fbpx

20 שנה לרצח רבין: גסיסת מפלגת העבודה / יונתן שם־אור

0

מעולם לא נראה מנצח אומלל יותר. בכל דברי ימי הפוליטיקה לא נראה אדם מיואש כל כך, זועם כל כך, עצבני ואדום כל כך. עוד שנייה היה מתפוצץ. "אני אנווט", צעק יצחק רבין מול אנשי המטה והבכירים שמילאו את האולם הקטן במלון דן, "אני אחליט. אני אקבע". אין, בעולם כולו, יועץ בחירות שהיה כותב למנצח נאום כזה. רבין הכין אותו לבד, בחדר שלו במלון, רק לאה אשתו לידו. זו הייתה הקדנציה השנייה שלו. הוא ידע למה הוא אומר את הדברים האלה. הוא הכיר את הסכינאים, הנחשים, והעקרבים שמילאו את השורות שלפניו. הביטויים האלה יצאו מפיו שלו עצמו. רבין תיעב את המפלגה שלו. והוא ידע למה.

מאז שנרצח, שלוש שנים מאוחר יותר, מפלגת העבודה לא ניצחה באמת בשום מערכת בחירות. אפילו לא באחת. ב־96' פרס הפסיד לנתניהו. ב־99' ברק אמנם ניצח את ביבי, אבל זה בדיוק מה שזה היה. בחירות אישיות, בשני פתקים. אחד לראשות הממשלה, פתק אחר למפלגה, שצנחה ל־26 מנדטים ונכנסה לקואליציה בלתי אפשרית. עברו 23 שנים מאז ליל הניווט במלון דן, 16 שנים מה"שחר של היום החדש", שבישר ברק להמונים בכיכר רבין. מאז היו עוד חמש מערכות בחירות. בכולן העבודה התמודדה, בכולן הובסה. לא תמיד לנתניהו; היא הפסידה גם לשרון, גם לאולמרט. וזה לא היה תמיד לליכוד. גם מקדימה חטפה. אפילו ההנחה שהעבודה היא הכתובת הפוליטית היחידה למתינות מדינית – התנפצה.

מול אלה שאומרים שמפלגת העבודה עשתה את הכי טוב שהייתה יכולה, ושזה העם שהפנה עורף, יש טענה הפוכה: היא לא החמיצה מהמורה, לא דילגה על מוקש. שתי הטענות, אגב, מדויקות ונכונות לגמרי.

.

סיבובי תבוסה בשידורים חוזרים

הם ניסו. אי אפשר להאשים אותם. כשאריק שרון התייצב בראש הליכוד, הם הציבו מולו גנרל. אבל מהסוג ההפוך. ישר כמו סרגל, נחמד, דיבור של מדריך בצופים. שרון מעך את עמרם מצנע. אחר כך, כשאולמרט הוביל את קדימה, הם החליטו שעמיר פרץ יושיע – חברתי, מזרחי, סלף־מייד. לא עזר. פרץ קיבל, בדיוק כמו מצנע לפניו, 19 מנדטים. ושוב בחירות. אהוד ברק, הפעם כבר יחד עם המפלגה שלו, מקבל רק 13 מנדטים. לבני עם קדימה השיגה אז מנדט אחד יותר מביבי, אבל הליכוד הרכיב את הממשלה. בסיבוב הבא שלי יחימוביץ' מובילה. הזמן: שנה וחצי אחרי המחאה החברתית העצומה. בראש הליכוד – רייגן הישראלי, נתניהו. התוצאה: מפלה. 15 מנדטים לעבודה. ארבעה פחות מיאיר לפיד. 16 מתחת לליכוד.

עוד סיבוב. האחרון, בינתיים. בוז'י הרצוג מוביל את המפלגה. הסקרים איומים. 12–13 מנדטים בשפל. הסוקר קלמן גייר מנסה לנחם ומבטיח 16, והרצוג מצייץ מסיבת עיתונאים מנצחת. אבל כל הסוקרים האחרים ממשיכים לתת לו פחות ממה ששלי קיבלה. כמו שאהוד ברק חטף לפניה.

