמוות שלי יצדיק שום מבצע צבאי עם שם שהוא משחק מילים על שמי (אני מהמר על מבצע 'תום לב', תלוי מי יקדים, המחשב הצה"לי או 'ידיעות אחרונות'); וגם לא הייתי רוצה ששום יחידת דיור בשטחים תיבנה על שמי; ושאף טוקבקיסט לא ינצל את המוות שלי לקריאות "נקמה". עם כל הכבוד למר "כנסו כנסו" (או רק "כנסו", כמו שהוא נוהג להגיד, "מר כנסו הוא אבי"), אני מצפה מכל מי שאני חשוב לו שיכתוב עשרות תגובות בדרישה לסיום הסכסוך. ואם זה לא יקרה, הרוח שלי תרדוף את כולכם. דאגתי לצלם מראש אלפי סרטונים שבהם אני כועס על זה שאין שלום, ובכל יום שבו הסכסוך נמשך המשפחה שלי תשחרר סרטון אחד חדש שבו אני צורח עליכם ומאשים אתכם בביזוי זכרי. "יא בני זונות חיים", אני אצעק בסרטון שמתוכנן לעלות בדיוק ביום השנה למותי, "עוד לא הצלחתם לפתור את החרא שלכם? מה זה? הר הבית? מסגד אל־אקצא? בשביל זה מתתי? בשביל זה?!". אני חייב לראות איך "הצל" מגיב לזה. בעצם, אני לא חייב לראות. זה אחד היתרונות בלהיות מת.

ונסיים בכמה מילים מתוך שיר.
פרחים זה אחלה //
זה יפה בעין יחסית לצורות נוף אחרות כמו בטון //
סקס //
בני נוער המנגנים בתזמורת הסימפונית הצעירה של רעננה //
הפתיעו את העוברים והשבים בקניון רננים כאשר ניגנו //
את הסימפוניה התשיעית של בטהובן ב //
אמצע //
הקניון.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook