לתפקידו הנוכחי הגיע יעקב ליצמן כמעט בטעות. הוא קיבל אותו – כמו לא מעט שרים לפניו – כפרס ניחומים. את תיק הבריאות בישראל, שנתפס בטעות היסטורית ככדור השינה של הפוליטיקה, נהגו לקבל שרים "חלשים". הפוליטיקאים ברחו ממנו כמו מפני מחלה מידבקת, ונמנעו להיכנס למיטה החולה של תחום הבריאות, בין אם ראשם היה בריא או לא. ליצמן גם הורגל לעבודתו כיו"ר ועדת הכספים, קצר לא מעט תשבחות על ניהולו, וככל שזה היה תלוי בו, היה רוצה להמשיך להחזיק בפטיש היו"ר עוד לא מעט שנים. אך מאבקים פוליטיים פנים־סיעתיים גרמו לו לאבד את ראשות הוועדה. באותו יום ליצמן היה משוכנע כי עולמו הפוליטי חרב עליו. לרגע, כשהוצע לו משרד הבריאות, שקל לוותר ולהישאר ח"כ מהשורה, אופוזיציונר. וליצמן יודע להיות אופוזיציונר לא פחות טוב מאשר מיניסטר.
בעקבות תוצאות ההצבעה בסיעה, שתפסו אותי בנסיעת רכבת בנורבגיה, מצאתי את עצמי מנסה לשכנע את ליצמן כי תיק הבריאות הוא אחד החשובים ביותר שיש למערכת הפוליטית להציע. הכרתי את התיק מעבודתי בהתנדבות רבת השנים אצל חתן פרס ישראל הרב אלימלך פירר. אבל ליצמן היה כה נחוש, עד שאחד מחבריו לסיעה כבר תפר לעצמו חליפה אחרי שהשתכנע כי יקבל את התיק במקומו. אותו ח"כ אף הגדיל לעשות כשנסע להתפלל בכותל להצלחתו בתפקיד החדש, וכשהמאבטחים עיכבו אותו בכניסה, יצא עוזרו מהרכב וצעק עליהם: "אתם לא מתביישים לעכב את סגן שר הבריאות הנכנס?".
במקביל, הופעלו על ליצמן טונות של לחצים. דומני כי אילו היה מוצע ליהדות התורה באותם ימים תיק הרווחה, כפי שאכן חשבו מלכתחילה להציע להם, אף לחץ לא היה מצליח להזיז את ליצמן מעמדתו, אולם כעבור כמה ימים קיבל ליצמן את הכרעת גדולי ישראל, שכמעט כפו עליו לקחת על עצמו את משרד הבריאות.
דקה אחרי שהחליט, ליצמן, כמו ליצמן, כבר נכנס לתפקיד בסערה, בנחישות, בהתמדה ובמסירות כפי שרק הוא יודע. הצטרפתי ללשכתו. ההלם בתחילת הדרך היה לא קטן. כמה דירות עלובות שחברו להן יחדיו היו למשרד הבריאות בקטמון. בפעם הראשונה שהגענו למשרד ועלינו במעלית – היא נתקעה בדרך. נראה היה שזה סמלי למשרד – הכול תקוע. בהומור שחור אמרתי לליצמן אז, במעלית התקועה, כי "עדיף להיכנס לכלא לפני הכניסה לתפקיד מאשר לאחריו".
משהגענו סופסוף ללשכה – לאחר חילוץ ידני מהמעלית – ראה ליצמן במבואה ללשכתו את תמונות כל השרים שכיהנו בתפקיד לפניו. הוא פנה לסובבים ואמר: "אתם יודעים מה ההבדל ביני לבינם? במקרה שלהם תלו את תמונתם, אותי ירצו לתלות פיזית". זה לא נאמר רק בהומור. ליצמן האמין בזה. הוא אמנם חש חבול פוליטית, אבל יותר מזה האמין שיעשה הכול, יזעזע את המערכת, עד שיהיו מי שירצו לתלות אותו.
כמי שהגיע מוועדת הכספים, ידע ליצמן שהמשרד, כמו הצבא, צועד על קיבתו. השרים שלפניו נכנעו לעובדה שבמשרד הבריאות זה בסדר אם מזינים אותו בזונדה, בתקציבים בקוטר של מחטים. את הפגישה הראשונה הוא קבע עם משה בר סימן טוב, ששימש כרפרנט של תחום הבריאות במשרד האוצר עוד לפני שליצמן נכנס לתפקיד. כשליצמן התקשר, בר סימן טוב היה המום. זו הפעם הראשונה שהוזמן ללשכת השר, סיפר כשהגיע לפגישתו עם ליצמן. הניצוץ נדלק ביניהם מהרגע הראשון. ליצמן ידע לזהות אדם חכם, מבין עניין, נחוש ובעיקר הגון. בר סימן טוב הוא לא פרטנר קל. השניים לא בהכרח רואים כל דבר עין בעין, אבל הם עובדים על אותם קודים מוסריים. הם לא פוליטיקאים שגרתיים. אם הם מאמינים במשהו, הם ילכו איתו עד הסוף. אם הם לא מאמינים, יאמרו לבן שיחם: זה לא ילך. ה"כן" שלהם הוא כן וה"לא" הוא לא. היו ביניהם לא מעט חיכוכים, אבל הם תמיד שמרו על כבודו של האחר וידעו למצוא בסופו של דבר את הדרך המשותפת. מי שחשב שבר סימן טוב מונה למנכ"ל משרד הבריאות בקדנציה השנייה של ליצמן בהבלחה של רגע – טועה. כבר בסיומה של הקדנציה הקודמת קיבל ליצמן את ההחלטה: בר סימן טוב – שאינו רופא – יהיה המנכ"ל הבא שלי, אם וכאשר. את הסוד הוא לא גילה לאיש.