ההצלה של הרצוג מגיעה מציפי לבני. אחרי שהיא מצורפת, במעמד שווה ורוטציוני, הסקרים מכפילים את הכוח. ליד הבית בצהלה מוסיפים מאבטחים, בוז'י מתחיל לדבר עם מנהיגים בעולם, אבל אף אחד לא מתעכב על פירוש האריתמטיקה. ציפי, לבדה, בקושי עברה את אחוז החסימה. השלם, אמרו שם, גדול מסכום חלקיו. רק בור מוחלט באלגברה יכול לומר הבל כזה. אין חיה כזאת. מה שדווקא יש הוא יכולת מסוימת שמתקבלת מחיבור של כמה חלקי גרוטאות. גלגלים מפורקים מכאן, פלטפורמה רעועה משם, והנה מרכבה. ציפי ובוז'י נכנסו לתוך היצול, משכו בכל הכוח, אבל האנשים לא עלו. 24 מנדטים. עלייה נאה, אבל עוד תבוסה.

.

תאוות השלטון הנצחית

מצנע, האלוף הצנוע; פרץ, המזרחי החכם; ברק, האנליטי העשיר; יחימוביץ', החברתית הלוהטת; הרצוג, הילד טוב – חמישה מועמדים שונים בתכלית, מול שלושה יריבים (שרון, אולמרט, נתניהו), נגד שתי מפלגות (קדימה, הליכוד), חמש פעמים, וכלום. שינו ראשים, סיסמאות, דגשים, מצעים, שם. הכול השתנה, חוץ מהיבול העלוב של קציר הקלפיות.

"זה פרס ששם לנו את הקוף הזה על הגב", אומר ל'ליברל' בכיר שמסרב לפרסום שמו, "זה הוא. מאז שהוא הכניס אותנו לממשלה (ממשלת שרון, יש"א), אין יו"ר שלא מנסה לזחול לשם. אנחנו לא נתפסים כמו אלטרנטיבה". אין הרבה אנשים בבית מפלגת העבודה שחולקים על התזה. פרס אולי נעשה אהוב העם, אבל קשה למצוא במבנה בשכונת התקווה מושא שנאה גדול יותר, חוץ, כמובן, מאהוד ברק. שנאה ותיעוב הם סם החיים של המפלגה. קשה לומר שמדובר בשנאת חינם.

לא מצאנו – ודיברנו עם רבים – אנשים בצמרת המפלגה. אחד מהם משוכנע שהמשא ומתן, המתקיים בימים אלה עם נתניהו, יכניס בסוף את הרצוג לממשלה. "הוא יקבל רוטציה של השנה האחרונה, זה יהיה ברור גם לו וגם לביבי שהבחירות יגיעו קודם, אבל הוא יעביר את זה. גם בלשכה וגם בוועידה. ממלא מקום ושר חוץ. ועוד שישה שרים. ג'ובים. מה רע".

הרצוג זקוק לזה. חוקת המפלגה דורשת בחירות פנימיות 14 חודשים אחרי הבחירות. אם הוא המשנה לראש הממשלה, ואפילו האיש שישב בעוד שנתיים על הכיסא, מי יעז להחליף אותו. זה החשבון. את המחיר, כמובן, תשלם המפלגה בבחירות הבאות. כל אחד יודע שביבי משקר. אבל אף אחד לא יסלח למי שאמר 'רק לא ביבי' ונכנס להציל אותו. מי שצעק בבחירות "זה או אני או הוא", וסיים בגם אני וגם ביבי, יתרסק לגמרי בסיבוב הבא. המוזר הוא שרבים מאלה בצמרת העבודה שאומרים את זה לא ימנעו את המהלך. הם יצביעו בעד.

.

צילום: דוד רובינגר, ידיעות אחרונות

.

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

שתף