–
הרפורמה הראשונה של ליצמן הייתה ברפואת שיניים. כשהוא חשף בפני בכירי המשרד את התכנית להכניס גם את טיפולי השיניים לילדים בני 12–18 לסל הבריאות, הלסתות של כולם התאבנו. בלוטות הרוק הפסיקו לפעול. שיניים תותבות נשרו ממקומן. אף אחד לא היה צריך לומר לזולתו "בעל הבית השתגע". זה היה שקוף. אבל הם התבלבלו, בעיקר כי לא הכירו את האיש. ליצמן האמין בכך בכל מאודו והחליט ללכת על זה עד הסוף. ואצל ליצמן, "עד הסוף" אומר: עד שישיג את מבוקשו. הוא עיוור להררי הבירוקרטיה. הוא אינו חושש להתעמת, להפוך שולחן, לומר את האמת שלו ולעמוד מאחוריה גם כאשר צוות לשכתו המסור מנסה להסביר לו: ליצמן, אתה טועה. זה לא שהוא לא יודע לקבל ביקורת, אבל נגדיר זאת כך: הוא לא ממהר לאמץ אותה אם לא השתכנע שזו אכן טעות. המאבק על הרפורמה הראשונה חצה גבולות, אבל בסוף אפילו איגוד רופאי השיניים – הנפגעים המרכזיים כביכול – מצאו איתו שפה משותפת, והרפורמה נכנסה לתוקפה ביולי 2012.
כך היה גם עם שביתת הרופאים. ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), שהגישה ב־2009 עתירה נגד היותו סגן שר ולא שר, ראתה בו נטע זר. ליצמן ויו"ר הר"י, ד"ר ליאוניד אידלמן, החליפו ביניהם בעיקר מהלומות מעל גבי כותרות העיתונים. לאחר סבב שיחות ארוך, המתמחים הם אלו ששיחרו לפתחו של ליצמן וניהלו איתו אישית משא ומתן, והוא היה זה שגישר בינם לבין משרד האוצר עד לגיבוש ההסכם בשלהי 2011.
אפשר להביא עוד דוגמאות לרוב, כמו רפורמת הביטוח הסיעודי, תגבור מכשירי ה־MRI, פתיחת חדרי מיון קדמיים בפריפריה ובמגזר הערבי, הרפורמה בתחום בריאות הנפש, החתירה לרפורמה שתייעל את חדרי המיון ועוד, אבל אם נתבקש לפענח את סוד ההצלחה של ליצמן, אפשר להצביע ללא ספק על תחושת השליחות שיש בו, על האמונה האמיתית בצדקת הדרך. על היותו יהודי מאמין. יש קשר גורדי הדוק, לטעמי, בין היחס של התורה לקדושת החיים לבין הצלחתו של ליצמן במשרד הבריאות. זה הרבה מעבר לפוליטיקה. התורה רואה בקדושת החיים ערך עליון. עבור החולה שיש לגביו אפילו רק ספק של פיקוח נפש, היא מתירה לחלל את השבת ויום הכיפורים – ולא רק לרופא המטפל, כי אם עבור המלווה, שלא תיטרף דעתו עליו.
ליצמן הוא אדם חרדי שמתגאה בהיותו חרדי. הוא פותח את סדר יומו בטבילה במקווה בשלוש לפנות בוקר, תפילה בהנץ החמה, אמירת תהילים ולימוד דף גמרא, אדם שערוץ החיים הטובים לא ממש מדבר עליו. הוא רואה בהצלת חיים ובסיוע לאיש חולה – ולא משנה מהיכן הוא ומהי אמונתו – ערך עליון. אין לו שום בעיה להתקשר ישירות לרופא כזה או אחר, או לרדת לשטח ולבקר חולה שמעולם לא הצביע עבורו ואינו מכירו, כדי לגשר בינו לבין הצוות הרפואי.
העובדה שמדובר בחרדי, לא רק שלא תקעה את המערכת, אלא אף קידמה אותה, כמו במקרה של חוק תרומת הביציות, שהתעכב במשך כעשור עד שקודם על ידי ליצמן והיועצת המשפטית עו"ד מירה היבנר. ובכלל, ליצמן מצא במהלך כהונתו את הנוסחה שתחבר ותקשר בין רבנים לאנשי רוח.
דומני כי למעט תיק האוצר, אין שום משרה פוליטית שיכולה לשכנע את ליצמן לוותר היום על תיק הבריאות. וגם אם יקבל אי פעם את תיק האוצר, זה יהיה רק כדי להפנות יותר משאבים לבריאות. ליצמן הפך את תיק הבריאות לנוצץ ביותר. והוא שם כדי להישאר. הוא אוהב את העבודה שלו. הוא משקיע בה 12–14 שעות בכל יום והוא מטפל ברצינות בפנייה של חולה מורכב בדיוק כמו שיטפל ברפורמה מורכבת. מבחינתו, כל תיק רפואי הוא רפורמה קטנה.
–
- משפיעים 2020 | משה בר סימן טוב | צאר הגל הראשון | מאת מנחם גשייד
- העייפות של יעקב ליצמן // הטור של דוב גרינבוים
